הבגידה בבשרנו 

הדפוסים שחוזרים במערכות היחסים שלנו מתחילים בגוף שלנו. גופנו עצמו הוא מערכת יחסים. כל רקמה ואיבר מקיימים מערכות יחסים מסועפות עם רקמות ואיברים אחרים. מערכות היחסים החיצוניות שלנו שואבות מהמערכת הפנימית. רוב המחלות שלנו כיום הן מחלות אוטו-אימוניות, בהן הגוף נלחם בעצמו. קשה להילחם בעצמך ברמה התאית, הבסיסית ביותר, ובו בעת לייצר שלום עם זולתך. אם אנחנו חיים בקונפליקט עם הגוף שלנו, לא נוכל ליצור יחסים של הרמוניה בזוגיות, מאחר והדפוס שאנו מתרגלים יום יום בתאים שלנו הוא הקונפליקט, החיכוך.

אי שביעות רצון, שנאה עצמית, חוסר ביטחון וכדומה, יביאו לביוכימיה שלילית שתזרום בעורקינו - להורמונים ולנוירו-טרנסמיטורים מכווצים ומזיקים, שבהכרח ישפיעו על ההתנהלות שלנו ביחסינו החיצוניים. אנו מצפים מעצמנו להצליח בזוגיות ובאהבה, לדעת אינסטינקטיבית איך לבנות יחסים תומכים ומצליחים, ואיננו מבינים מה השתבש כשאנו נכשלים בכך. יש לנו מעט כל כך ניסיון בקבלה ובאהבה ללא תנאי של גופנו שאיננו יודעים איך לטפח יחסים שכאלה בחוץ. כשאיננו מסוגלים להביט במראה באהבה (חולי נפוץ בקרב הנשים בעיקר, שלמדו לשנוא כל פיסת שומן, אותה רקמה המאפיינת את הגוף הנשי), כיצד נוכל לאפשר לאהבה חיצונית להיכנס אלינו, בעוד ערוצי האהבה שלנו חסומים? גופנו הוא ביתנו והיחסים בתוך הבית הזה ישפיעו בהכרח על כל קשר חיצוני שלנו.

אם אנו חיים בתחושה שהגוף שלנו בוגד בנו, במוקדם או במאוחר נחווה תחושות בגידה גם ביחסינו. אם אנו מנסים ללא הרף לשלוט בגופנו, לשנות ולעצב אותו מחדש, סביר שגם במערכות היחסים שלנו נהיה עסוקים בניסיון תמידי לשלוט ולשנות את בני הזוג שלנו, או לחילופין נחוש שמנסים לשנות אותנו ולשלוט בנו. העידן שלנו מאופיין בשיעורי הגירושין הגבוהים ביותר מחד, ומאידך, בעיסוק אינטנסיבי מ?תמיד בעיצוב מחדש של הגוף - יש קשר הדוק בין השניים. אנחנו מכורים לשליטה, מנסים לשלוט בכל גרם שומן, בכל שריר, בכל תו שניתן לשנות בניתוח פלסטי, במכון כושר או בדיאטה, וכשאנו נפגשים עם בן זוגנו, ההרגל לשלוט, לעצב ולשנות אינו מתפוגג לו פתאום, וגובה את המחיר בדרך זו או אחרת.

רק עוד קצת לשפר

במשך דורות הועברו אלינו מסרים שאל לנו לבטוח בגוף וביצרים שלו, אל לנו לאבד את הראש. קיבלנו חיזוקים ואישורים על כל הבעה של שליטה עצמית, והמסרים החוזרים שמסוכן להיסחף אחר תשוקותינו ולזנוח את אזהרות הראש, יצרו מעין גירושים, פיצול בין הראש לגוף. הראש השתלט עם הצורך שלו לשלוט על הגוף, ולשם כך הוא מפעיל שיח פנימי ששוטף אותנו, במיוחד הנשים, בביקורת עצמית שגוזלת כל שמחת חיים. שיח פנימי שלילי זה הביא עמו מתחים ואף מחלות. אט אט למדנו להתנתק מגופנו ולדכא את נשימתנו, שהיא המפתח לחיו?ת ולרגשות שלנו - לאמיתות הפנימיות שלנו. עקב כך הפכה הישות הקרובה אלינו ביותר - הגוף - לזר שאיננו מבינים. נהיינו תלויים במקורות חיצוניים, שיגשרו בינינו ובין גופנו בזמנים שנדמה לנו כי הוא פועל נגדנו על ידי כאב, מחלה או השמנה.

למרות המתירנות הנראית על פני השטח בדורנו, אל לנו לחשוב שמסרים עמוקים ועתיקים אלה יצאו מהמערכת שלנו לבל הותיר חותם. אנו חיים ב"ראש", במרכז השליטה והבקרה, מנותקים מהעוצמות של גופנו, מהאינטליגנציה הרגשית שלו ומתחושות הבטן - סימני הדרך של חיינו המאותתים ללא הרף מה נכון עבורנו ומה לא, שלרוב איננו מבחינים בהם. לטובת השליטה למדנו לדכא תחושות, חושים, חיים - כל הניזון מגופנו. אם חיינו לא פעם חסרי התלהבות, התרגשות וחיוניות, הרי שזו עדות ליעילות המסרים הנושנים. אכן למדנו היטב "לא לאבד את הראש", ולמעשה הצורך הכפייתי של הראש שלנו לשלוט בכל דבר סביבנו, מיושם ראשית כל על גופנו. המאמצים לשבור את "הגוף הסורר" ולהכניעו מתבטאים כיום בשלל צורות, ביניהן הפרעות אכילה, אימוני כושר מפרכים וניתוחים פלסטיים שהפכו לנורמה.

 מיליוני נשים (ומספר גדל של גברים) ברחבי העולם שנענו ללחצי התעשייה טיפחו חוסר שביעות רצון עצמי מרשים שגורם להן להציף את חדרי הניתוחים הפלסטיים למען הגדלות, הקטנות, הסרות, שאיבות ושלל עיצובים-מחדש בעזרת סכינים, מקדחים, פטישים, אזמלים, חומצות, הקרנות וזריקות. אחרי שעברת את העינוי, יריעו לך היום כפי שהריעו בעבר לכל מי שהצליח להכניע את הגוף החוטא. רק הסגירי את האיבר הכופר שבגופך, מהדהדת ההיסטוריה, ואנו נייסר (וננסר) ונמיר אותו, בתשלום כמובן. אף ניתן לשבור, שפתיים לנפח, עיניים למשוך, אוזניים, שדיים, ישבנים, את הכול ניתן להחזיר בתשובה. האופנה האחרונה דורשת ניתוחים פלסטיים גם בפות. לכל דבר יש מקום, אולם נראה בבירור שאיבדנו פרופורציה. לכן אין זה מפתיע שפתולוגיה חדשה צמחה לה בחשאי, בדומה להתמכרות לדיאטות ולהתעמלות יתר - התמכרות לניתוחים פלסטיים. מחלה מודרנית זו פוגעת במנותחות, שהביקורת העצמית שלהן, במקום להיחלש לאחר הניתוח, מרקיעה שחקים בחיפושן אחר השלמות, והן עוברות ממנתח למנתח בשרשרת ניתוחים שאינה נגמרת, שהרי תמיד יש "רק עוד קצת לשפר".

לאחר הניתוח הגוף המתאבל עושה בנאמנות את כל שביכולתו לרפא את הפצעים, החתכים, המהלומות, הנפיחות והדלקת שנכפו עליו. בשעת הניתוח עצמו, שוכב הגוף המנודה כגווייה לכודה, בעוד עורו מקולף ממנו. האישה חסרת הכרה, בעת שבטנה או ירכיה הנשיות מסומנות בסימני השמדה שחורים, ומוט חודר אל הנשיות הדחויה הזאת לשאוב אותה ולהעלימה. הגוף אומלל לאחר הפטיש, האזמל והסכין - חבוש כפצוע מלחמה, תנועתו מוגבלת כחיה בכלוב, כלי הדם המנופצים והכתמים הכחולים-שחורים - סימניהן של נשים מוכות בידיהן שלהן - האם כל אלה מעידים על אהבת הגוף או על תיעובו? העובדה שהטראומה נכפתה על הגוף מרצון בעליו, ולא על ידי אויבים חיצוניים, משאירה באינטליגנציה התאית של הגוף חותם עמוק עוד יותר של דחייה עצמית.

בכל הקשור בזוגיות, אין שום אפשרות שכל הכרוך בגישה שלנו היום - חוסר קבלה של עצמנו, חוסר סיפוק, דחיית הנשיות הטבעית, ו"החלפה" זריזה של כל שאינו משביע את רצוננו - לא ישפיע על איכות היחסים שלנו. גם את הנישואים שלנו נהוג היום לחתוך ולהחליף בקלות בלתי נסבלת טרם למדנו מחויבות אמיתית מהי.

מין בריא לכם

עם כל הדגש שהחברה שלנו שמה על ייפוי הגוף, בניית שרירים, עיכוב הז?קנה ושלל העיסוקים סביב הגופניות שלנו, ניתן לטעות בקלות ולחשוב שהחברה שלנו מתרגלת אהבת גוף. אלא שלרוב אנו מתרגלים שליטה על הגוף (או לפחות מנסים נואשות לעשות כן) מתוך הבוז שרוחש הראש לגוף. קרוב לוודאי שהראש לא יאהב את שהוא קורא כאן, ובכל זאת, לאהוב את הגוף משמעו להלל את האינטליגנציה המופלאה שלו. להתפעם מהמסירות והנאמנות הנצחית שלו להבראתנו. להכיר בהתעקשותו להשיב לנו אהבה למרות הגינויים והביקורות שלנו כלפיו. להעריך את הייחודיות של כל אדם, גופו וצורתו! לאהוב את הגוף משמעו להתפעל מעצם היכולת המופלאה לחוות חיים דרך הנס הפלאי שהוא הוא, לפני שהוא קורס וחדל מלשתף פעולה עם דרישותינו. לא, איננו חברה אוהבת-גוף.

לאור האזהרות הנושנות להישמר מפני הגוף הבוגדני ולחשוד בו, אין זה פלא שלאורך ההיסטוריה המין ספג את מרב הגינויים. אף לא אחד מאיתנו בחברה האנושית היה יכול לדלג, במודע או שלא במודע על ההשלכות של רדיפת המין והאשמה שצורפה לו. רדיפה זו היא האחראית לשילוב של מין ואלימות באינספור צורות, כאילו היו שילוב טבעי. ארוזים יחד, הם נמכרים במדיות שונות כחבילה למבוגרים ולנוער, ובכך מנציחים מעגל קסמים הרסני בחברה. לאחר מאות שנים של חינוך ספוג הרתעה והטלת מורא, אין זה מפתיע שאנשים אינם נרפאים מיד כשהם שומעים מפי המומחים המודרניים, שהמין בריא בשבילם. כמו כן בתרבות שלנו המהללת שליטה, הפחד לשחרר ולהיכנע למין בלי לשלוט בכל הקשור בו מנצח תדירות עם שלל משחקי כוח. יתרה מכך, איבדנו את הידע הפנימי שלנו על עמקיו העשירים של המין והפכנו תלויים בגורמים חיצוניים שידריכו אותנו. אולם רוב המקורות החינוכיים הזמינים לנו היום מציעים נקודת מבט מפוצלת וחלקית של מין מנותק מה?קשר רוחני ומיכולתו להביא לריפוי, לצמיחה ולגילויים על עצמנו ועל היקום הרחב שאנו חלק ממנו. רק כשנשוב לרפא את יחסינו הפצועים עם הגוף ונעז להיכנע לעולם-הגוף בלי שהראש ישלוט בכול, נוכל להגיע אל מעבר ל"שיאים" מוגבלים, שהם רק התחלה של נפילה, לעולם שבו המין הוא דרך לריפוי היחסים עם עצמנו ועם אהובנו. שם נגלה את החתונה המרהיבה בין המודעות לבין התום האבוד (לגן העדן), שיש ביכולתו של המין להשיב לנו.

תרגיל לשינוי זווית

עתה כשאנו מבינים שיחסינו החיצוניים משקפים את יחסינו אל הגוף שלנו, או במילים אחרות: כל שאנו עושים לעצמנו נעשה לאחרים, וי?יעשה לנו - משמעות הדבר היא, שהדרך לרפא את מערכות היחסים שלנו זמינה לנו ישירות דרך הגוף. כאשר נגדיר איזו מערכת יחסים אנו מקיימים עם גופנו, נוכל ליצור מהפך במערכות היחסים החיצוניות שלנו. האם ניסיתם אי-פעם לבחון את בעיות הזוגיות והיחסים שלכם מזווית זו - מהגוף החוצה? אם לא, עולם ומלואו מחכה להתגלות לכם. לסקרנים שבינינו התרגיל הבא:

נשמו לאט ועמוק דרך הפה, וביטחו בכל תגובה שתעלה. דמיינו שאתם וגופכם עומדים זה מול זה ומוכנים לדו-שיח, אולי לראשונה בחייכם. ראשית תורכם למנות את כל תלונותיכם כלפי גופכם, בגוף שני (לדוגמה: "אתה תמיד מאכזב אותי... בוגד בי... נהיה חולה כשאני צריך אותך... מסרב לעשות את מה שאני רוצה, לרזות, להתעמל, להיראות טוב...").

רישמו את תלונותיכם לגוף! ועתה התחלפו - קחו את תפקיד הגוף. דמיינו את עצמכם בתוכו - אילו תלונות יכול גופכם למנות בפני בעליו, בפניכם? בגוף שני (לדוגמה: "אתה לא מטפל בי... אתה כל הזמן מנסה לשנות אותי... לא אכפת לך איך אני מרגיש באמת... אתה דוחף אותי מעבר לגבולותיי... אינך מעריך אותי... אתה לוקח אותי כמובן מאליו...").

קחו את הזמן לרשום את התלונות.

כעת הביטו בכל תלונה שרשמתם ושאלו את עצמכם: "האם הסוגיה הזאת מוכרת לי ממערכות היחסים שלי בכל דרך שהיא?" מי נוטה לבטא את התלונה המסוימת הזאת - את/ה, בן/בת זוגך, חבר/ה, משפחה? איזה מפתח חדש אתם מזהים לריפוי יחסיכם? שתפו את בן זוגכם או כל אחד אחר בתובנות או תעדו אותן בכתב.