התמודדות עם שינויים- איום לתחושת הביטחון 

אנשים חווים רמות קושי כאלה ואחרות בתקופות של שינויים. רוב האנשים מתקשים לעשות שינויים משמעותיים ופריצות דרך גדולות. גם אלה שמשתתפים בכל סדנה להתפתחות אישית מוצאים שקשה מאד להטמיע שינויים אמיתיים ואורכי טווח. אנחנו קוראים ספרים, שומעים הרצאות, משתתפים בסמינרים, צופים בתכניות טלוויזיה בנושאים שונים אבל אנחנו קמים בבוקר לאותה המציאות שחוזרת על עצמה שוב ושוב.

למה כל כך קשה לנו לעשות שינויים?

יש לכך גורמים פיזיולוגיים ופסיכולוגים רבים.

הגורם הראשון קשור למנגנון חשיבתי באמצעותו אנחנו ממפים את המציאות ולכן היא קרויה "המפה הפנימית של המציאות". המפה הפנימית ממפה עבורינו את המציאות בדיוק כמו שמפה גיאוגרפית ממפה עבורינו שטחי גיאוגרפיה, טופוגרפיה או כבישים.

המפה מייצגת את המציאות, למרות שאיננה המציאות עצמה ונועדה על מנת להקל את ההתמצאות בשטח.

.

מיפוי המציאות מקל על ההתמצאות שלנו בנבכי החיים שכן היא מונעת מאיתנו את הצורך ללמוד  את עצמינו, את האנשים סביבינו,ואת חוקי ההתנהלות כל פעם מחדש. יחד עם זאת היא יוצרת הכללות, המבוססות על השלכה מהפרט לכלל ומונעת מאיתנו לראות את הייחודיות בכל אירוע או מצב.

מכיון שהמוח מטבעו הוא איבר חושב, מנתח ומקטלג מידע, כל אירוע המתרחש בחיינו עובר עיבוד אשר בסופו אנחנו מגיעים למסקנות לגבי עצמינו, הסביבה והחיים בכלל. אנחנו כל הזמן, ובאופן בלתי נמנע, כל הזמן מפרשים, מנתחים ומקטלגים את מה שקורה לנו ומתייקים את המידע לשימוש חוזר.

מזכיר את התיוק בקבצים במחשב.

לדוגמה: ילד שמנסה להראות ציור שצייר בגן לאמא שלו שבדיוק באותו הזמן עסוקה בהכנת ארוחת ערב ואיננה פנויה להתלהב מציור, עלול להגיע למגוון מסקנות: שהציורים שלו לא מעניינים, שהוא צייר גרוע, שאמא שלו לא מתעניינת בו או שאיננה אוהבת אותו. אם מקרים כאלה יחזרו על עצמם, הוא יטמיע את המסקנה והיא תהפוך מבחינתו לעובדה / אמת.

בנוסף, אחד הצרכים הפסיכולוגים הבסיסיים של האדם הוא יצירת תחושת בטחון. חלק מהבטחון קשור לתחושה של התמצאות  והכרות עם הסביבה ועם עצמינו והיכולת להגן על עצמינו ממצבים לא נעימים. חלק מתחושת התמצאות קשורה ליצירת התאמה בין מה שהאדם חושב למה שקורה במציאות.

כלומר, חלק מתחושת הביטחון קשורה ליכולת שלנו להיות "צודקים" לגבי תפיסת המציאות שלנו.

המסקנות אליהם אנחנו מגיעים מתוך אירועי חיינו מקוטלגים ומוטמעים במטרה להגן עלינו מהישנות המצבים האלה. הבעיה היא שעל מנת למנוע את הישנותם של אירועים לא נעימים, אנחנו צריכים להיות ממוקדים בהם. ההתמקדות בתוצאות לא נעימות + הצורך להיות צודק, גורם למצב בו אנחנו מייצרים בדיוק את המצבים מהם אנחנו מנסים להימנע ואנחנו יוצאים צודקים מאד.

אם נחזור לילד מהדוגמה, הילד עלול לייצר מצבים בהם האמא מגיבה בצורה אשר מאמתת את מה שהוא חושב. מבחינתו הוא צודק, אלא מהצדק הזה רק מתחזקת  האמונה המעכבת, מה שגורם לייצור של אירועים דומים נוספים.

הרי לכם גלגל תוצאות לא רצויות.

הגורם לקושי לעשות שינויים קשור להטמעה ולהשרשה העמוקה של האמונות, דעות והמחשבות שלנו בתת המודע.

ככל שמתמקדים וחוזרים על מחשבה מסוימת יותר פעמים, היא משתרשת בצורה יותר חזקה והופכת להרגל שהופך להתניה. תבניות חשיבה אלה מוטמעות ברשתות הנירולוגיות המפעילות אותן באופן אוטומטי.

כאשר אנחנו רוצים לעשות שינוי, השינוי גורם לאיום על תחושת הביטחון. איום זה גורם לנו למצוא את כל הסיבות בעולם על מנת לוותר על השינוי.

אנחנו מספרים לעצמינו סיפורים ומתרצים את ההימנעות משינוי במגוון תירוצים מרשים. השורה התחתונה היא שאנחנו ממעטים לעשות שינויים גם אם אלה עשויים להגשים את חלום חיינו.

המנגנון הזה נכון גם כאשר מדובר בשינויים "טובים" וגם כאשר מדובר בשינויים "פחות טובים". אנשים לפעמים נאחזים במצבים מאד לא טובים, כולל מצבי מחלה, רק בגלל שהם מוכרים ויוצרים תחושת התמצאות ובטחון במציאות. גם שצריך לשחרר מחלה, שלכאורה נראה דבר רצוי מאד, כאשר המחלה היא המוכרת, הויתור עליה מעורר את אותן תחושות האיום שמעורר שינוי מקום עבודה, עזיבת מערכת יחסים לא בריאה, הרזיה משמעותית וכו'.

הפתרון נעוץ בעיקר בהבנת המנגנון ובהחלטה לא לתת לו לנהל אותנו. להכיר בו, להבין את אופן פעולתו ואת מניעיו ולא להתרגש ממנו. כאשר מתעוררים הקולות שאומרים לכם לוותר- אל תוותרו!

מידע נוסף ניתן למצוא באתר: www.hiburim.org

ניתו לשלוח שאלות לדוא"ל: jjacobs@zahav.net.il