על רפואה אסתטית בכלל וחומצה היאלורונית בפרט 

בשנים האחרונות אנו עדים לנסיקה דרמאטית בפופולאריות של הרפואה האסתטית (להבדיל מהכירורגיה הפלסטית שעושה שימוש בניתוחים) בקרב נשים וגברים, צעירים ומבוגרים בכל מדינות העולם המערבי ובכללן ישראל. הודות לבטיחות ולפשטות הטיפולים, מטופלים רבים פונים לסוג זה של טיפולים ע"מ להצעיר את מראה הפנים והגוף. בניגוד למה שנהוג לחשוב, הרפואה האסתטית עושה שימוש במספר מועט מאוד של חומרים, כאשר לכל חומר שמות מסחריים שונים. ניקח לדוגמה את הבוטולינום טוקסין שנקרא בשמותיו המסחריים בארץ "בוטוקס" או "דייספורט". אחד החומרים הבטוחים ביותר והנפוצים ביותר ברפואה אסתטית נקרא "חומצה היאלורונית", גם לחומצה ההיאלורונית עשרות רבות של שמות מסחריים בהם אני ועמיתי למקצוע עושים שימוש על בסיס יומיומי, ועליה אדבר במאמר זה.

חומצה היאלורונית היא פוליסכריד (שרשרת של סוכרים) טבעי המופרש ע"י תאים הנקראים פיברובלאסטים וממלא את החלל הבין תאי של רקמות גופנו וגופם של כל בעלי החיים. ניתן להעריך שאדם השוקל 70 ק"ג נושא בגופו כ 15 גרם חומצה היאלורונית, כאשר שליש מכמות זו מפורק ובמקומו נוצר חומר חדש מידי יום. הפירוק נעשה ע"י חלבון ספציפי הנקרא היאלורונידאז (Hyaluronidase), חלבון זה מופק בתנאי מעבדה אף הוא, וניתן להשתמש בו במקרים מסוימים של הזרקת יתר ע"מ לפרק את החומר העודף שהוזרק לגוף.

החומצה ההיאלורונית חיונית לרקמות השונות ומעניקה לחות לעור.  בנוסף, היא משמשת בסיס לחלבונים חשובים כקולגן ואלסטין המעניקים לעור נפח, חוזק וגמישות. לחומר זה שימושים רבים ברפואה מאז 1970, בין היתר בניתוחי עיניים, באורטופדיה, כמאיץ ריפוי רקמות לאחר ניתוחים ועוד. ההערכה היא כי יותר מ 30 מיליון מטופלים ברחבי העולם טופלו עם צורה כלשהי של חומצה היאלורונית. לרפואה אסתטית נכנסה החומצה ההיאלורונית לשימוש בתחילת שנות ה 2000 ואושרה לשימוש לצרכים קוסמטיים בארה"ב ע"י ה FDA בשנת 2003. מאז היא נותרה חומר המילוי למילוי קמטים ומילוי נפחים הפופולארית ביותר בעיקר בזכות הפרופיל הבטיחותי שלה.

עם השנים, מאגר החומצה ההיאלורונית כמו גם זה של הקולגן וחלבונים אחרים הולך וקטן, העור מאבד נפח, נעשה דליל, מקומט ויבש ומתקבל מראה חסר ברק ומבוגר. התכונות ההיגרוסקופיות הייחודיות של חלקיקי החומצה ההיאלורונית מקנות להם את היכולת לקשור מים ובכך לסכך ולרכך את העור, למתוח אותו ולהעניק לו מיצוק ומראה בריא וצעיר יותר. לאור התכונות המיוחדות הללו, התוצאות הסופיות מתקבלות כמספר ימים עד שבוע לאחר הטיפול ונשמרות במשך תקופה של שישה חודשים לשנה.

קיימים סוגים שונים של חומרים מבוססי חומצה היאלורונית והשמות המסחריים רבים. כולם בצורת ג'ל פחות או יותר שקוף ומכאן שמה של החומצה ההיאלורונית (היאלוס ביוונית: זכוכיתי, זגוגי) ניתן לחלק את כל החומרים לשתי קבוצות עיקרייות:

• חומרים מוצלבים (Cross Linked): רוב החומרים הקיימים בשוק. גודל החלקיקים הוא שקובע את התאמת החומר לאינדיקציות השונות. אפקט ההצלבה מעכב את פירוק החומר מכיוון שהוא הופך עמיד יותר להשפעת אנזימים האחראים לפירוקו ולהשפעת החום ולכן טווח הפעולה של החומר ארוך יותר.
• חומרים לא מוצלבים: בקבוצה זו, ריכוז החומר הוא שקובע את התאמת החומר לאינדיקציות השונות.

התכשירים השונים נבדלים ביניהם בעיקר בריכוז החומר ובגודל חלקיקי הג'ל הקובע את צמיגות החומר וכתוצאה מכך את טווח הפעולה ואת סוג הקמטים והאיזורים המתאימים למילוי. ככל שהחומר המוזרק סמיך יותר הוא מתאים לקמטים עמוקים יותר וההיפך. השמות הנפוצים יותר הם רסטילן, רסטילן-פרלן, ז'ובדרם וטיאוסיאל. 

החומרים מבוססי חומצה היאלורונית בשימוש הרפואה האסתטית מופקים ממעטפת חיידקית בשיטות של הנדסה גנטית וכמעט זהים לחומר המצוי דרך קבע בגוף. לכן הם נחשבים בטוחים ואינם כרוכים בסיכון לתגובות אלרגיות (למעט מקרים נדירים).

מחקרים הראו לאחרונה כי מנגנון הפעולה של החומצה ההיאלורונית הוא לא רק קשירת מים אלא גם מניעת הפירוק של הקולגן שנותר בעור ועידוד הייצור הטבעי של קולגן חדש.