כוון נוסף בטיפול טיבעי בסרטן 

הסרטן

לאור ריבוי בתחלואת הסרטן החלטתי לכתוב בנושא. אם בעבר מחלות לב היו הגורם הראשוני לתמותה, והסרטן היה הגורם השני, כיום התמונה התחלפה, והסרטן הוא הגורם הראשון בתמותת בני האדם. שעורי התמותה מסרטן הולכים ועולים משנה לשנה, לאחר שנלקחים בחשבון שינויים בגודל האוכלוסייה ושינויים בהתפלגות הגילאים.

מחקרים רבים, מראים שניתן למנוע את הסרטן. דו"ח של הועדה למחקר לאומי בארצות הברית קבע שגורמי הסרטן הם: 30% עישון, 60% תזונה , 3% אלכוהול, 3% קרינת השמש, 2% זיהום אויר, 2% תרופות. יש האומרים כי מרכיב זיהום האוויר הוא משמעותי יותר, אבל ביפן , שהיא ארץ "מזוהמת" % חולי הסרטן מהנמוכים ביותר בעולם.

סרטן שד הוא הנלמד והנחקר ביותר בעולם. הנתונים מראים כי לפני 50 שנה, כל אישה חמישים חלתה בסרטן שד, וכיום, כל אישה שביעית-שמינית חולה בסרטן זה. מה קרה? התשובה היא, השינוי המהיר בתזונה.

ממצא מעניין מתייחס לנשים היפניות ששם שיעור סרטן השד מהנמוכים בעולם. אולם, כאשר הן מהגרות למערב ומאמצות את התזונה המערבית, שיעור סרטן השד עולה ותוך דור שווה לנשים המערביות. ממצאים אלו, מוכיחים כי סרטן השד מושפע בעיקר מתזונה ופחות מגנטיקה.

מחקר שנעשה בישראל באוכלוסיה הערבית מלפני כ 20 שנה, מצביע על כך ששיעור החולות בסרטן שד בכפרים הערביים נמוך מזה שבערים הערביות. הסיבה- המזון בכפרים הערביים הרבה יותר בסיסי ופחות מעובד מאשר בערים.

גורמי הסיכון בתזונה הם:

1.      חלבון.

מזונות העשירים מחלבון מגיעים בעיקר מהחי כולל מוצרי חלב. לחלבון תפקידים רבים, כאשר העיקרי שבהם הוא לבנות את רקמות הגוף . כאשר כמות החלבון גדולה מהתצרוכת של הגוף , אזי כמות החלבון העודפת מופנית ליצירת אנרגיה. אז מופרשת כמות גדולה של אוריאה, שהוא רעל, שאומנם מופרש מהגוף בשתן, אך לא כולו. במרוצת השנים האוריאה נאגר בגוף כרעל.

2.      שומן.

שומן המהווה גורם סיכון הוא השומן הרווי, שהוא האויב הביולוגי של האדם , ונמצא רק במזונות מהחי (מלבד קוקוס). מדען בשם אוליבר אלבסטר, שעומד בראש מכון למניעת מחלות באוניברסיטת וושינגטון כתב ספר בשם "כוח המניע". בספר זה הוא מביא הוכחות ששומן רווי הנמצא במזון בכמות רבה, הוא "האשם העיקרי" בגרימת סרטן ובמיוחד בסרטן השד. הדרך בה מוביל השומן הרווי לגרימת סרטן , עדיין לא מובנת מספיק.

1. תאית

ככל שהמזון מכיל יותר תאית, כך שכיחת הסרטן יורדת. מחקר שנעשה על ידי דוקטור דניס ברקית מאוניברסיטת ברקלי, מוכיח על הקשר בין תאית וסרטן מעי הגס ורקטום. סרטן זה נדיר בקרב עמים פרמיטיבים. נזכיר כי כל המזונות מהחי לא מכילים תאית כלל והתאית נמצאת רק במזונות מהצומח. במזונות המעובדים, כמו קמח לבן ואורז לבן, מסירים את התאית. התאית במזון משנה את אוכלוסיית החיידקים במעי, היא סופגת את חומצות המרה וכן רעלים ומונעת עצירות.

מחקרים מראים שריכוז גבוהה של אסטרוגן אצל האישה מעלה את הסיכון לסרטן שד. בדיקות שנעשו אצל נשים צמחוניות , הראו שרמת האסטרוגן בגופן נמוך מאלו שצורכות מוצרים מהחי.

4.      מוצרי חלב

יש עדות לכך שמוצרי חלב הם הגורם העיקרי בסוגים שונים של סרטן ובמיוחד השחלות, וזאת בעיקר בגלל הצטברות הגלקטוז (סוכר החלב). מומלץ לקרוא את הספר של ד"ר אבני כאשר הוא מתאר את הנזק שחלב ומוצריו גורמים לגופנו.

1. רדיקלים חופשיים.

יצורם הוא חלק נרמלי של פעילות הגוף . בריכוזים גבוהים יש ביכולתם לגרום לנזקים ב DNA של הגוף ולגרום לסרטן. מזונות שבהם אנטי רדיקלים, נקראים גם אנטי אוקסידנטים, והם בעיקר ירקות ופירות.

הטיפול בסרטן

אם מקובלת ההנחה כי המזון הוא הגורם העיקרי לסרטן, אזי שינוי בתזונה עשוי להביא לנסיגת הסרטן. המלצות הרופאים לחולי סרטן להגביר את צריכת הסרטן, הן לעניות דעתי, טעות בסיסית בהבנת גוף האדם. בפילוסופיה הסינית, קיימים מושגים של מערכת גוף קרה, חמה ונטרלית. לחולי סרטן יש מערכת קרה ובמיוחד זאת של מערכת העיכול. המאמץ העיקרי של גוף האדם מתבטא בעיכול המזון. כאשר מערכת העיכול קרה העיכול קשה עוד יותר, ובמיוחד כאשר המזון קר והגוף צריך להשקיע אנרגיה רבה לחממו לטמפרטורה של הגוף . על כן, יש להזין במזון קל לעיכול ולא קר. את הירקות , למשל, אין להגיש קרים מהמקרר, אלא לאדות אותם. בסין האוכלוסייה כולה אוכלת ירקות מאודים.

מיצי ירקות ועשב חיטה

זהו תפריט חשוב לכל בני האדם ובמיוחד לחולי הסרטן. המיצים נספגים בקלות רבה, ומכילים, בנוסף לויטמינים ומינרלים, כמות רבה של אנזימי עיכול. לאנזימים שני תפקידים עיקריים: הראשון לעזור בעיכול המזון, השני- בסילוק רעלים מהגוף מעין "מחלקת האשפה" של הגוף.

לסיכום ,

 חשוב להבין, הטיפול הטבעי הוא טיפול תומך ולא בא במקום הטיפול הקונבנציונלי. מניעה היא הרבה פחות "הירואית" בהשוואה לטיפול וריפוי. קל להצביע על קורבנות הסרטן ולא ניתן להצביע על אלו שניצלו מסרטן עקב מניעה.