תוצאה של אין תוצאה 

באחד הימים הבחינה מונה נושי כי תכשיטיה נעלמו מביתה.

נושי דיווחה על הגניבה לחברת הביטוח שלה, מנורה.

כצפוי, מנורה שלחה אליה חוקר.

זה האחרון גילה כי בן דודה של נושי מתגורר עמה.

"האם את חושדת בבן דוד", שאל החוקר.

"אני לא חושדת בו", השיבה נושי.

החוקר הקשה וחזר על השאלה.

הפעם השיבה נושי, "אני מעדיפה לשתוק".

החוקר בדק אם נושי תהיה מוכנה להיבדק בפוליגרף ולגרום לכך שגם בן דודה יתייצב לבדיקה.

נושי השיבה בחיוב.

מכשיר הפוליגרף אינו "מכונת אמת", על כך התרענו רבות בעבר. זאת יודעות היטב גם חברות הביטוח.

כפי שנראה מייד, גם מנורה אינה סומכת על המכשיר, כאשר הוא לא מאמת את חשדותיה.

בדיקת הפוליגרף של נושי עברה בשלום. גם בדיקתו של בן הדוד הסתיימה מבלי שניתן היה לקבוע כי הוא דובר שקר.

אולם חוקר הפוליגרף העלה ספק, שמא תוצאות הבדיקה של בן הדוד הסתיימו בלא כלום, משום שהגיע עייף לבדיקה, או משום שעבר הכנה מוקדמת. לאור זאת, דרשה מנורה כי בן הדוד ייבדק שנית.

אלא שבינתיים נסע בן הדוד לחו"ל.

למרות שלא היו בידיה כל ראיות למעורבות המבוטחת ובן דודה בגניבה, סירבה מנורה לשלם את התביעה.

הגניבה לא הייתה ולא נבראה, טענה מנורה.

השופט אהרון  שדה, מבית משפט השלום בחיפה שמע את נושי, התרשם מעדותה המהימנה, עיין בבדיקת הפוליגרף והגיע למסקנה כי "הגניבה אכן אירעה ובדיוק כפי שמתארת אותה המבוטחת".

גם אם הייתה גניבה, התעקשה מנורה, נושי ויתרה על תביעתה כאשר הפרה את הסכם הפוליגרף ולא הביאה את בן הדוד לבדיקה השנייה.

המבוטחת התחייבה להתייצב לבדיקת הפוליגרף ולגרום לכך שגם בן הדוד התייצב. ואכן השניים התייצבו לבדיקה, קובע השופט. חוקר הפוליגרף חשד שתוצאות הבדיקה של בן הדוד הושפעו מכך שהיה עייף, ונכון שכאשר נדרש להתייצב שנית לבדיקה הוא כבר היה בחו"ל. אולם בעניין זה אין להחמיר עם המבוטחת. לא ברור למה הבדיקה לא נקבעה מיד למחרת, או ימים ספורים לאחר מכן. משנערכה לבן הדוד בדיקה למרות עייפותו, הרי הוא "נבדק בפוליגרף", כלשון ההתחייבות בהסכם הפוליגרף.

מנורה לא ויתרה. בן הדוד, התעקשה מנורה, היה מעורב בגניבה. כאשר בן משפחה מעורב בגניבה, אין כיסוי ביטוחי. 

אכן, מסכים השופט, בבית לא נמצאו סימני פריצה וחיטוט, דבר המעורר חשד שהגניבה בוצעה ע"י מישהו שהיה בבית ברשות, מישהו שהייתה לו נגישות לתכשיטים ללא צורך בחיטוט ובחיפוש. אך מעבר לכך אין דבר המעיד כי בן הדוד הוא הגנב. גם בתוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכה לבן הדוד אין כדי להעלות או להוריד. בודק הפוליגרף הודה שאין בתוצאות כדי לקבוע ממצאים ודאיים על תגובות המעידות על שקר. הבודק גם לא יכול היה לקבוע מה היו התוצאות אילו בן הדוד היה נבדק בשנית. "כשמסתכלים על בדיקתו של בן הדוד כמכלול", קובע השופט, "הרי שהתוצאה היא תוצאה של אין תוצאה. מדובר בבדיקת פוליגרף שתוצאותיה אינן שוות דבר וזאת בלשון פשוטה וישירה".

בסופו של יום, דחה השופט אהרון שדה את כל טענותיה של מנורה וחייב אותה בתשלום מלוא תגמולי הביטוח, בצירוף הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי דין.

בשולי הדברים נעיר כי החל מ 1.9.2008 נכנסו לתוקף הנחיות של המפקח על הביטוח האוסרות על חברות הביטוח לחתום על הסכם פוליגרף מסוג זה שנחתם עם נושי. ההנחיות פורסמו באתר האינטרנט של משרדנו תחת הכותרת קץ עידן הפוליגרף?.

למזלה הרע של נושי, ההסכם עמה נחתם קודם לכניסת ההנחיות לתוקף. יחד עם זאת, הסכמי פוליגרף נבחנו גם בעבר על ידי בתי המשפט אשר פסלו אותם.

חבל שמנורה התעקשה להתיש את המבוטחת שלה בבית המשפט, בדרישה להחיל עליה הסכם פסול שכזה.

 25.4.2010 מסמך 786