ההקשר להשיג בתחמנות תקשור קוד הקיום דרך השפע עבורך. 

קוד הקיום מוסר: האדם רואה ומבין שאין לו ברירה אחרת, אלו הכלים שיש, מפני שהוא לא יכול לעצור את התשוקה למה שבאמת הוא רוצה כל כך.
הפרשנות שזאת מניפולציה שלילית חייבת לתפוס מקום בעולם הזה, מפני שהאדם מפרש שיש צורך קיומי אמתי לנהל משא ומתן מול כל אחד ומול כל דבר שהוא רוצה, כשבמציאות הפנימית יש תשוקה אמתית לקבל את מה שהוא רוצה והאדם לא רוצה לנהל משא ומתן... הוא רוצה עכשיו בפשטות לקבל את מה שהוא חושק בו ורוצה אותו, כשמתעוררת באדם התשוקה לדבר מסוים היא מגיעה ממקום עמוק שרוצה חיים קלים, והתשוקה היא כלי ראשוני, כמו מנוע שדוחף לממש את הרצונות שמגיעים מתוך אותה תשוקה כדי לחיות חיים קלים וזורמים.
מקור הסבל- בפרשנות הפנימית של האדם לחיים, מתוך אמונה שהוא זקוק לאישורים, אמונה משוללת בסיס מציאותי. לאמונה הזאת האדם אסף הוכחות וחי על פיה בלי לעצור לשנייה לבדוק מה הוא מקור הסבל, אם לא לקיחת חופש הרצון והבחירה האישית שלו מעצמו לטובת אחרים.
קוד הקיום מוסר: האדם חי מתוך סימני שאלה על הרצונות שלו שחלילה לא יגרמו, עוול, מורת רוח, רוגז, כעס לסביבה החיצונית, מפני שהוא חושש מהתוצאה שממנה הפחידו אותו כל חייו שיישאר לבד ובודד ולא יהיה מי שידאג לו = "אם תמשיך להתנהג ככה, אף אחד לא יירצה להיות חבר שלך, אתה תאבד אותנו אם תמשיך ככה" ועוד כל מיני משפטים שנאמרו מתוך גרונם של אנשים "אהובים ואוהבים" ולהם האדם "זקוק" ובהם הוא נתמך, לכן האדם מצא שיטה שתגן עליו, כדי שלא יעשה "טעויות" ושחלילה במבחן התוצאה יישאר לבד ואף אחד לא ידאג לו, מתוך זה אימץ האדם שיטה לאהבה ואישור חיצוני שבה הוא חייב לפעול ולחיות מתוך: "איך רואים אותי ומה יגידו עליי" ששומר עליו מפני הלבד והבדידות ומפני כישלונות וטעויות, האדם הכניס את עצמו לתוך "סיר לחץ" שבו החיצוני ממנו מייצג את "סיר הלחץ" והוא האדם נותן לו המון כוח ועוצמה לנהל אותו ולחיות על פיו.
קוד הקיום מוסר: האדם מאמין שרצונותיו אותם הכיר כילד זורם וקליל ואשר באו מתוך הרגשת חופש אותנטי, מתוך השמחה והתשוקה, אותם צריך לעצור ולרסן, מפני שאותו "סיר לחץ" חיצוני הגדיר לאדם אותה מגיל קטן כשליליים, קלות דעת, טיפשות, רדידות, חוסר אחריות, חוסר דיוק, חוסר כבוד וכך בעצם האדם היה "חייב" ליצור דמות חיצונית ייצוגית, מעבר לדמות האותנטית שרוצה תשוקה ושמחה והדמות החיצונית ייצוגית היא שמרסנת מחנכת ומבטאת את עצמה מתוך "סיר לחץ" פנימי על ידי התאמה למעמד החברתי המוכר והידוע בסביבה שהוא: דיוק ומושלמות, חכם וחוקר, מכבד ואמיץ, מוסרי ואחראי, כשכל חלק אחד מהם באדם מנסה להרשים בדרך מזויפת כדי להשיג את מה שהתשוקה האותנטית באדם מאוד רוצה להשיג בקלילות וזרימה ומכאן "הרגשת השייכות והיחד" עטפה את האדם "והשקיטה" אותו מהתחושה שהוא לא לבד ושייך, לדמות המרסנת מחנכת האדם נותן מקום מרכזי כדי להופיע רציני, משמעותי, מלומד, יודע, אחראי, משפיע ועוד האדם הפך את התשוקה הטבעית אותה הוא מרסן לילד, דמות, אישות שיושב בתוכו וצועקת עמוק בתוככי תוכו: "אני רוצה, אני חייב, תראו אותי, תחבקו אותי, תאהבו אותי, תרשו לי, תנו לי חופש, תהיה אמיץ, תרשה לי לחיות ועוד, האדם הפך את הילד החושק מתוך טבעיות לילד תאב.
לתאווה = לרצות להשיג בכוח את מה שהאדם רוצה בתשוקה הטבעית, "מפני שלא מתאפשר לאדם וזאת בגלל התנאים, חוקים ומוסריות החברה החיצונית", האמת האמתית היא שקיים באדם חוסר וחסך של אהבה וקבלה עצמית שיוכיח לעצמו שזה בסדר ומותר לו לחיות את הרצונות שלו ומתוכם להשיג ולקבל כל מה שהוא רוצה, בלי קשר למה שיחשבו ויגידו עליו, האדם מבטא את הילד התאב לחיות את הרצונות שלו דרך התבטאות כוחנית מול החיצוני שמבחינתו החיצוני אשם באי מימוש הרצונות שלו עצמו, מפני שהאדם לא מרשה והדרישה החיצונית ממנו מכריחה להיות במצב שבו הוא חייב לשלוט, לדרוש כבוד, להביא אומץ ולהיות יותר אחראי מהחיצוני כדי להחליש את החיצוני ואם החיצוני חלש, אז האדם משוחרר לעשות מה שבא לו, בהפוך מזה מופיע האדם כחלש יותר, מסכן, לא יודע, זקוק, נתמך, מפחד ועוד כדי שהאחר / חיצוני ירשה ויסכים לו לממש את הרצונות שלו, בכל מקרה האדם מנסה לגרום לעצמו לשלוט על האישורים של האחר והדרך תהיה לגרום לאחר "לכבד אותו, להכיר בן כאמיץ ואחראי" וכשזה לא יקרה האדם ירגיש קטן ולא שווה, אז האדם ישתמש בכוח אחר שהוא כוח הניתוק אם זמני ואם קבוע מהאדם אשר מולו לא הצליח וזאת מתוך ניסיון שהאחר ירצה לחזור אליו, שהרי גם האחר כמו האדם פוחד להישאר לבד ודרך זה ירגיש האדם "שולט, מכובד, אמיץ" שלא פחד לנתק את הקשר ובטח ייתפס עכשיו "כאחראי חכם ויודע".
משא ומתן של האדם עם החיצוני - קוד הקיום מוסר: במקומות בהם האדם השיג שלא מתוך משא ומתן, הם מקומות בהם הבליח הילד התשוקתי שבו שידע מה הוא רוצה ושאין סיבה אמתית והגיונית שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, אם האדם ייזכר בעברו כילד וכנער הוא לא ידע לנהל משא ומתן, מתוך הידיעה שלא אמור להתנהל משא ומתן על הרצון שלו, כמעט על כל רצון הכי פשוט של האדם, הוא נשאל מיליון שאלות של למה וכמה, מדוע, למה אתה חושב ככה ועוד, התערבויות וייעוצים מה יותר נכון, יפה, טוב יותר.
האדם רצה וזהו!
כשזה עמד לנגד עיני האדם שהוא רוצה וזהו, לא נותר לו אלא להפעיל את המניפולאטור מול החיצוני המתערב והמייעץ, מניפולאטור רגשי פנימי שמגיע מתוך אותה תשוקה ומופעל אוטומטית ככלי הכרחי ומחויב במציאות מול תנאים "חוסמים וכולאים" חיצוניים שאותם האדם שם ולהם בתמימותו הוא מאמין, מול הרצון החופשי שבא מתשוקה אותנטית.
קוד הקיום מוסר: האדם ראה והבחין שהוא עומד מול אנשים שלא מרגישים ורואים את השמחה והתשוקה שבתוכו שמאוד רוצה את המשהו הזה והאדם היה מוכן "להעניק" להם את השליטה, הכבוד, לתת לאחרים להיות אמיצים, אחראים ויודעים, האדם משתף פעולה זמנית, אבל רק כדי להשיג את מה שהוא כל כך רוצה, האדם הבין שהוא צריך לשקר, מפני שבפרשנות שלו לא הייתה לו ברירה אחרת, האדם הפך את האדם שעומד מולו למפלצת שמולה הוא לא יכול להביא בחופשיות את הרצונות והמאווים שלי.
האדם בונה ידיעה פנימית עמוקה וברורה שאם יבקש בפשטות, אין סיכוי שיקבל את מה שהוא רוצה בקלות וזרימה וזאת מפני שהוא חווה כל כך הרבה שאלות, התערבות, ייעוצים, דעות ואיסורים על כל דבר קטן שרצה בחייו, נאלץ ונאנס להביא את כל ההוכחות למה ומדוע הוא כל כך רוצה, מכאן האדם מופיע בעל כורחו כמתנצל, מוכיח, כוחני, יודע, מאיים ועוד, האדם הפך את השקר שהוא לא יכול להחליט לעצמו ובשבילו לדרך חיים, האדם כבר לא מאמין שאם יביא את הרצונות מתוך האמת האותנטית שמגיעה מהתשוקה והשמחה שקיימת בתוכו, אכן יקבל את מבוקשו, כשבמציאות הפשוטה הוא לא אמור להאמין או לא להאמין, האדם אמור לרצות ולעשות.
קוד הקיום מוסר: מי באמת יכול לאשר לאדם או להחליט בשבילן חוץ מעצמו? ואם התנאים החיצוניים הפיזיים לא מאפשרים לו, עדיין יש לו את האפשרות להחליט ואת הכלים לפעול ולהגיב מתוך עצמו, האדם צריך להבין שכל מי שרוצה להחליט בשבילו, לקבוע לו מה נכון או לא נכון הוא אותו אדם שפעם היה הוא עצמו, אדם שמבקש שליטה, כבוד והערכה מהאחר, רוצה להוכיח לאחר שהוא אמיץ יותר, אחראי מפני שהוא מאוד דואג לאחר שלא יעשה טעויות ושלא ייתפס כקל דעת ויותר מזה הוא ישכנע את האחר שהרצון שלו מסוכן בשבילו.
אם האדם לא יצליח לגרום לאחר לכבד אותו ולתת לו אישורים שהאדם יודע טוב מהאחר הוא יביא כוח אחר מולו, כוח רגשי של העלבות והיפגעות, חוסר שביעות רצון ממנו, אולי התרחקות, ציניות, כעס, רוגז ועוד כדי לגרום לאחר מולו לפחד כדי שהוא לא ילך מהאדם, האדם לא באמת מפחד שהאחר ילך ממנו... האדם רוצה שהאחר ילך ממנו, מפני שהאדם רואה ומרגיש איך האחר תלוי באישורים שלו ומשתמש בו.
מדוע ירצה אדם להיות בקשר עם אדם אחר שאינו חזק ואמתי לחיות את האמונות של עצמו? שמופיע מול האדם בחסר ובחסכים שיובילו את היחסים לבקשות תמידיות של אישור לרצונות לגיטימיים וזאת התעסקות מיותרת באישורים והצורך הבלתי פוסק של האחר שמבקש מהאדם שיאהב אותו, יעריך ויכבד אותו מפני שהוא עצמו לא אוהב, מקבל ואוהב את עצמו, האדם דורש ורוצה מתוך כך שהוא אוהב ומקבל את עצמו שהפרטנר ביחסים איתו יופיע אמתי עם הרצונות שלו, יממש אותם בחופשיות מולו, האדם יממש את הרצונות החופשיים של עצמו מול האחר וכך נהיה שמחים, מסופקים, מלאים בעצמנו ונוביל את היחסים לחופש של יצירה ושגשוג, מתוך הידיעה שאנו יכולים להשיג כל מה שאנו רוצים וזה האינטרס המשותף שיש לנו ביחד. לחבר שני כוחות לכוח אחד אוהב ומקבל עצמי אמתי.
קוד הקיום מוסר: זאת אומרת שבכל פעם שיחסים מתפרקים, לא ממשיכים, הופכים לשגרה, זה מפני שמתקיים ביחסים סוג של פחד או חוסר אמונה עצמית שאפשר ומותר לרצות בניגוד לרצון של האחר מולי, חוסר אמונה, אומץ מתוך כבוד עצמי לעצמי, להביא את הרצון שלי בצורה חופשית ואותנטית וזאת מתוך הפחד לקבל דחייה מהאחר שהפכתי אותו או אותה למפלצת שהיא חלק "מסיר הלחץ", האדם גורם לאחר להביא דחייה, מפני שהוא עצמו דוחה מעצמו את הרצון של עצמו, על ידי כך שהוא מתנה את הרצון באישור של האחר וכך האדם מופיע, לא מקבל ולא אוהב את הרצונות שלי עצמו, שם להם מיליוני תנאים חיצוניים ומתוך כך לא יודע לבטא את עצמו בבהירות, בחוזק, בעוצמה, בתשוקה ובשמחה ומופיע כלא ישר ולא אמין בעיני עצמו ועדיין מאשים את האחר שזה בגללו, הכאב הגדול של האדם הוא שהוא חייב וצריך לשקר השכם וערב לעצמו שיש כאילו התניות חיצוניות, האדם מוכיח לעצמן כל פעם מחדש שאינו שווה בעיני עצמי ומתוך כך לא יכלה להתקיים אהבה וקבלה עצמית. האהבה והקבלה העצמית מתקיימת רק על ידי ההשוואה לאחר, מול מה הוא אומר, עושה בחייו, מתנהל מולי ועוד או שהאדם ישלה את עצמו שהוא חלש יותר מהאחר וירגיש מוחמא שאדם חזק ממנו בחר בו, או שהאדם ירגיש חזק מהאחר ובזכותן כביכול יש לאחר את מה שיש לו וכל זה כדי שהאדם יאהב את עצמו על ידי כך שהוא ירגיש שווה בכל מקרה מול החיצוני אליו.
קוד הקיום מוסר: אהבה וקבלה עצמית: לא משנה מה יהיה ואיך יהיה, בהתפתחות האישית של האדם מול עצמו, האדם חייב להיות נוכח לראות ולאסוף הוכחות שבכל סיטואציה ואינטראקציה הוא רוצה לצאת טוב, משמעותי, צודק, יודע וחשוב יותר מאחרים. גם במקרים בהם הוא לא מביע את דעתו ושותק, מתוך הפחד לצאת טועה וטיפש.
קוד הקיום מוסר: זאת התעסקות מיותרת ואינה הכרחית שהופכת את החיים "לקצרים", מפני שבתחושה אין הרבה ומספיק זמן, מפני שיש כל כך הרבה "מכשולים ובעיות" לעבור.
למה לחיות את החיים באיבוד שליטה על הרצונות? מדוע לא לקחת שליטה מלאה על הרצונות, נכבד אותם, נביא אותם בפני עצמנו בלי הצורך לרוץ ולשתף את כל העולם? נהיה אחראים הבלעדיים עליהם ונביא אותם באומץ, לממש אותם מתוך אהבה וקבלה אותם, פירוק הפחדים דרך ראיית האבסורד הוא כלי מדהים למי שרוצה לחזור לשליטה מלאה ולהביא את הרצונות שלו לידי ביטוי בפועל, הכרת העולם הפנימי של הרצונות ואישורן בפני העצמי תהיה הכרה ביכולות ובעוצמות לממש אותן. ההכרה היא הכרחית כדי להביא את התשוקה והשמחה שמסך עשן של ספקות ופחדים אופף אותה ברגע זה, ניקוי והוצאה מהרגש החושש כל דבר חיצוני וזה כולל דמויות, חומר וכל מה שהאדם מולו צריך להוכיח ולהצטדק והפך אותו למפלצת ברגש, ניקויו תגרום לאדם לראות את עצמו בצורה נקייה, אמיתית, שקטה ושלווה מציאותית ועניינית.
פלטיאל אריה