בעד ונגד הורדת תקרת דמי הניהול המקסימליים בקופות הגמל 

בעד ונגד הורדת דמי הניהול המקסימליים בקופות הפנסיה

בחודש אפריל 2004 מונה צוות עבודה בין-משרדי על-ידי שר האוצר בראשותו של מנכ"ל משרד האוצר דאז ד"ר יוסי בכר. כדי לגבש המלצות לצעדים הנדרשים לקידום וביסוס התחרות בשוק ההון הישראלי. הצוות הגיש את מסקנותיו והמלצותיו לקראת סוף שנת 2004. בדו"ח הצביע הצוות על מספר חסמים המונעים את קידום התחרות בשוק ההון שהעיקרי שבהם הוא הריכוזיות של הבנקים בשוק הפיננסי בישראל לרבות בשוק ההון, ומניעת יכולת תחרות יעילה מצד מתווכים פיננסים אחרים. ריכוזיות זו באה לידי ביטוי בין היתר בשליטתם של הבנקים הגדולים בניהול של למעלה מ-75% מקופות הגמל ולמעלה מ-80% מקרנות הנאמנות.

הצוות המליץ להוציא באופן מדורג את ניהול קופות הגמל וקרנות הנאמנות מידי הבנקים, ולהעבירו לניהול בידי גופים פיננסיים אחרים (חברות ביטוח וחברות השקעות). בחודש יולי 2005 אושרו בכנסת מספר חוקים אשר יישמו את המלצות "ועדת בכר" לרבות: חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005, וחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005.

כחמש שנים אחרי אישור החוק, בפברואר 2010 הגיש הכלכלן : אליעזר שוורץ לוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת דו"ח שממנו עולים ממצאים מדאיגים מאד לגבי מה שקרה לדמי הניהול מאז שהחל תהליך מכירתן מהבנקים.  הממצאים מראים שבקופות שנמכרו עלו דמי הניהול בממוצע ב- 58% ובכלל קופות הגמל עלו דמי הניהול בכ- 50% בממוצע.   כל זאת כאשר בקרנות הפנסיה למשל דמי הניהול דווקא ירדו בממוצע בכ- 10%.

אמנם לא הייתי להגדיר את המהלך של מכירת הקופות ככישלון, משום שהוא נועד לטפל בכשלים חמורים שהיו בקופות כשהיו תחת ניהולם של הבנקים.  למשל היו ניגודי עניינים כאשר למשל בנק יכול לקנות איגרות חוב של חברה שלוותה כספים רבים ממנו ונקלעה לקשיים ואופן זה לעביר את הבעיה ממנו אל החוסכים.  לכן המהלך היה לדעתי מתחייב. 

מצד שני העובדה שדמי הניהול עלו בצורה כל כך חדה מדאיגה.  דמי הניהול מפחיתים את סכום החיסכון והשפעתם על סכום החיסכון הצבור בסוף התקופה היא לפי נוסחה של ריבית דריבית.   כל שקל שיופחת מהחיסכון יחסר ריבית דריבית מהחיסכון הסופי.   ההשפעה יכולה להגיע לכדי עד 40% מסכום החיסכון הצבור בסוף תקופה.  עקב כך תפגע רמת החיים של האדם בשנות הפנסיה שלו כשהוא אולי יותר מתמיד זקוק לכסף ואין לו כבר את ההזדמנות להרוויח אותו.  עובדה זו הביאה את חברי הכנסת שלי יחימוביץ, חיים כץ ואילן גילאון להניח על שולחן הכנסת הצעת חוק להגבלת דמי הניהול של קופות הגמל והפנסיה.  אני מסכימה שאכן קיימת בעיה בנושא משום שהמצב היום הוא שעמיתים שחברים בגופים גדולים (למשל חברת החשמל,תעשייה אווירית, צהל, וכוומשתייכים לסקטורים הזוכים להטבות נהנים מדמי ניהול נמוכים בעוד שאר הלקוחות כמוני וכמו רוב העובדים משלמים בממוצע דמי ניהול גבוהים מאוד, המתקרבים למקסימום המותר בחוק.

למרות האמור לעיל אני חושבת שהדרך הטובה ביותר היא לא בהורדת תקרת דמי הניהול המקסימליים המותרים אלא על ידי הגברת התחרות. ברוב הפעמים הניסיון של המדינה להתערב לטובת האזרח חוזרת לאזרח כמו בומרנג כאשר הגופים המפוקחים מוצאים דרכים יצירתיות לפצות את עצמם על אבדן ההכנסה ויצא שכרו של האזרח הפשוט בהפסדו. כך קרה כשניסתה המדינה לפיקוח על עמלות הבנקים. אני מאמינה שהגדלת התחרות על ידי מתן אפשרות לחוסכים אפשרות לניהול עצמי של החיסכון בדומה לתכניות שקיימות בארה"ב תהיה אפקטיבית יותר.  היום אמנם התחרות קיימת אבל אין לנו ברירה אלא להיות לקוחות של אחת הקופות.  האלטרנטיבה לקופה אחת היא קופה אחרת שלא בהכרח התנאים בה יהיו טובים באופן משמעותי. מתן אפשרות לחסכון באופן עצמאי תתן לחוסך אלטרנטיבה אמיתית כך שהקופות יצטרכו לבוא לקראתו ולהתגמש על מנת שיבחר לשים את הכסף אצלם ולא ינהל את הכספים בעצמו. בדומה למה שקורה עם החסכונות האחרים שלנו. כמו כן אם חלק מהציבור יעזוב את הקופות ויבחר לנהל בעצמו את החיסכון התחרות על הנותרים תהיה גבוהה בהרבה. זו נראית לי דרך הרבה יותר נכונה לטפל בבעיית דמי הניהול הגבוהים.

נכון להיום המדינה לא מאפשרת לחוסכים לעשות זאת. היא בעצם אומרת לאזרח שהיא  "לא סומכת" עליו שיעשה זאת מספיק טוב. המחשבה שכל אחד יוכל לנהל את חסכונות הפנסיה שלו נראה אכן נראה מאיים ומפחיד.  הרי רובנו לא באמת מבינים הרבה בשוק ההון ועלולים להפסיד כספים רבים.  אולם קיימים היום בשוק ההון מכשירי השקעה שלא דורשים הבנה מעמיקה בשוק ההון.  למשל תעודות הסל למיניהם מכשירים אלו מאפשרים לחוסך לשים את הכסף בשוק ההון בצורה מפוזרת וליהנות מהתשואות שעשה השוק. והראיה ושתכניות כאלו פועלות היום בארצות הברית בהצלחה רבה.

נשאלת השאלה האם המקצוענים אכן מצליחים להשיג תשואות יתר על פני השוק על ידי ניהול אקטיבי של השוק: התאמת פרופיל הנכסים למצב השוק ובחירה סלקטיבית של נכסים. הרי לשם כך אנחנו משלמים להם את דמי הניהול היקרים.  התשובה הרווחת לשאלה זו בקרב אקדמאים שעשו מחקרים בנושא זה היא שלילית.  תשובה זו היא אולי מפתיעה אבל היא חוזרת על עצמה במחקרים רבים.  לכן המסקנה שלי שאין הצדקה לכך שהמדינה תמנע מהאזרחים לחסוך בעצמם את כספי הפנסיה שלהם בצורה דומה לזו הנהוגה בארה"ב.  מי שבאמת אין לו שום קשר עם שוק ההון עדיין ישאיר את הניהול למקצוענים.  אבל ליתר תהיה אפשרות בחירה.  והדבר ישפר את המצב לא רק של אלו החוסכים לבד אלא גם של אלו שיבחר להישאר עם המקצוענים שהמקצוענים יצטרכו להתחרות באמת על כל אחד מהם.