הלבישה על המבוטח חשדות ללא בסיס 

שתי מכוניות התקרבו לצומת. הראשונה שברולט. השנייה סיטרואן.

נהג הסיטרואן, ניר דיין,  לא שמר על מרחק ראוי מהשברולט. לפתע הרמזור התחלף מירוק לאדום. השברולט בלמה ונעמדה. הסיטרואן התנגשה בשברולט.

זה התיאור שמסר דיין, נהג הסיטרואן האשם בתאונה, לחברת הביטוח שומרה.

שומרה ביטחה את דיין בפוליסת ביטוח מקיף. פוליסה זו כוללת ביטוח לחבות המבוטח כלפי צד שלישי.

שומרה, אם כן, הייתה חייבת על פי הפוליסה לשלם לנהג השברולט את כל הנזקים שגרמה לו התנהגותו הרשלנית של דיין.

נהג השברולט, אכן פנה אל שומרה ודרש לקבל פיצוי עבור נזקי מעיכה שנגרמו לרכבו.

הוא משקר, הודיע דיין לשומרה. אכן אני פגעתי בשברולט והתאונה נגרמה באשמתי, אבל המכה לא גרמה לשברולט כל נזק של מעיכה. מדובר בניסיון של בעל השברולט להאדיר את נזקיו. כל הנזק לא הסתכם אלא במכה לרוחב החלק האחורי. הא ותו לא.

דיין יכול היה להודות בפשטות בנזקיו של בעל השברולט. מה אכפת לו ששומרה תשלם כמה שתשלם. אולם הוא גילה אכפתיות, יש יאמרו "אזרחות טובה", כלפי המבטחת שלו. הוא לא רצה ששומרה תשלם עבור נזק שלא נגרם לשברולט בתאונה.

אולם, כפי שנראה מיד, האכפתיות שגילה דיין כלפי שומרה, עמדה לו לרועץ.

הכיצד?

אתה בעל השברולט רמאי, כך הודיעה שומרה לבעל השברולט. הרי המבוטח שלי, דיין, טוען שאתה תובע פיצוי עבור נזקים שלא נגרמו בתאונה.

וגם אתה מבוטח יקר שלי רמאי, כך אמרה שומרה לדיין. הרי אין ספק כי מנקודת המבט של בעל השברולט אתה משקר. אם הוא טוען שנגרמו לו נזקי מעיכה ואתה מכחיש שנגרמו לו נזקים כאלה, הרי אין ספק כי הוא חושב שהכחשתך בשקר יסודה.

בקיצור, טענה שומרה, כל אחד מכם טוען שהשני שקרן, אז מבחינתי אתם שניכם שקרנים ואני יוצאת מהתמונה ולא אחראית לדבר.

שומרה דחתה אם כן גם את תביעת דיין לפיצוי עבור הנזקים שנגרמו לרכב הסיטרואן שלו וגם את תביעת בעל השברולט.

בני הזוג דיין מצאו עצמם ללא פיצוי בגין הסיטרואן וללא הגנת חברת הביטוח בתביעת בעל השברולט.

נוכח התנערותה המוחלטת של שומרה לא נותר לבני הזוג דיין אלא לפנות לעזרת בית המשפט.

תביעתם הונחה על שולחנו של השופט אלי ספיר מבית משפט השלום בתל אביב.

במשפט חזרה שומרה על טענתה כי תביעת בני הזוג דיין כמו גם תביעת בעל השברולט הן תביעות מרמה וכי מדובר בתאונה מבוימת.

לעזרתה גייסה שומרה חוקר. זה "גילה" תמיהות בהתנהגות המבוטח דיין. אולם התמיהות היו כל כך הזויות עד שהשופט אלי ספיר הגיע למסקנה כי "התמיהה היחידה העולה מאותה חקירה היא אופן התנהלותה של שומרה מול המבוטח שלה".

על עדות החוקר ששכרה שומרה כותב השופט "קיבלתי את הרושם שהחוקר סימן קודם את המטרה והקיף מטרה זו בעיגול של "חשדות" שאם בודקים אותם אחד לאחד ואת כולם ביחד, אינם מגלים כל חשד ממשי ואינם יכולים להוות כל בסיס ראייתי לקנוניה או לביום התאונה".

"שומרה", מוסיף השופט ספיר וקובע, "נהגה בחוסר תום לב. היא 'הלבישה' על דיין חשדות שאין להם כל בסיס. שומרה הייתה צריכה לשלם למבוטח שלה עבור נזקיו ולהתייצב שכם אחד עימו ולתת לו את הגיבוי ואת ההגנה כפי שחברת ביטוח אמורה לתת למבוטח בעת צרה. הרי בשביל זה נועד הביטוח. אדם משלם תקופה ארוכה ומצפה שביום הדין הוא יקבל פיצוי וסעד משפטי".

השופט מדגיש כי "חומרה מיוחדת" יש לראות במקרה זה בו הטיחה שומרה האשמות על מרמה וביום "כאשר היא יודעת שאין לה כל ראיות ממשיות לאותו ביום ולאותה קנוניה".

"מדובר במקרה מובהק שבו חברת הביטוח פעלה בחוסר תום לב", קובע השופט ספיר ולפיכך ובנוסף לשווי הרכב בסך 30,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה, מחייב השופט את שומרה בריבית מיוחדת בשיעור 12% לשנה המוטלת על פי חוק חוזה הביטוח כאשר חברת הביטוח פועלת בחוסר תום לב.

עוד חייב השופט את שומרה בתשלום עבור נזקים תוצאתיים ועוגמת נפש בסך 5,000 ש"ח, וכן בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.   

 27.4.2010 מסמך 787