נתינה לאהבה תקשור קוד הקיום דרך השפע עבורך. 

קוד הקיום מוסר: מתקיימת "חובה" באדם להוכיח את אהבתו, יהיה לאדם צורך שהאחר ייראה שהוא האדם אוהב את האחר.
צמצום כוח החיות לבלתי אפשרי והתעסקות במעגל חיים צר באיסוף הוכחות של האדם כלפי עצמו ואנשים, אותם אוסף האדם בשנות חייו כדי להוכיח לאחר ושהאחר יוכיחו לאדם.
קוד הקיום מוסר: תרבות ההוכחה מצמצמת את האדם בנתינה שלו ובכך אינה מאפשרת לאדם לראות את כמויות הנתינה שלו בפועל וכתוצאה מכך האדם אינו יכול להרחיב את יכולת הנתינה שלו לעצמו, מתוך חופש מוחלט מבלי להתחשב באחר שהפעולות של האדם למען עצמו נוגדות את ההגדרות שלו עצמו מתוך מה שהאדם ראה ולמד בחייו והם: איך אהבה צריכה להיראות, המסגרת המוסרית שלה, המסגרת המינית שצריכה להתקיים, המסגרת ההתנהגותית והתרבותית שצריכים דרכה להתנהל ועוד.
הפחד של האדם שיאמרו עליו שהינו אדם לא אוהב, החשש של האדם שהאחר לא יאהב אותו הוא פחד מולד ומושרש, הינו רע ומעכב מיסודו, עיוור לשפע ולכל הטוב שכבר מתקיים, חי ונושם במרחב שלו עצמו.
הפחד יושב כווירוס שמזיק למערכת החיסונית (התשוקה) של האדם לממש את הרצונות של עצמו דרך כוח החיות, מערכת הישרדות חיובית של האדם לחיות ולחוות את עצמו ללא תנאים וללא מגבלות.
הרצון הראשוני של האדם לזיווג הוא טבעי והכרחי, מתוך הצורך של האדם לממש סוג של ידיעה פנימית שהאחר אותו בחר האדם לזיווג יעזור לאדם להתפתח לעוד ועוד יכולות של האדם, למצוא את הכול יכול בתוך עצמו ומשם הוא האחר יעזור לאדם לראות שכל מה שאני רוצה הוא אפשרי ומתוך כך האחר יפרגן ויעזור לי להשיג כל מה שאני רוצה ויותר מכך דרך יעזור לי להוריד כל פחד בדרך, מפני שהוא מפרגן ויהיה שם בכל מקרה ומצב.
הנוסחא לזיווג בריא כל זיווג באשר הוא = אחים, הורים ילדים, חברים ועוד = אהבת אמת ללא תנאים - להרחיב את כלי האהבה = לחזק לתמוך, לפרגן, לעשות למען, לשרת את הצרכים והרצונות, לשמח, לעבוד, לפנק, ללטף, לחבק, לנשק ועוד כלים שייגרמו לאדם להדליק ולמצוא את האהבה הרבה בתוכו.
כלי האהבה הוא רוחני פשוט ואינו יכול להגיע דרך הפיזי שהוא התעתוע.
קוד הקיום מוסר: בעולם שבו ההישגים והתחרותיות מאוד חשובים, האדם יגדיר את האהבה שלו לכמות החומר והכסף שיש לו לתת או לחילופין לייעץ איך להגיע לחומר וכסף.
ההגדות שיש באדם להישגיות גרמו לו להרוג את רוח האהבה שבה מתקיימת הפשטות של הנתינה והיא רחוקה מיליוני שנות אור מנתינת חומר או עשייה כזאת או אחרת למען האהבה.
הפשטות היא שלא משנה כמה חומר יהיה לאדם ולא משנה כמה כסף יהיה לאדם, הרצון הראשוני שלו הוא בחיבוק, ליטוף, הבנה, הסתקרנות, התעניינות, תמיכה רגשית ועוד.
הפשטות היא בסיס היחסים והיא לא קשה להוכחה: כשזוג נפגש, הדבר הראשון שמתקיים במפגש לפני שהכסף והחומר נכנס, היא התלהבות, שמחה, חיבור, חיבוקים, ליטופים, סקרנות ועוד, משלב הפשטות, שלב האפס הרצונות של בני הזוג מומשו לפחות בחלקם ואולי זאת הייתה הפעם הראשונה בה האדם הרגיש שיש אדם אחר שבאמת רוצה ומעוניין בשביל האדם, אחר שאינו מגביל את האדם לעשות מה שהוא רוצה והפוך הוא האחר למען האדם.
בשלב הזה "האוהב" רצה בשביל השני ונתן את כל המרחב כדי "שהאהוב" יהיה מאושר בחברתו.
אבל כאן נכנס האבל: מתקיים כאן אינטרס מובהק שהאדם ייתן את המרחב והאחר חייב לממש את עצמו, הפוטנציאל שבו כדי שיתקיים זיווג בו כל רצונותינו בחומר יבואו לידי מימוש.
קוד הקיום מוסר: החומר, הכסף, התחרותיות וההישגיות, גרמו לאדם לחץ נוראי לממש את הפוטנציאל שבו והאדם ילחיץ את הצד השני למימוש בצורה מלאכותית ולא טבעית לפוטנציאל שבו.
הפשטות "יצאה מהדלת הראשית" לטובת ייעוץ, התערבות, וויכוחים, נתינה על תנאי, יודע , חכם וצודק יותר "מהאחר האהוב", עשייה של האדם למען הפוטנציאל ממול ומתוכה תסכול, וכעס שהנתינה הפכה להיות מאומצת ואינה גורמת לאחר לממש את עצמו על פי הרעיון של האדם.
במקום הזה "האהוב" ישמע "אני אוהב אותך" ועוד כל מיני משפטי אהבה ובאותו הזמן ממש יחוש שאותו אוהב מוביל אותו בניגוד לרצונו וגרוע מכך כועס בכל פעם שיכולותיו אינן באות לידי ביטוי כפי שהוא (האוהב שלקח שליטה) חושב ורואה בשכלו מתוך רעיון שלו עצמו ואינו קשור אל האחר כלל וכלל והאדם "האוהב" הלביש אותו על האחר.
קוד הקיום מוסר: אהבה היא מרחב של פשטות ללא התערבות, בה האדם נותן לאחר לגדול ולצמוח על פי יכולתו ורצונו. זה הוא תהליך שחייב להישאר טבעי.
נדמה את זה לעץ שיום אחד ייתן את פריו ונדמה שהאדם הוא האדמה שעליה העץ גדל ואותה אדמה מאפשרת ונותנת לעץ את כל מה שהוא צריך כדי לגדול מפני ומתוך הידיעה שהאדם ייהנה מפירות אלו בעתיד.
כאן הדגש הוא על האדמה וכל מה שהיא תעניק לעץ כדי שהוא יגדל וייתן פירות, האדמה הזאת היא כוח חיות בשביל העץ הבודד הזה שייתן פירות ולאחר שהיא למדה את הדרך היא כבר לא תסתפק בעץ פירות אחד. היא תיתן גם לעצים אחרים להישתל בתוכה כדי שיתקיימו הרבה מאוד עצים עם הרבה מאוד פירות והשאיפה תהיה להתרחבות אין סופית שאדמה זאת תוכל לקיים כל צורת חיים וכל מה שרק רוצה להתקיים דרכה מוזמן.
זה משמעותו ורצונו של הזיווג, בפשטות ובאמת שלו.
בעולם הזה בו האדם נמדד על פי כמות החומר והציונים, צמצם את עצמו לנתינה מוגבלת מתוך הצורך לשמור על ההישגים שלו גם אם הם מעטים ואינם מספקים.
חוסר האמונה של האדם בעצמו שתוכנה הוא צודק והגיוני בעולם של ציונים והישגים הכריחו אותו להאמין שהוא צריך לוותר על החופש שלו, על האמיתות הפשוטות שלו למען ובשביל אותו "עץ" שהביע את רצונו לגדול בקרבו האדם מרגיש שהוא מחויב אך ורק לו ואותו "עץ" דורש מהאדם את מלוא תשומת הלב והאהבה.
בדרך הזאת האדם נופל לתעתוע נוראי ואבסורדי ואין לו את היכולת לראות שהינו אדמה נקודה, בלי הצורך להיות מעבר לזה שום דבר, הוא אינו צריך לעשות שום דבר ואינו צריך להתאמץ לטובת העץ, האדם טבע וכל מה שצריך לקרות ייקרה כל עוד האדם בסיס עם מים ראשוניים ללא צורך בדישון, ריסוס, טיפול, פשוט האדם ייתן ויאפשר לאחר את היכולות שלו להתמודד מול כל מזיק, רוחות סערה וכל מה שיעבור עליו בדרך. האדם אדמה בטוחה ומאפשרת בה האחר יכול להכות את שורשיו.
זאת היא אהבה, טבעית כאדמה פורייה, שבזכותה כל מה השפע מסביב צומח, גדל, ומתקיים מתוכו.
קוד הקיום מוסר: אדמה אינה צריכה להוכיח מאום, אדמה אינה מוותרת ואינה מתקפלת, היא רק לטובה וכמהה לעוד ועוד חיים, לעוד אוצרות טבע שיתפתחו בקרבה. האהבה היא אימא אדמה.
הקוד לחיות את החיים מתוך חיות, תשוקה ושמחה הוא קוד האהבה על פי הפרשנות של אדמה והטבע בגדולתו.
קוד הקיום מוסר: לכל אדם יש את הטבע הזה שרוצה להיות מאפשר התרחבות וגדילה אין סופית, לכל אדם יש את הצורך הבלתי נתפס להיות מרחב אוהב, חופש, שמחה, נתינת כוח ואומץ ובמציאות קורה ההיפך.
חוויות וזיכרונות ילדות ששמו והלבישו על האדם, רעיון מסוים ולפיו היה האדם צריך לפעול ולהתנהג והאדם האמין שככה צריכה להיראות ונראית אהבה.
האדם חייב לפגוש את כל השפע שיש לו לתת לכל מי שרק רוצה לממש את עצמו, האדם חייב לפגוש, להעיר ולחשוף את כמויות הנתינה שעוד קיימות בו וזועקות לצאת ולפרוץ החוצה ולשם כך הוא חייב לפגוש את הפשטות הראשונית שאותה מכסים הגדרות ופרשנויות בדמות פחדים, חששות, ספקות, וניסיון להרשים.
השפע שמגיע לפשטות הוא אין סופי הוא מתחיל ממנו, חוזר אליו ומתחיל שוב ושוב.
קוד הקיום מוסר: מי ומה שהאדם בתוכו, אם ירצה או לא, הוא אהבה, יש באדם את היכולת לחיות את השמחה, התשוקה, החופש, את הילד שבו, שחי בעולם כמו בארגז חול.
לראות את הדמיונות והפנטזיות של עצמו כאדם כאפשריים למימוש והם החיים האמתיים לפני שהיה לאדם חשבון בנק, ביית, ועוד מסגרות שחייב את עצמו אליהם והפנה את גבו לדבר הפשוט ביותר והיא שמחת החיים שרוצה לחיות ולהתקיים כבלונה פארק של החיים.
זה הקוד / הסוד אותו האדם יכול להפוך לקיום אמתי ופשוט, קיום בדרך של שפע שיש באדם לחלק לכולם ולמי שרק רוצה, יכול ומסוגל לקבל אותו.
לכל אדם יש את הזכות לבחור להיות אדמת טרשים או אדמה פורייה.
קוד הקיום מוסר: תאמין בעצמך, תאמין שאתה כל יכול, תאמין שהכול אפשרי, שקיומך אינו תלוי בדבר כזה או אחר, תאסוף הוכחות לחכמה ולגדולה שלך, תאסוף הוכחות לאהבה שיש בך שרוצה לפזר את עצמה בכל מקום אפשרי.
תתפתח להתרחבות מעבר לגבולות שהם הפרשנויות וההגדרות שלך כרגע על עצמך ועל העולם החיצון לך, בדמות היודע והמבין המלאכותי שחובתו להתנפץ, לעוד אמת פשוטה וטבעית שתוציא אותך מהקיבעון שמקבע אחרים בדרך מסוימת רעיונית שאינה עוזרת במאום להתפתחות אמתית לאהבה אליה התכוונת.
אהבה היא שמש
ירח שמיים כוכבים
אהבה היא האדמה
מזינה ובטוחה כאימא
אהבה היא הימים הנהרות
הנחלים.
אהבה היא פשטות
הטבע, פראית ראשונית
אהבה היא שמחה ותשוקה.

פלטיאל אריה