כניסה לבית אבות או לדיור-מוגן בעידן המודרני (בתי אבות- הבטים רגשיים ועניניים) 

כניסה לבית אבות או לדיור-מוגן בעידן המודרני (בתי אבות- הבטים רגשיים ועניניים)

המעבר לבית אבות יכול לפעמים להיות נושא כאוב ומורכב לקשיש המתעתד לעבור לבית-האבות ולכל העוסקים בך. בתי אבות מעוררים בקרב רוב בני האדם מחשבות על זקנה, התדרדרות, ניתוק. בקיצור- סוף החיים.
אין פלא שלרוב הציבור יש רתיעה מליצור מגע עם בתי אבות ועם החוסים בהם.
אולם, למרבה הפלא, כל מי שמתחיל לבדוק את התחום מגלה כי בניגוד לתפיסה הכללית של בתי אבות שהם "מעונות לקשישים", היוצרת דעה קדומה כוללנית, קיים מיגוון עצום של מוסדות המיועדים לטפל בציבור הקשישים, החל בבתי אבות או דיור-מוגן שבהם הדייר נהנה מעצמאות מירבית, אחראי על תכנון חייו ועל סיפוק צרכיו, וכלה בבתי אבות או דיור מוגן שבהם הקשיש נמצא תחת פיקוח מתמיד ואיכות חייו נקבעת לחלוטין על ידי אחרים.
כמו בכל תחום, קיימים בתי אבות מקצועיים מאד בהם, מעבר למקצועיות, הטיפול הוא גם אנושי, חם ואיכותי מאד וקיימים בתי-אבות הנעדרים תכונות אלו.

ההחלטה להכניס הורה או בן זוג קשיש לבית אבות או דיור-מוגן מתקבלת בדרך כלל בשל השיקולים הבאים.
? הידרדרות חמורה במצבו הבריאותי.
? מחסור בשירותים קהילתיים המונע המשך חיים עצמאיים.
? חוסר יכולת או רצון מצד המשפחה לטפל בקשיש

הסיכויים שאדם יזדקק למסגרת של בית אבות, עולים ביחס ישר לגיל. בארה"ב למשל כ-2% מבני 65-75 חוסים בבתי אבות, והמספרים עולים באופן משמעותי לגבי בני 80 ומעלה עד ל10%. מבין הקשישים המקבלים טיפול בבית אבות יש פי שנים נשים מגברים, זאת עקב אריכות חיים גבוהה יותר של הנשים מהגברים. בישראל המצב דומה למצב בכל העולם.

יש להבין כי ההחלטה אם להכניס קשיש לבית אבות או לדיור-מוגן היא אחת ההחלטות הקשות לו ולמשפחתו, לעתים קרובות התגובות הריגשיות עולות על השיקולים ההגיוניים.

ההחלטה היא קשה מפני שהיא נתפסת כגורלית בעיני הצדדים המעורבים,ומפני שברגע שהיא התבצעה,היא אינה ניתנת לשינוי. בעיני כולם היא בגדר סימן מובהק לכך,שהמשפחה נכשלה בטיפול ביקיר שלה באמצעים משלה. נוסיף לכך כי ההחלטה הינה בחלק לא מעט של המקרים תלויית מנטאליות ותרבות ובהכרח נעדרת רציונאליות והיענות טובה ואמיתית לסיעוד הדרוש לקשיש.
ההחלטה המתקבלת לגבי הכניסה לבית אבות או דיור-מוגן היא גורלית, משום שהבחירה עצמה אמורה לקבוע את איכות החיים של הקשיש בשנותיו האחרונות.
ברוב המקרים ההחלטה היא בלתי הפיכה, (אף שבתי אבות או דיור מוגן מציינים שקיימת תקופת ניסיון לפני מחויבותו הסופית של הפונה להיכנס לדיור מוגן או לבית האבות אין לכך בסיס) מאחר והכניסה לדיור-מוגן, למשל, כרוכה בתשלום מרבית הכספים מראש, ובדרך כלל משיגה המשפחה כספים אלה באמצעות מכירת רכושו של הקשיש. לאחר שדירתו נמכרה והכסף שולם, אין לו פתרון למגורים והטרחה הכרוכה בהחזרת הכספים היא רבה.

בנוסף, ההחלטה של הקשיש להיכנס לבית אבות או דיור מוגן מהווה(שלא בצדק), בעצם הודאה בכישלון, הן של המשפחה והן של הקשיש עצמו, בכך שהוא אינו יכול עוד לתפקד כמקודם וקיומו תלוי באחרים. למרות שהדבר אינו הגיוני ואינו נכון מאחר וזוהי דרך העולם וירידה בתפקוד אינה כשלון אלא מצב נתון וכורח החיים הדבר נתפס בצורה לא רציונאלית.
משום כך ניתן בנקל לאבד את הפרספקטיבה הנכונה ולהיגרר להחלטות לא מתאימות בגלל דחפים רגשיים, פחדים ובלבול. על כן משום רגישות המצב, עדינות התחושות ורגשות הצדדים הלוקחים חלק בהחלטות, יש לעשות הכל כדי להימנע מטעויות ולהתאים את בית האבות או הדיור המוגן עד כמה שניתן לקשיש.

תחילה יש לבדוק, אם לא ניתן לאתר שירותים בקהילה ובשכונה כמו מרכזי יום, מטפלים וכד',כדי לאפשר המשך שהותו של הקשיש בביתו במקום להעבירו לבית אבות או דיור מוגן.
הבעיה הקשה שהשירותים הללו אינם זמינים במידה מספקת, מרכזי היום פועלים בחלק מהיממה, המטפלים אינם בהכרח מקצועיים ובמקרים מסוימים אף פגיעתם רעה מאד והקשיש מצדו חושש מלהגיב.
במקרים קשים כאשר יש צורך בטיפול סיעודי רצוף, המצב מעיק מאד על המשפחה ולעתים הוא עלול לפגוע בהמשך תפקודה כמשפחה ואזי מתבקשת העברת הקשיש לבית אבות סיעודי.

אוסיף כי לחלק לא מבוטל מהקשישים (למשל, אלו הסובלים מבעיית דמנציה, תשושי נפש) דרוש טיפול מקצועי רציף לאורך זמן, והיות שהשירות בקהילה אינו זמין ובודאי המטפלים שם אינם מוכשרים מבחינה מקצועית לכך, הרי ששכר המשפחה והקשיש יוצא בהפסד גדול עד כדי כך שלעתים המצב יכול להיות בלתי הפיך.

יש לשים לב לכך שהתהליך של בחינת השיקולים וקבלת ההחלטות הנוגעות לגורלו של בן משפחה קשיש מתרחש במצב של מועקה נפשית כבדה, במצב של לחצים אובייקטיביים הנובעים ממחויבותם של בני המשפחה למלא תפקידים שונים מלבד הטיפול בקרוב המשפחה, תוך לחצים של חוסר זמן ומצוקות כלכליות.

לפעמים מתווספת לעניין העובדה שהמשפחה מורכבת מכמה אחים ואחיות או בעלי דעות נוספים שכל אחד מושך לכיוון אחר- אם לא מצליחים לערב בעניין אדם מקצועי וניטרלי המצוקה גוברת ביותר.

המשפחה מחויבת לבחור בין אפשרויות, שמלכתחילה אינן נתפסות כחיוביות, אלא "לבחור את הרע במיעוטו". אין פלא כי המצוי אינו משחרר את בני המשפחה מרגשי אשם. שאיפתם הכמוסה, לאחר שהחליטו על צעד כואב זה, היא שהתנאים במעון והטיפול שהקשיש אמור לקבל יצדיקו את הצעד שבחרו בו.

בנקודה זו מתבהרת החשיבות של יועץ מקצועי ואמין לגיל הזהב.
היועץ מבקר באופן קבוע בעשרות בתי אבות ומוסדות לדיור מוגן. ביקורים אלו מאפשרים לו לרכוש היכרות מעמיקה עם מגוון המוסדות הקיימים בארץ, ולבחור את הטובים והמתאימים ביותר עבור הקשיש ומשפחתו. מרבית המשפחות אינן מסוגלות לסייר במוסדות כה רבים, ולפיכך אין בידן יכולת השוואה טובה.

היועץ מודע להיבטים רבים הנסתרים מהאדם הממוצע, היועץ המקצועי הינו בעל השכלה אקדמית וניסיון רב בתחום, ולכן הוא מודע להיבטים רבים, אותם יש לשקול בעת בחירת מוסד. למרבית המשפחות אין ידע וניסיון מסוג זה, ולכן חסר
להן מידע רב, החיוני לצורך בחירה נכונה.

כמו כן, ליועץ המקצועי יש מגוון מקורות מידע לגבי איכותו של המוסד: הוא מקבל משוב מדיירים ומלקוחות אחרים ויש לו קשר רציף עם גורמים ברשויות הרווחה, בקהילה ועוד. מקורות מידע אלו מאפשרים לו לקבל תמונה רב ממדית לגבי המוסד המתאים ביותר עבורכם. מרבית המשפחות נאלצות להסתמך על המלצות בודדות של חברים ומכרים, שאינם תמיד ערים לתמונה המלאה.

בנוסף, ליועץ המקצועי יש ניסיון רב וקשרים ענפים בכל הרמות הבירוקרטיות הקשורות לטיפול בקשיש. במציאות הישראלית של ימינו, לניסיון זה חשיבות רבה בהאצת תהליכים מול הרשויות, לצורך קבלת הטיפול הטוב ביותר עבור הקשיש. למרבית המשפחות אין ניסיון בתחום ואין להן קשרים ברשויות השונות, ולכן הטיפול בהן הוא לעתים איטי ולוקה בחסר.

וחשוב לא פחות, מכיוון שהיועץ המקצועי קשור למוסדות רבים, יש למנהלי בתי האבות אינטרס לבוא לקראת דרישותיו, מאחר והוא נתפס על ידי המוסדות השונים כגורם חיצוני, בכך הוא מסייע גם בהורדת עלויות משמעותית לטובת הקשיש ומשפחתו.

יש להבין שלמרות שכותב המאמר הינו בעצמו יועץ לגיל הזהב, ולכאורה הינו נגוע בדבר, הדבר אינו משנה בכהו זה את הרלוונטיות של הדברים.
משפחה שעברה את התהליך בליוויו של היועץ המקצועי חסכה מעצמה ומיקירה הרבה עוגמת נפש, כסף וטירטורים מיותרים. בנוסף משפחה שביררה באופן מקיף על היועץ המקצועי אליו היא פנתה יכולה להיות רגועה ולא לחוש את רגשות האשמה המתלווים לכל התהליך מאחר והיא באמת עשתה את כל הדרוש על הצד הטוב ביותר.

פעמים רבות הרצון הטבעי להיות עצמאי ו"חכם" מבלי להיוועץ באנשי מקצוע גורם לנזקים רבים ובלתי הפיכים שלפעמים יכולים להסתיים בתוצאות הרות אסון לקשיש ומשפחתו.

הייעוץ המקצועי הינו בדרך כלל ללא תשלום לקשיש או לבא מטעמו. את שכרו היועץ מקבל ע"י הסדר כולל עם כל בית האבות בארץ בצורה כזאת שאין לו מול עיניו אלא את השיקול הענייני. עם זאת, ישנה חשיבות רבה לבחירת יועץ אמין שלא יערב שיקולים זרים בבחירת בית האבות. בכל מקרה, אין היועץ מהווה נציג מכירות של בית אבות מסוים.

ב ב ר כ ה
דוד דנחי-יועץ לגיל הזהב
052-2544307