Trust 

תדירות אנשים אומרים לי "אני לא סומך על אף אחד, רק על עצמי". ובכן, אינך יכול שלא לבטוח בעולם וכן לבטוח בעצמך. סוגיית האמון היא מרכזית בחיינו ושורשיה כמובן בילדותנו. לגבולות שהציבו לנו כילדים יש השלכה ישירה על האמון או האי-אמון שאנחנו סוחבים אתנו היום לכל מקום ולכל מערכת יחסים.

כשאתה בוטח בעצמך שתדע ליפול ולקום אתה יכול לבטוח בחיים ולהיפתח אליהם. אם אינך בוטח בכלום - גם בעצמך לא תוכל באמת לבטוח, ו'אני סומך רק על עצמי' יהיו מילים ותו לא. חוסר היכולת שלך לבטוח בעולם מונע ממך גם את היכולת לבטוח בתחושות הבטן שלך שמשדרות עבורך כל הזמן, משום שהחשד שולט בכול, הספק שולט בכול. אתה עסוק בשליטת יתר, כמו שבעבר עשו אלה שחששו לכל צעד שלך. הראש שלך בעודף פעילות, בניסיון מתמיד להיות על המשמר עד שקשה לך בכלל להבדיל בינו לבין הבטן ותחושותיה, ולבטוח בחוכמת הגוף. במצב הזה אין לך כלום, רק חשד אינסופי.

מי שנאמן לעצמו נאמן לחיים. ומי שלא מאמין בעולם גם לא יוכל להאמין בעצמו ואף לא להיות נאמן לאמת של עצמו, משום שהוא כל הזמן בהתגוננות, בשמירה. כמה מתיש ומייגע. רק עם אמון בעצמך, אתה יכול לבטוח בכולם. ושיהיה ברור, לבטוח בעולם ולסמוך על אחרים אינו אומר ללכת פתי אחר כל דבר, ואף לא לסמוך על החוץ על חשבון הביטחון הפנימי. כאשר אתה בוטח בעצמך, תחושות הבטן שלך פועלות בצלילות כר?דאר שמשרת אותך ללא הרף ומנחה אותך למקומות המתאימים לישותך ולביטחונך.

את לא רוצה להיות מושפעת מבן זוג, אל תיכנסי לזוגיות
תלמידה פעם אמרה לי שלפני שהיא תיפתח לזוגיות היא רוצה קודם להיות מספיק חזקה כך ששום דבר לא יפגע בה, ששום דבר לא יטלטל אותה, שבן הזוג לא יפצע אותה ולא ישפיע עליה. פעמים רבות אנו באים מהמקום של ה"לא", ומחכים להגשים את מטרותינו וחלומותינו רק כשנהיה חזקים מספיק לא להיכשל ולא להיפגע. אם את לא רוצה להיות מושפעת מבן זוג, אל תיכנסי לזוגיות. אם אתה לא רוצה להיפגע מהחיים, אל תיכנס לחיים. רק כאשר נפ?תח אמון בעצמנו נוכל לבוא לחיים מתוך ה"כן" ולומר, יהיה מה שיהיה, אני בוטחת בעצמי שאשתפשף, שאתחזק ואלמד. אם אפול, סביר שיכאב לי, אבל אני בוטחת בעצמי שאדע פשוט להרגיש את הכאב, או את העצב, או את הכעס, או כל רגש שיהיה להרגיש. זו, אגב, היא השורה התחתונה - הפחד שלנו, "הביג דיל" שאנחנו בורחים ממנו חיים שלמים ומוכנים לעשות הכול רק בשביל לא להרגיש אותו. אך כל זה לשווא. זה לא עובד. הדבר היחיד שקורה הוא שאנחנו מפספסים את החיים.

אם כן כל שנותר לנו הוא לפתח אמון בעצמנו. איך? רק בהתנסות של החיים עצמם. רק כשנסכים ליפול, להיפגע, להתחסן באופן טבעי, להרגיש, לבכות ולצחוק. כי בכל פעם שאני מסכימה לחוות את החיים הם מחזירים לי בחיוב, ואם אני נפגעת ומוכנה לעבור דרך כל הרגשות שעולים עקב כך, הרי שבכל פעם אני מבינה משהו חדש, אני מגלה משהו חדש, אני מתחזקת, מקבלת כלים חדשים שרק מחזקים את האמון בעצמי, ובעולם.

אבל בתנאי שתהיו נחמדים אלי
לבטוח בחיים אינו אומר ביטחון על תנאי - אם החיים יהיו טובים אלי אז אני אעשה להם טובה ואבטח בהם. לבטוח בחיים משמעו ביטחון ללא תנאי. לבטוח בחיים בדיוק כמו שהם. ביטחון בחיים שלך, בחיו?ת שלך, ביכולת שלך לחיות כל דבר - כל אלה מביאים תחושת שלמות ועוצמה. כשאתה חש שלם זה כמו להיות מאוהב, גם אם אין לך את מי לאהוב או מי שיאהב אותך. זו תחושת ביטחון שאתה יודע שתמיד תהיה שם עבור עצמך, עבור החיים, מוכן לחיות אותם בלי תנאי. להפתעתך תמצא שגם הם יהיו שם עבורך באותה מידה, נאמנים לך ללא תנאי כפי שאתה נאמן להם - מרא?ה הם לך.

אגב, לא ניתן להגיע לתחושת השלמות הזו בלי עשייה, בלי לעשות את מה שאתה צריך לעשות, במקום לברוח, לדחות, למצוא תירוצים ואשמים. העשייה היא היא ההיזרקות לבריכת החיים, להתחככות, להתנסות. לכל אחד יש משהו שהוא אינו מעז לעשות, ששנים הוא בורח מלהתעמת אתו - והמשהו הזה רק הולך ומתעצם ורודף אותו. כל אחד יודע בתוך תוכו מהו האתגר הקשה לו ביותר, שהוא דוחה ולא עושה. תנו לרגע לתת המודע שלכם לספר לכם את מה שאתם יודעים שנמצא ממש מתחת לפני השטח. ממה אתם בורחים? ספרו לעצמכם בצחוק גדול. אם עוד לא קבלתם תשובה, תקבלו בהמשך. המחשב הפנימי שלכם עובד על זה ברגעים אלו ממש.


תרגיל לחקר האמון
שחררו לסת ונשמו לאט לבטן, מעלים עם כל נשימה את הילד שהייתם ועדיין נמצא שם בבטן.
נשמו לבטן ושאלו את אותו ילד: אילו גבולות לימדו אותך? גבולות צרים וחוששניים? גבולות שמזהירים אותך מפגיעה? גבולות שלא הניחו לך לחקור את עצמך ואת העולם? ואולי גבולות לא ברורים? גבולות שלא ממש היו שם, כי ההורים לא ממש היו שם? ואולי גבולות רחבים, בוטחים, עם נוכחות מגנה שאפשרה לך לחקור את עצמך ואת העולם?

נשמו ובקשו עכשיו מאותו הילד זיכרון שממצה את המסר שקיבלתם על כמה העולם מסוכן, או בטוח. נשמו ובטחו במה שעולה.

האם עודדו את הילד הזה להרגיש? האם לימדו אתכם שזה בסדר להרגיש כל מה שיש? מה למד הילד הזה על רגשות? מה הוא למד על כמה אמון אפשר לתת בעולם, באחרים, בעצמכם?

חבקו את הילד המופלא הזה ואימרו לו תודה על כל ששרד ולמד. עכשיו תנו לילד הזה את הגבולות והמסרים שהשתוקקתם לקבל - בכל דרך שעולה בכם...

אימרו לו שתמיד תהיו שם עבורו, שהוא יכול לקפוץ למים של החיים, להתנסות בהם, כי תהיו שם אתו להתמודד עם כל דבר, קל או קשה, עצוב ושמח - לעבור הכול יחד, ולעבור הלאה. אימרו לו.