הכל בבלגן 

אני מרגישה שכל תחום בחיים שלי בבלגן. כל מגירה מתפוצצת. כל משטח ישר עולה על גדותיו. כל פינה עמוסה. כך, אני מחליטה להתחיל ניקיון, ניקיון, ניקיון. אבל אז אני מבינה שאני פשוט מזיזה ערימות של דברים מיותרת ממקום אחד למקום אחר. ואז אני מתחילה לשים לב לעוד למשהו מקרי:

הזמן שלי בבלגן.
יש לי שלושים דברים לעשות ומרגישה כל כך המומה שאני בעצם לא לעשה כלום.
מצב הרוח שלי בבלגן.
אני מאוד שמחה, ואז עצובה , רגשית בלי שום סיבה ברורה, מוטרדת, כועסת מאוד ואז רגועה. די בבלגן אחד גדול.
היחסים שלי בבלגן.
אני לא מאוד יציבה עם בעלי, ולא עם הילדים . אני לא שמחה עם כל מי שסביבי בגלל הדכדוך שלי, אני לא נחמדה במיוחד.
הגוף שלי בבלגן.
אני מרגישה מנותקת ממנו. לא דואגת לו, לא אהובת אותו, לא מכבדת אותו, ובהחלט לא מקשיבה לבקשות הברורות שלו.

מעניין.כמה ברור המידע שהחיים נותנים לנו...

העולם החיצוני שלכם הוא בעצם מראה למצב הנפשי הפנימי שלכם.
אם הבית שלכם הוא בלגן; הביטו פנימה.
אם מכונת הכביסה או המכונית מקולקלות; הביטו פנימה.
אם אתם מאבדים שליטה על הכספים שלכם; הביטו פנימה.
אם הגוף שלכם לא מסוגל לתמוך בכם; הביטו פנימה.

כאשר אני מתחילה לשים לב שהדברים מסביבי נשברים או שוברים אותי, אני מסתכלת פנימה. ואני בדרך כלל יכולה למצוא בדייקנות מדהימה למה אני צריכה להיות פנימה.

אנו רק צריכים לשאול, מאוד בשקט.
ולחכות, מאוד בשקט.
וכל מה שעולה ולוחש לנו, זה בדיוק שאנו צריכים לדעת.