דרך המשי היא דרך של גברים. כאשר נשים מופיעות הן מושא לכמיהה וגעגוע של שליט הדרך לאישה עטופה, מבושמת בבשמיה האקזוטיים של הדרך, מחכה לו מבעד לסבכות המשרביות, עוטפת ומנחמת אותו מהדרך. למרות שהדרך גברית וכוחנית. היא חושנית, מפתה, מסתורית ולעולם לא פתורה.
ה"סוס" על ההר בואכה טשקנט
חלון המטוס הוא תמיד פתח הגילוי הראשון שלי למרחב הגיאוגרפי איליו אני נוסעת. זו הפעם העשירית שאני יושבת ליד החלון המוביל אותי לאוזבקיסטאן. כאשר נגלים לעיני ההרים העוטפים את טשקנט וצורת ה"סוס" המקבלת תמיד את פני בישורת האחרונה של המטוס לפני הנחיתה, ההתרגשות שלי מהמפגש הנוסף עם המדינה המורכבת והקסומה הזאת הולכת וגדלה .
היא בסך הכול בת 18 . בשנת 1991 השתחררה מעולה של רוסיה והעמידה בראשה נשיא. אסלם קרימוב היה ההבטחה הגדולה .צעיר, משכיל ,התחנך ברוסיה והשכיל לברור את הצורך בחשיבה עצמאית ופתיחות למערב. עם הצלחתו לעורר ולאחד את הלאומיות האוזבקית המורכבת מאוזבקים, רוסים, טג'יקים, קזחים קרקלפקים, טטארים ומיעוטים נוספים אשר שרדו באזור. החל השינוי המואץ העובר על אוזבקיסטאן כישות מדינית אוטונומית.
בכל פעם אני זוכרת לה את בתוליות הביקור הראשון. את עמודי העץ המגולפים בני מאות שנים זרוקים בכל פינה .את רקמות הסוזאני אשר הוצאו מארגזי הנדוניה ונמכרו בשווקים בפרוטות. את השטיחים הארוגים בחוטי צמר גסים.את קישוטי השיער הנפלאים המשולבים חוט כותנה שחור ונטיפי כסף ואבנים חצי יקרות ויקרות שאין למצוא יותר .את שיני הזהב המנצנצות בפיות צוחקים. את ישיבת הנשים על הרצפה בשווקים . את ריח הלפיושקה החמה המוטבעת בסימני האופה.את בתי המלון הסובייטיים המעופשים אשר זרם המים לא מצליח להגיע לקומה השנייה וכאשר הוא מגיע המים עכורים. את הקולחוזים עם המשק האוטרקי וחיוכו הטוב של האיכר שהציע לנו את עגבניותיו המתוקות שזה עתה הבשילו בנדיבות ובפשטות. ואת בישנותו כאשר נתתי לו ערימת סומים.
אולי ירידת נפח ערימת הסומים הממלאים את ארנקינו הוא השינוי העיקרי העובר על אוזבקיסטן . כמות הדולרים שהימרנו לסומים עם הגעתנו הולך ופוחת וכיום גם בשווקים המקומיים מקבלים דולרים ויורו באהבה כאילו אין משטרת פיקוח על המטבעות הנסחרים בשווקים. בתי המלון מותאמים לצרכי התייר, המים בצנרת מצליחים להגיע לקומה השנייה, מיזוג האוויר באוטובוסים מופעל אחרי התקוממות המטיילים ועידוד שקט של הנהג המחבר בין שימוש במזגן לשימוש מואץ בדלק במטבע אירופית העוברת מיד מיוזעת ליד נוהגת. המוכרות של הגרביים הסרוגות בשער של חיווה מציעות את מרכולתן בכל שפה שהן מזהות . מחבקות מנשקות ,מזכירות לי את הפגישה האחרונה ומבטיחות לא להפריע בהדרכה מול ההרמון. ההבטחה כמו גם מספרן ההולך של הנשים המגיעות מכל עבר לא עומד בתאוות המטילים לקנות ותאוות המוכרות למכור .
אוזבקיסטן פתיינית. מלאה במרחבים קסומים ססגוניים של צעיפי "פשמינה" תוצרת הודו, צעיפי משי "איקאט" מעמק פרגאנה , גרביים סרוגות בכל הצבעים והצורות הנובעים משאריות הצמר של הסורגת, תכשיטי כסף שבטיים, כלי נגינה , בובות עשויות עץ ורקמות הסוזאני. על כוחם, חשיבותם ותפקידם המסורתי והכלכלי של "מוצרים תוצרי בית" עמד קרימוב בספרו אוזבקיסטאן על סף המאה ה-21.
אוזבקיסטן על סף המאה ה-21 החיטה והכותנה
עם עלייתו לשלטון פרסם הנשיא אסלם קרימוב את ה"אני מאמין" שלנו לגבי בעיותיה ועתידה המקומי והבינלאומי של אוזבקיסטאן. הספר ניקרא אוזבקיסטאן על סף המאה ה-21 תורגם לעברית על ידי יעקב רואי ולא ניתן להשגה. ספר קטן עם כריכה קשה. על הכריכה שימוש מתוחכם בצבעים ודימויים גראפיים במטרה לצור סמלים מקומיים. במרכז תחום בעיגול הסמל האוזבקי. במרכזו טווסה סמל הנצחיות פורשת את כנפיה לשני מקורות החיים באוזבקיסטאן. מימין הכיוון איליו מופנה ראשה החיטה ומשמאל פרח הכותנה. מאחוריה אדמה, מים שני הנהרות הגדולים של אוזבקיסטאן האמודארייה והסידרייה ועל כולם מאירה השמש הגדולה. מעליהם במרכז הסהר עם כוכב אחד.
מערכת סמלים המחברת את יסודות הקיום אדמה, מים, שמש, כותנה וחיטה למרחב קיום גיאופוליטי ואתנוגראפי חדש. הנובע ממקורות היסטוריים, כיבוש רוסי ולצורך בקדמה ובחיבור למודרנה המערבית.
הספר משמש עבורי את תנ"ך הנסיעות בדרכים. ספר נושאי המתייחס לאיומי הביטחון, לקיצוניות הדתית, לבעיות אקולוגיות, לשבטים ויחסי חמולות,לתחיית ערכים ותודעה לאומית, משאבי טבע ומשאבי אנוש, ציפיות ותהליכי חיבור למערב ובעיקר התייחסות חוזרת ונשנית לחשיבות מיקומה של אוזבקיסטאן בתהליכים הפוליטיים והאקולוגיים הבינלאומיים.
אני מצטטת ממנו בלהט גדול על החזון לטווח הארוך של הנשיא החדש. על חלומו להפוך את אוזבקיסטאן למרחב גיאופוליטי ואתנוגראפי בעל השפעה בינלאומית.על סובלנות דתית, על הצורך בשמירת איזון בין חופש דתי לקיצוניות דתית וכו' ... וכו'...תמיד יהיה מי שיאזכר את האירועים בעמק פרגנה ואת יכולתו של קרימוב להוכיח כי ניתן להשתיק כוחות דתיים קיצוניים אם אתה לא נותן להם במה בתקשורת המקומית או העולמית. אוזבקיסטאן בהנהגתו של קרימוב היא דמוקרטיה נבנית שורדת ומוכתבת.
ילדים בחלונות, מנהלת גאה וספריה עם ספר אחד על כל מדפיו-ספרו של קרימוב
באחת העצירות על הדרך, אותן עצירות המזמנות לנו את חוויות הטיול המקריות, המקוריות והמקומיות ביותר. ראינו שדה ירקות ומבנה מרוחק השולט עליו לכל רוחבו. עשינו את דרכינו למבנה שנדמה כנטוש. משהו מוזר התרחש. ככל שהתקרבנו נתמלאו החלונות בשתי קומות המבנה בעיניים בורקות, ככל שהתקרבנו הלכו הקולות והתחזקו .תערובת של צחוק ילדים וקולות נשים. כאשר הגענו למבואה חיכתה לנו משלחת מכובדה של נשים וגבר אחד. תמונתו הגדולה של קרימוב , ציטוטים מספרו על חשיבות ההשכלה בתהליך הקמת המדינה וצילום נוסף של קרימוב עם ילד וילדה אוזבקית עם שמלת חג לבנה שתי צמות קשורות בפרחי בד הנושאים אליו עיניים עורגות.
הגענו אל בית הספר האזורי החדש. ריחות הצבע והמלט היו עדיין באוויר. המנהלת אישה צעירה, משכילה, מטופחת, צחקנית וגאה על בית סיפרה, זכתה להיכלל בין "אלף נשים מופלאות" אשר נבחרו מכל אוזבקיסטאן על תרומתן בכל תחומי החיים. הקימה עם נשות הקהילה את בית הספר. היא גאה בפיתוח המודרני הכולל שלושה מחשבים טלוויזיה אחת ומאתיים ילדים מכיתות א-ח ממושמעים, שמחים ומממשים את חזונו של קרימוב לדור חדש עצמאי, משכיל ובעל תודעה לאומית גבוהה. בספריית בית הספר.
גיליתי את חברי עם הכריכה הקשה והסמל האוזבקי ממלא את כל המדפים במאות עותקים. ספר המחויב בלימוד בעל-פה על ידי כל התלמידים. כולל המשפטים המופיעים בפרק העוסק ב"תחיית ערכים רוחניים ותודעה לאומית".
..."ערכים תרבותיים של עם , מורשתו הרוחנית במהלך אלפי שנים שימשו מקור עצום של רוחניות עבור עמי המזרח. למרות לחץ אידיאולוגי קשה במהלכה של תקופה ארוכה, הצליח העם האוזבקי לשמור על ערכיו ההיסטוריים והתרבותיים ועל מסורתו המקורית אשר הועברה בנאמנות מדור לדור...מימיה הראשונים של עצמאותנו, אחת המטרות החשובות ביותר שהועלתה כעד לרמה של מדיניות ממלכתית, הייתה תחיית אותה מורשת רוחנית ותרבותית, יקרה מפז אשר במהלך מאות שנים נוצרה על ידי אבותינו...אני רואים בתחיית הערכים הרוחניים תהליך אורגאני וטבעי של צמיחת התודעה הלאומית, חזרה למקורות הרוחניים של העם ואל שורשיו"... אסלם קרימוב, אוזבקיסטאן על סף המאה ה-21, הוצאה פרטית,עמ' 56.
"מוצרים תוצרת בית"
בפרק העוסק בתהליך בניית כלכלה עצמאית מדגיש קרימוב את הצורך בבניית תשתית כלכלית עצמאית ומודרנית תוך שימוש בידע הקיים בעשיית "מוצרים תוצרת בית". במושג "מוצרים תוצרת בית" מתייחס קרימוב לאותם מכמנים המביאים אותנו לאזור. רקמות הסוזאני, השטיחים, התכשיטים השבטיים, אריחי הקרמיקה והאדריכלות המונומנטאלית המאפיינת את דרך המשי ואשר התפתחה כמלאכות מסורתיות במסגרת הבית כעבודת נשים וגברים.
הצורך בשמירה על המסורתי ובחיבור לקפיטל יזים המודרני הופך את אוזבקיסטאן למדינה בתקופת מעבר המאפשרת לנו המטיילים לחוות את מסעם של עוברי שיירות דרכי המשי במתחמי ה"חאנות" בחיווה, בוכרה וסמרקנד עם האדריכלות הייצוגית פוליטית בשדרת האומה בטשקנט.
דרך המשי "זה שניכנס לא ייצא לעולם"
אוזבקיסטאן משווקת לתיירים כ"דרך המשי".בכניסה לעיר המוזיאון חיווה ישנה מפת דרך המשי הגדולה מצוירת על לוח עץ ומדגישה את החאנות של מרכז אסיה. כאן המקום לתת את הדעת על מקור השם ומהותה של הדרך אשר אוזבקיסטאן של היום מהווה קטע קטן ממנה.
בשנת 1870 קבע הברון פון ריכטופן גיאוגרף, גיאולוג נוסע וחוקר אשר השתתף במסעות רבים למרכז אסיה ויפן את השם "דרך המשי". פון ריכטופן הגדיר בכך שטח של כ- 7,500 ק"מ של ציר מסחר יבשתי מרכזי אשר חיבר בין אסיה לאירופה אשר בתקופות השיא במאה הראשונה לפני הספירה החלה בצ'אנג-אן בירתה הקדומה של סין והסתיימה ברומא. הדרך התפתחה בתוואי מעבר בלתי עביר ברובו בניגוד להגיון מעבר דרכים בעת העתיקה אשר עברו תמיד במקומות נוחים גיאוגרפית, ליד מאגרי מים ומקומות יישוב.
תוואי הדרך התפתח מגבולה המערבי של סין לאורך נאות המדבר גובי ומדבר טקלימן אשר פירוש שמו "זה שניכנס לא ייצא לעולם". ממדבר טקלימן הבלתי עביר התפצלה הדרך דרומה לכיוון מעבר קורקום והודו. וצפונה ממדבר טקלימן לים הכספי ולים השחור , לקשגר תוך חציית הרי פמיר המתנשאים לגובה של 7,500 מטרים מושלגים ונחשבים לבלתי עבירים כיאה ל"גג העולם". אלו ששרדו את ההרים המשיכו למרכז אסיה ועברו את החאנות של בוכרה וסמרקנד וממרכז אסיה המשיכו לפרס , מסופוטמיה, אנטיוכיה צור וצידון.
קיסר חכם וקיסרית יפת תואר
התבוננות בתוואי הדרך הבלתי עביר ברובו, אשר העמיד בפני היוצאים למסע אתגרים פיסיים ולוגיסטיים קשים. מעלה את השאלה מה גרם לקיסר הסיני וול-די משושלת האן בשנת 151 לפנה"ס לארגן את הקרוון הראשון אשר כלל כ-1,000 גמלים והכנתו ערכה כשנה?
הקיסר שלח בשנת 138 לפנה"ס שליח בשם צ'אנג צ'יאן ליצור מגע עם השבטים שישבו ממערב לסין וללמוד את אורחות חייהם. מסעו של צ'יאן ערך 13 שנים והוא חזר עם מידע גיאוגרפי, פוליטי, כלכלי ותרבותי רחב אשר כלל מידע על תוואי מסעו. הקיסר. הבין את מקור הכוח הכלכלי והתרבותי החשוב של השבטים מהמערב והחליט לפתח דרך מסחרית ותרבותית. תוואי הדרך עבר במסלול הליכתו של צ'יאן ובכך חנכו את דרך המסחר הראשונה בין המזרח למערב.
מראשיתה הפכה הדרך הבלתי עבירה בחלקים רבים לדרך סחורות יקרות. רק הדחף לרווחים הגדולים יכול היה לשכנע את סוחרי הדרך לצאת לדרך מסוכנת כל כך. מראשיתה קובעו סחורות הדרך. בסין הועמסו על הגמלים ברונזה, ברזל, קרמיקה, פרוות, נשק וקינמון אשר הגיעו למערב. השיירות שהגיעו לסין מהמערב הביאו עימם כסף, זהב, זכוכית, שנהב, אבני חן, צמחים, חיות מחמד, פשתן וכותנה. המסע ערך כשנה וחצי במהלכו הוחלפו השיירות באנשים ובבהמות. המסחר נעשה על ידי מתווכים והסוחרים הפכו לשליטי הדרכים. חשיבותה הגדולה של הדרך הייתה בחיבור בין מסחר להעברת ידע בתחומי הדפוס, אמצאת הנייר, הדת (הגעת הבודהיזים במאה הראשונה לסין) , אסטרונומיה, מדעים ופיתוחים טכנולוגיים בתחומי הלחימה, האדריכלות והאמנות. בשנת 53 לפנה"ס קיבלה הדרך את מתנתה הגדולה. המוצר היקר, הנדיר והמופלא המשי.
בד המשי התאווה הרכה
כדרכם של גילויים נדירים גם גילוי סיב המשי מקורו באגדה.
האגדה מספרת על שילינג שי אשתו האהובה ויפת התואר (כדרכן של כל הנשים האהובות) של הקיסר הסיני הואנג-די. אשר שוטטה בשנת 2650 לפנה"ס לעת ערב בגן הארמון. אחוזת חלומות ושקועה בשרעפים קטפה בהיסח הדעת פקעת צהובה מעלי תות. כאשר עייפה מהליכה האיטית והנוגה קמעה בשבילי הגן התיישבה ליד שולחן התה. המשרת האיץ את צעדיו להכין לשילינג שי היפה את כוס התה האהובה עליה. שי לגמה באיטיות מכובדה מהספל ובחוסר נימוס קיסרי נשמטה הפקעת הצהובה לכוס התה המהבילה . כאשר הושיטה שי את ידה הענוגה להוציא את הפקעת היא נפרמה לחוט ארוך. נדהמת מהגילוי טופפה שי לעבר בעלה . הואנג- די אשר היה משכיל והמסורת מייחסת לו את אמצאת הכתב הסיני. הבין כי אשתו גילתה דבר מופלא.
הכרוז הקיסרי הביא לארמון את החוקרים החשובים ביותר והם גילו את תהליך הפקת החוטים מהם ייצרו את המשי. הגילוי נישמר בסוד.אך דרכן של אגדות שהן מופרטות לא פעם לרווחים כלכליים ההורסים את אקראיות ויפי הגילוי הראשון. בשנת 552 לספירה העבירו שני נזירים במקלות במבוק חלולים את תולעי המשי לאירופה. גילוי הבד המופלא הפך את מסתוריותו יופיו ונדירותו למושא תאווה . אשר הוליד את דרכי המסחר הקשות והמסוכנות.
אוזבקיסטאן משופעת בעצי תות ולמי שניכנס בעונת ההטלה לאחד המשקים שעברו הפרטה אך נשארו בתפיסת החקלאות של הקולחוז הרוסי . צפויה חוויה מרגשת של מעקב אחר התהליכים של הפיכת התולעת לסיב. האזור החשוב של גידול התות והפקת חוטי המשי היא עמק פרגנה. בעמק פרגנה הוקמה בתקופת הכיבוש הרוסי תשתית רחבה של קולחוזים המתמחים בטיפול בטוואי המשי. עד הפיכתו לחוט צבוע וארוג לאיקט מרהיב.
מהו משי?
משי כינוי לסיב מבריק המופק מפקעות זחל הטוואי. הטוואים גדלו בעבר באופן חופשי בטבע כיום הם מתורבתים וגדלים במבנים מיוחדים עשוי עץ. בבתי הגידול מתקיימת הטלה מלאכותית שלוש פעמים. בכל פעם מטילה הנקבה 400 בצים בצבע צהוב ההופך לאפור כהה. בראשית האביב עם הופעת עלי התלתן הלבן רוחצים את הביצים, מחטאים אותן ושומרים באינקובאטורים בטמפרטורה העולה באיטיות מ-20 מעלות ל-30 מעלות. כעבור 15 יום בוקע זחל שעיר באורך 3 מ"מ הניזון מעלי התות. הזחל עובר 4 נשלים במשך 6 שבועות מגיע לאורך 8 ס"מ ומפסיק לאכול. גופו מתכווץ העשה שקוף והוא מוכן לטוויה . הסימן הוא הרמת הראש בתנועה בלתי פוסקת. לצורך טווית הפקעות מכינים ערמות קש עליהן מטפס הזחל. הפקעת עשויה מסיב שאורכו מגיע עד 1,500 מטרים. הסיב מופרש מבלוטות טוויה הנמצאות בשפה התחתונה ומשמשות את הפקעות כבלוטות רוק. צורתן צינור גליל מאורך. הסיב עשוי משני חוטים . הפרשת החוטים נעשית בצורת לולאה מסביב לגוף הזחל בטמפרטורה של 23 מעלות. במשך שלושה ימים תגדל הפקעת עד 40 מ"מ. משקלה 50 גרם צבעה לבן וצהוב. תוך שבועיים הגולם הופך לבוגר. כדי למנוע את קריעת החוטים על ידי הגלמים "חונקים" מגדלי הפקעות את הגלמים על ידי אדים לחים.
האיקט"צבעי הקשת בענן"
לנוחת בנמל התעופה של טשקנט מחכה הפתעה צבעונית. לאחר ההתאוששות מהשיניים הזוהרות בזהב ומהגבות המחוברות. ניתנת הדעת לבדי משי זוהרים בצבעי צהוב, ורוד פוקסיה, אדום, סגול וירוק. המאופיינים על ידי חיבור צבע אחד למשנהו בהדרגתיות.המכנה המשותף למרות השוני בחומרי הגלם ובתהליך האריגה ההדפסה או הציור הידני שונים השם=בד איקאט.
שתי אגדות שסופרו על ידי סוחרי הדרך מספרת את גילוי בד האיקט בד המשי המופלא הצבעוני המסמל את כל ההגנות שנשים נדרשות להן.
לחאן הגדול של חיווה היו נשים רבות אבל הוא התאהב בבתו היפה של היועץ המסור שלו. האב אשר נחרד למחשבה כי ביתו הענוגה תאלץ לאבד את תומתה במיטתו של החאן עצום המימדים והמיומן ביחסים קצרי טווח עם נשותיו. החליט להמיר את הגזרה. היועץ בא לפני החאן ושאל בחשש אם החאן יועיל לחשוב על העניין פעם שנייה. החאן השיב לאב "אם תביא לי דבר יפה יותר מביתך לא אקח אותה לאישה". מצא האב פתח תקווה לביתו היפה עבד כל הלילה וארג את האריג המופלא ביותר שנעשה אי פעם בעולם. לפנות בקר הביא את האריג בפני החאן שלא עמד בפני יופיו והמיר את הבד בחסדיה של בת היועץ.
אגדה אחרת מספרת על ארמון מרוחק בלב היער. ובארמון חיו באושר ובשמחה ארבעים נסיכות יפיפיות ונסיך אחד יפיפה. כל הנסיכות התאהבו בנסיך. הנסיך אשר לא רצה לפגוע באף אחת מהנסיכות זרק את עצמו לנהר. כל הנסיכות בכו , בכו, בכו ובכו עד שצמחו במקום עצי הערבה הבוכייה. המקום הפך למקום עלייה לרגל של נערות מאוהבות החולמות על נסיך. יום אחד הגיע למקום נערה ענוגה , צנועה ויפה. היא התיישבה בצל עצי הערבה הבוכייה והחלה בטכס הבכי והבקשות מהמעיין ומהעץ. מיותר לאומר שהשניים המיומנים בביקורים מהסוג הזה לא הזילו דמעה. הערבה לא כופפה ולא במעט את ענפיה והמים עמדו שקטים. לא נותר לעלמה אלא להתבונן במים הצלולים. באותו רגע עלתה השמש והמים זהרו בכל צבעי הקשת בענן.הנערה חשה כי קיבלה סימן לפצות את כל שבורות הלב מנסיכים חיים או מתאבדים. חזרה הנערה לביתה וארגה את בד האיקט המכונה מאז "בד צבעי הקשת בענן".
לכל החולמות על גבר אחד שימיר את חייו למענן וישמור על תומתו , צניעותו ומוסריותו. רצוי להתעשת ולעקוב אחר גברים כפופי גב זריזים וצבועי אצבעות בסדנאות צביעה ואריגה באוזבקיסטאן .הבונים בתהליך הצביעה על פי זיכרון מופלא של דגם וצורה את צבעי הבד ודגמיו. בדי האיקאט הינם עדיין למרות תהליך התיעוש וההדפסה לאחד הסמלים הייצוגיים של אוזבקיסטאן.
צ'אייהנה Chaihana "מה היו החיים בלי צ'אי חנא"?
אחת החוויות האהובות עלי בטיולים הם שעות הבקר המוקדמות.
פעמיים במהלך הטיול אנחנו משכימים קום ועוברים את הדרך בין חיווה לבוכרה ובין בוכרה לסמרקנד. לשעת הבקר המוקדמת יש את קסמה היא. התנהלות הגוף איטית,רכה,מקבלת. לגימת הצ'אי הראשון של היום בישיבה נינוחה במבואת המלון בין המזוודות ההולכות ונבלעות בבטן האוטובוס , קולות השיחה השקטה והנינוחה. המעבר מערפילי הבקר לאור הראשון העוטף את חומות חיווה בגוון חום אדמה בהיר וקימוריה הנבלעים בערפל העדין , כאשר אנחנו נוסעים לאורכה ובאחת היא נעלמת.
הנסיעה לכיוון בוכרה מפגישה אותנו עם נופי אוזבקיסטאן עם המדבר ונהר האמו-דריה = האוקסוס. שני נהרות גדולים האמו-דריה (האוקסוס) והסיר-דריה = ג'קארטס חוצים את אוזבקיסטאן מדרום לצפון מהרי פאמיר לימת אורל.
לארוחת בקר אנחנו נעזרים בצ'אי חנא אחד האתרים החשובים לנוסעים בין דרכי החיבור הארוכות בין הערים המרכזיות באוזבקיסטאן המחפשים מרגוע לגוף ולנשמה. הצ'אי –חנא מחובר לתרבות נוודים הגברית. צמאי צל, מנוחה, שתייה אכילה מידע וקשר אנושי. הצ'אי חנא הוא אמצאה חיונית לחניות הדרך. כל שנידרש היא יזמות כלכלית בסיסית הכוללת עץ ומקור מים.תחת העץ מוקמת במה מלבנית עשויה מעץ או ברזל, בעלת משטח ישיבה ומשענת גב. במרכזה מניחים שולחן מלבני נמוך עשוי עץ או ברזל.על משטח הישיבה פורשים מזרונים עטופי בד איקאט או כותנה מודפסת בצבעים עזים. צורת הישיבה על המזרון מחייבת שיתוף פעולה בין המשתתפים בהעברת כוסות התה והמזון המונחים על השולחן.
מקור השם צ'אייהנה Chaihana בא מהמשקה החשוב ביותר במרכז אסיה התה ה-צ'אי המיובא מהודו, ציילון,סין. התה נחשב לבעל סגולות רפואיות של נקיון הגוף ומניעת מחלות. סביב ספל התה המועבר מיד ליד על ידי הנוכחים על פי סדר חשיבותם. נרקמים תכי החיים בניית בית, שידוכים, עסקים, רכילויות,מוות, אגדות, שירים וחיבור בין המסורת, העבר וההווה.
סביב הצ'אי חנא הוקמו החאנות מבני קבע לתועלת הולכי הדרך .פיסת הצל הפכה לנקודת ציון חשובה במרחב הטופוגרפי הפתוח.
עמודי עץ מגולפים
לכל אורך הטיול נראים לצידי הדרך שתי שורות עצי צפצפה . בשורה הקדמית עצים גדולים העומדים בפני כריתה ומאחוריהם שורת העצים החדשה.עצי הצפצפה מגדירים את המרחב האנושי החקלאי והעירוני של אוזבקיסטאן. מושקים בתעלות
המאזכרות את שיטת הלימנים תוך ניצול כל טיפת מים עיליים ומי הנהר ההולך ומתייבש. לצד העץ הנטוע על ערוגה מוגבהת האוספת עליה כל טיפת מים עיליים ואת מי הנהר ההולך ומתייבש. נאספים בקפדנות שכבות המלח הנמצאות בקרקע. הניקיון, סיוד הגזעים, השמירה על כל עץ מעידים על חשיבותם הכלכלית הגדולה.
אחת התופעות המעניינות לכל מטייל באוזבקיסטאן הם עמודי העץ המגולפים ומשמשים כעמודי תמך ועיטור במבנים.
עץ הצפצפה מגיע לבשלות בגיל 6. כורתים את העץ . בתהליך הכריתה משמרים שני ייחורים אשר מאחד מהם יתפתח העץ הבא מאותו שורש. לאחר הכריתה מניחים את העץ למשך שנתיים במים מעורבבים בשמן פשתה. השמן והרטיבות נספגים בעץ, סותמים את הנקבוביות וחוסמים את הגישה לתולעים. לאחר הוצאת העץ מהנוזל הוא עובר תהליך ייבוש איטי. כאש מוגדרת מטרתו השימושית הוא עובר לידי אומנים גלפי עץ. אשר יוצרים מערך מורכב של דגמים צמחיים, ערבסקות ופסוקים מהקוראן. גלפי העץ באוזבקיסטאן מיומנותם בגילוף עץ ולא אבן. גילוף העץ אינו משני לאבן הוא נימצא במעלה ראשונית. סדנת הגילוף עובדת כגילדה משוליות עד האומן הראשי כאשר כל פרט עובר את אישורו של האומן. על עץ ארוך עובדים שני מגלפים בו זמנית משני צידי העץ. מעבר למיומנות הטכנית מחויב הגלף בראיה מרחבית ובשליטה על כל פרט במטרה ליצור את השלם.העיטורים מופיעים בהתאם להזמנה ולמיקומו או על כל העמוד, על הכותרות , על הבסיס.
כאשר עבודת הגילוף הסתיימה משרים שוב את העץ בשמן פשתה. העץ מקבל ברק כהה ועמוק ומשמר את חיוניותו מיובש האקלים המדברי
"אני רג'יסטאן לב ליבה של סמרקנד"
אוזבקיסטאן היא ארץ חושנית, מסתורית, מסעירה ומפתיעה. היא קשה ורכה, מזמינה ודוחה בו זמנית. אני אוהבת אותה היא מזמנת לי מפגשים מרתקים עם אומנויות ההולכות ונעלמות. התחזקות המודעות העולמית לשימור ולהחייאת תרבות חומרית מסורתית משמרת עבורנו מתחמים חשובים לאורכה של "דרך המשי".אחד השיאים בביקור היא כיכר ראג'יסטאן בסמרקנד. כאשר אנחנו מגיעים ל"כיכר החול" עולים לפני בכל פעם מחדש מילותיו של אלישר נבואי המשורר הלאומי שחי במאה ה-16.
"אני ראג'יסטאן
לב ליבה של סמרקנד.
דורות רבים דחסתי אל חיקי
האזינו לקריאתי ילדי העתיד.
משחר ילדותי הועידה אותי ההיסטוריה
לסבול, לברוח,ליפול ולמות,
ולהגיח שוב מהאש ומהאפר".
לאה פופר מרצה לאומנות שימושית חוקרת אומנויות נעלמות
בונה ומדריכת טיולי אתנוגרפיה ואומנות בארץ ובעולם
בריזה מתמחה ב טיולים מאורגנים בקבוצות קטנות ואיכותיות ליעדים מגוונים: החל מטיולים בדגש מיוחד במערב אירופה ומזרחה,דרך טיולי המזרח הרחוק, מרכז אסיה והבלקן, צפון אפריקה, דרום אפריקה ואתיופיה במיוחד, אגן הים התיכון לרבות האיים, אלסקה, קנדה, מרכז ודרום אמריקה וכן איסלנד. בנוסף לטיולים מאורגנים בולטות בבריזה שתי מחלקות מיוחדות: מחלקת טיולי גיל הזהב (בריזהב) ומחלקת הנוסע העצמאי, המפעילה טיולים מאורגנים עצמאיים למגוון יעדים ברמת שירותים גבוהה.
