* מאת: עו"ד אברהם פכטר
עילוי הולך ועילוי בא. כך מצטיירת דמותו של פרופ' דניאל פרידמן בתקשורת לאחר לכתו של הנשיא פרופ' ברק. ההתקפות הנמרצות על מערכת המשפט ובמיוחד על בית המשפט העליון ושיטת המינויים, הוחרפה לאחר דחיית מועמדותה של פרופ' נילי כהן לעליון והתנגדותה האישית העיקשת של השופטת דורית ביניש, שהיתה אז מועמדת להחליף את ברק.
לדעתו של פרופ' פרידמן - השופטת ביניש פחדה שפרופ' נילי כהן, תאפיל עליה בידענותה תעלה עליה באישיותה המשפטית ותהווה עמדת כוח מסכנת במארג השיפוטי של שופטי העליון.
לתוך הקלחת הזאת, נכנס גם מכתב אנונימי שנשלח לוועדה למינוי שופטים, נגד התנהלותה ואישיותה של פרופ' נילי כהן, שהוסיף שמן למדורת ההתנגדות ועורר עוד יותר את זעמו של פרופ' פרידמן, עד שטען בראיונות בתקשורת שגב' ביניש לא מתאימה להיות נשיאת בית המשפט העליון. כמו כן טען בלהט, כי צריך לבטל את שיטת "הסניוריטי" בבחירת הנשיא בעליון, ויש לאפשר לוועדה למינוי שופטים, לבחור את הטוב ביותר, המתאים ביותר מבין שופטי העליון ללא קשר לוותק. נושא בחירת השופט לנשיא לפי וותק, אינו מוגדר בחקיקה, אינו בבחינת דרישה חוקתית אלא מדובר בנוהל או מנהג שהשתרש מזה שנים, בעליון שעד עתה פעל בצורה מוצלחת למדי, (המעוניינים בפרטים יותר פיקנטיים על הנעשה בעליון ושופטיו, יקרא בספרה של נעמי לויצקי - "העליונים"). לגבי נושא "הסניוריטי" - יש לפרופ' פרידמן תומכים רבים בקהיליית המשפטנים, אנשי הציבור ופוליטיקאים.
במספר מאמרים כתבתי על הנושא, תוך הדגשה שהוותק הוא דבר חשוב, אך אינו יכול להיות הפקטור הבלעדי והקובע בבחירת נשיא לבית המשפט העליון. בישראל, בה בית המשפט העליון ובמיוחד שופטי בג"צ (הבאים מקרב שופטי העליון), מרכזים בידם כח משפטי עצום, הקובע גורלות, משפיע על ממשלות, על הכנסת, על פוליטיקאים ופוליטיקה ועד התערבות בנושאי דת, אמונה, מוסר ואתיקה - לנשיא בית המשפט העליון, יש לא רק מעמד וכבוד, אלא גם השפעה רבה על מדיניות השפיטה ותפיסת עולמם של השופטים ודרך חשיבתם המשפטית.
אמנם, לא כל השופטים הם מקשה אחת ובעלי תפישת עולם זהה - יחד עם זאת נשיא ידען, כריזמטי, דומיננטי ומנהיג - הוא בעל השפעה גדולה, נוסח הנשיאים כמו אגרנט, שמגר וברק. לציין עובדה מהשטח בבית המשפט המחוזי, ת"א חיפה - הסניוריטי לא קבעה והמינויים הצליחו.
כאן ההזדמנות להזכיר, כי בית המשפט העליון הפדראלי של ארה"ב בעל המעמד והכוח הגדול ביותר בארה"ב, השופטים מתמנים ע"י נשיא ארה"ב באישור הסנט (לאחר שימוע), ללא כל קשר לוותק או לגיל המועמד. רק לאחרונה מינה הנשיא בוש, שני שופטים צעירים לעליון כשאחד מהם מונה ישירות להיות הנשיא והשופטת השניה חברה בהרכב, כאשר המינוי הוא לכל החיים ולא מוגבל בזמן אלא ביכולת בריאותית לשיפוט.
כמובן, שאסור לשכוח שהמינויים האלה הם פוליטיים מובהקים, כמו שאר המינויים בערכאות המדינתיות והפדראליות, ולמרות הביקורת הקשה על שיטת המינויים, המערכת מתפקדת עשרות בשנים, ביעילות, במהירות ועושה צדק לכול.
גם אצלנו, היתה ויש ביקורת על שיטת המינויים, על דרישה לשינוי בהרכב הוועדה למינוי שופטים, דרישה ל"שימוע" של המועמדים על האג'נדה שלהם ותפישת עולמם המשפטי.
פרופ' פרידמן, הוא אחד מאלה, שחושב על הצורך בשינויים בוועדה למינוי שופטים, בעיקר בשינויים ביחסי הכוחות בין הנציגות של השופטים הפוליטיקאים ונציגי לשכת עורכי הדין.
במאמרים קודמים בנושא הצעתי הרכב שונה לוועדה בהרכב של 10 חברים, כאשר לשופטים העליונים - 3 נציגים, ללשכת עורכי דין - 3 נציגים, לכנסת - 3 נציגים ואילו שר המשפטים יהיה החבר ה-10, בעל הקול הקובע במידה ואין הרכב מלא או תיקו בהצבעה. יש גם הצעה של ח"כ מיקי איתן, על הרכב של שלושה-עשר חברים - עם יתרון לפוליטיקאים אבל שיטה זו תהפוך את המנויים לפוליטיים מובהקים, והחברה בישראל עדיין לא בשלה לתהליך.
צריך לזכור, פרופ' פרידמן, עלה על נתיב "הנקמה" או על מסלול המלחמה כנגד המערכת המשפטית ובית המשפט העליון לא רק בשל אי מינוייה של פרופ' נילי כהן, אלא בהמשך גם בשל אי מינוייה של פרופ' גביזון (חברה בוועדת ווינוגרד), ובשל החלטות לא מאוזנות מטעם היועץ המשפטי לממשלה.
השיא היה רק לאחרונה, עם ההחלטה להגיש כתב אישום נגד שר המשפטים חיים רמון, בעניין הנשיקה עם הלשון, שהותירה את רמון, את חסידיו ותומכיו עם הלשון בחוץ.
בנושא זה ובמיוחד בניתוח פסק הדין של השופטים בעניין רמון, היו לו הרבה תומכים מבין המשפטנים והפרשנים, מכל הכיוונים. במאמרי בנושא זה - "עדיף לנשק את המזוזה", ציינתי והדגשתי, כי רוח פסק הדין המרשיע, מנשבת מכל שורה בפסק דין בתוספת ניחוחות של סלידה ונקמה ברמון האיש, הפוליטיקאי וקו ההגנה שלו.
לפי הפרוצדורה הפלילית, הכרעת דין מזכה, נפתחת בהודעה על הזיכוי, כדי לא למתוח את הנאשם עד גמר ההקראה ולא לגרום לו סבל מיותר מעבר לניהול המשפט.
לגבי הרשעה - אין הסדר דומה, אבל במקרה של רמון השופטים יכלו לפתוח בקלות את המשפט בנוסח: לאחר שראינו את רמון, שמענו את גרסתו וראינו את התמונות עם החיילת, לפני הנשיקה ואחריה, החלטנו להרשיעו - והרי הנימוקים בהמשך.
וכפי שאמרתי בהקדמה, הרבה יותר קל פשוט ונעים להעביר ביקורת נוקבת על מערכת המשפט, השופטים, הפרקליטות והמשטרה, מאשר לבצע מהלכים לשנות ולשפר את המערכת.
האמת - שצריך מאד לתקן, הבעיה היא ביכולת בביצוע ובתמיכה לעשייה.
פרופ' פרידמן - "סינדל" את עצמו, בהכרזותיו במאמריו ובראיונות שנתן, שהרי עכשיו הגיע העת לבצע את הרפורמה עליה כתב, דרש מאחרים למהר וליישם. הרעיונות שלו, בתחום השינויים כמו בית משפט לחוקה, צמצום העיקרון של "הכל שפיט", צמצום התערבות בג"צ בתחומים לא לו - כמו אמונה, מוסר, ראויים לדיון. יש לו בתחומים אלה הרבה תומכים, לא רק מבין המשפטנים והפוליטיקאים, אלא גם מבין שופטי העליון (בדימוס), כמו המשנה לנשיא אלון, הנשיא לשעבר לנדוי, הנשיא לשעבר שמגר בתחומים מסוימים ואחרים.
במיוחד כוונה "האש" לעבר הנשיא לשעבר פרופ' ברק, אשר בתקופת כהונתו הארוכה, "האימפריאליזם השיפוטי" - התפשט וחגג מעבר לסבירות הראויה ולמרות ניסיונות ההכחשה שלו העיקרון של "הכל שפיט" - שלט ברמה בבית המשפט העליון, כאשר אחת הטענות היתה שהנשיא ברק, דאג למלא את רוב שורות השופטים בעליון, בדמותו צלמו והשקפותיו. אם יצליח פרופסור פרידמן בחלק הארי של תיקוניו וכוחו של ביהמ"ש העליון יוגבל או יצומצם, על העליונים לבוא בטענות רק לעצמם, בשל שיכרון הכוח שלקו בו בשנים האחרונות.
הטענות, שהמינוי של פרופ' פרידמן, יובילו לאי שקט במערכת ולמאבקי יוקרה וכוח שיפריעו לניהול והפעילות הרגילה של המערכת אינם בהכרח נכונים.
ההצלחה אינה תמיד נמדדת, בתיאום ובשקט התעשייתי שבין שני מוקדי הכוח. אם רוצים לשנות, לתקן, לשדרג, לשפץ, יש צורך במאבק - בתנאי שהמטרה נכונה וצודקת.
מתח לפעמים הוא חיובי ונחוץ להצלחה, כמו מתח מיני חיובי בין בני זוג, שהוא מתכון להצלחה בזוגיות. ועם השינויים הנדרשים זה יכול להצליח גם בין פרידמן לביניש.
הזמן הקרוב - יוכיח מי צדק ומה השתנה אם בכלל. בינתיים כדאי לפרופסור לבדוק אם החזיר את כל הספרים לספרייה, לסלק את השלדים מהארונות ולא להתנשק עם חיילות ונשים זרות, עם או בלי לשון. נחיה ונראה.
הערות לסיום:
א. אין מחלוקת בין המבקרים, שיש מקום לנענע ולטלטל את המערכת, מהלך שהחלה בו ציפי ליבני כשרת משפטים, העבירה את הכדור לרמון, שקיבל בינתיים כרטיס אדום, ונכנס במקומו שר משפטים חדש. הגיעה העת לצנן את שכרון הכוח של העליון ולצמצם את חדירתו ופלישתו לתחומים לא שפיטים. העתיד יוכיח אם השר החדש מסוגל לבצע המשימה.
ב. ההתקפה של השופט בדימוס חשין היא תקיפה בוטה וגסה, עטופה בלשון ציורית, אבל התוכן שלה מנוסח בצורה ביריונית. דברי השופט חשין מוכיחים את התזה ש"העליונים" חושבים על בית המשפט העליון כאחוזה פרטית העוברת בירושה לבנים, או חברינו מהמילייה. חשוב להזכיר להם, שבית המשפט העליון הוא מוסד חוקתי קונסטיטוציוני השייך למדינת ישראל ולא לאנשים פרטיים.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
