על רקע הביקורת הציבורית הגוברת כנגד רמות השכר המופקעות של בכירים במשק הישראלי, נחלצים חסידי הכלכלה החופשית להצביע על תופעת שכר הבכירים כסימפטום מובהק של כשל השוק הממשלתי, שמעורב לדעתם במידה יתרה בניהול הכלכלה הארצית. מנקודת מבטם של חסידי הכלכלה החופשית, המעורבות הממשלתית, שמלאימה תחומי פעילות כלכלית ובולמת את יוזמתו החופשית של השוק הפרטי, היא זאת שיצרה את בועת השכר של בכירי המשק.
אלא שהשוק החופשי, שבעיני חסידי החזון הקפיטליסטי הופך להיות פתרון אוטופי שיביא מרפא לתחלואיה הקשים של הכלכלה הסוציאליסטית המולאמת, מוכיח את עצמו יותר ויותר כזירה של הפקרות, עושק וניצול. הוא מטפח את הסגידה לפולחן הכסף, כפן חד-ממדי של הקיום האנושי, ומשחית את החברה עד כדי ניוון מוסרי בלתי נמנע.
מנגד, גם קולקטיביזציה מוחלטת של הכלכלה הממלכתית הוכיחה את עצמו ככישלון, שכן, מסתבר שהיא מנוגדת לטבע האנושי, וגם אותה נוטים לנצל לטובתם האלמנטים המושחתים בחברה האנושית.
ההיסטוריה אומנם מלמדת שכלכלה שוויונית, שיתופית ומבוקרת היא אידיאל נאור מדי שאינו עומד במבחן הטבע האנושי, אך אין זאת אומרת שהאלטרנטיבה הבלעדית לכלכלה השיתופית מסתכמת באידיאל המנוכר של אנרכיית השוק החופשי. שהרי, באותה מידה שהלקח ההיסטורי ממחיש את כישלונה של הכלכלה השיתופית, הוא גם משקף את הפוטנציאל הדקדנטי הגלום בכלכלה החופשית כחותם הכשר לנורמות חברתיות של רדיפת בצע חסרת אבחנה.
כל אותם יזמים מופלאים, שמקימים חברות רווחיות, אינם פועלים בחלל הריק, גם אם מדובר בשוק הפרטי. שכן, הסביבה החברתית-תרבותית-כלכלית היא זאת שמספקת להם את הקרקע שמתוכה צומחות יוזמותיהם המוצלחות. מתוך קרקע ציבורית זאת יונקות היוזמות הפרטיות את המשאבים האנושיים שמניעים את גלגלי הצלחתן הכלכלית. כך שאין שום צידוק מוסרי להשלמה ציבורית עם השתוללות השכר של אילי ההון גם אם הם נמנים עם השוק הפרטי.
על כל פנים, ניצולו של שגשוג פיננסי, הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי או בכל קונסטלציה ממלכתית המשלבת ביניהם, לצורך יצירת פערים סוציו-אקונומיים תהומיים, חותר תחת אושיותיו של אותו מרקם חברתי המהווה קרקע פוריה לצמיחתו של השגשוג פיננסי.
ההשקפה הגורסת שרק המגזר הציבורי הוא זה שיוצר מונופולים, קרטלים ואוליגרכיות היא בסך הכל סטריאוטיפ חבוט שאינו עומד במבחן המציאות. המציאות האמריקאית, למשל, מוכיחה שהעדר בלמים מוסריים בשוק החופשי יוצר אוליגרכיות ממון, שעריצותן מפוררת את אותו מרקם חברתי, תרבותי לאומי סבוך שעליו מושתתת המסגרת הממלכתית.
כך שההגדרות המיופייפות, דוגמת שוק פרטי, כלכלה חופשית, משק חופשי, הן בסך הכל עלה תאנה לקידומו של פולחן הסגידה לממון, שבו כל דבר נמדד אך ורק על פי ערכו הכספי. השתוללות שכר הבכירים במשק הישראלי, בין אם הם נמנים על המגזר הפרטי או הממשלתי, מלמדת עד לאיזה שפל מדרגה מסוגל פולחן הממון לדרדר את האדם.
יתרה מזאת, מכירתן של חברות היי-טק ישראליות, מזן הבליץ המצליחני של יוזמות הסטארט-אפ המתוחכמות, בסכומי עתק שהיזמים שלשלו לכיסיהם, אומנם נחשבת לסיפור הצלחה, אך דווקא בהצלחת הבזק הפיננסית שלהן טמון גם כישלונן. שכן, המימוש החפוז של הישגים אינטלקטואליים במזוודות גדושות דולרים מהווה קטליזטור להלכי נפש של חמדנות כספית, שבכרוניקה ידועה מראש מייבשים את אותם משאבים יצירתיים אשר הניבו את שפע הממון מלכתחילה.
מכל מקום, אין שום הצדקה, אמתלה או השגה אחרת לתיאור שערוריית שכר הבכירים במשק הישראלי, פרט לסימפטום של תאוות בצע פתולוגית הצומחת מתוך אנרכיה מוסרית המעניקה לגיטימציה לחמדנות ממון חסרת מעצורים. הרי ידוע לכל שרמות השכר המפלצתיות של אותם בכירים מתאפשרות אך ורק משום שהם קרובים לצלחת ומשום שהם משרתים אינטרסים אוליגרכיים של אצולת הממון מהשוק הציבורי והפרטי גם יחד.
חברה אנושית המסוגלת להכיל בתוכה סימפטומים פתולוגיים כה חמורים, דוגמת המורסה התופחת של שכר הבכירים, נגועה למעשה בתסמונת של ניוון מוסרי. כך ששום מהפיכה כלכלית לא תסייע לה למימוש השגשוג המיוחל, כל עוד לא תשתקם החברה בתהליך של הבראה מוסרית. בישראל המתבוססת בתחלואיה המוסריים, כל רפורמה כלכלית שתונהג לא תצליח לפטור את המדינה ממורסות השחיתות, הפערים והניצול.
שום חברה אינה יכולה לשרוד לאורך זמן כשהיא משועבדת לעריצותו של מולך הממון, ובמיוחד לא החברה הישראלית מוכת התחלואים, שמעצם מהותה תלויה יותר מכל חברה אחרת בהלכי נפש ציבוריים של סולידריות לאומית.
מהנדס ופיזיקאי. בוגר הטכניון ואוניברסיטת אוקספורד. עבד כמדען במוסדות מחקר, תעשיית הייטק ואקדמיה. כיום עוסק במחקר עצמאי בפיזיקה תאורטית. מפרסם מאמרים פובליציסטיים בעיתונות המודפסת והאלקטרונית.
