אבא טוב ואבא רע 

     אבא טוב, אבא רע

יום שישי אחר הצהריים בירושלים. מטייל עם בתי הקטנה ועם זוגתי לחיים. מסתובבים ברחבי ירושלים, משוחחים, מחליפים דעות. שגרה מבורכת של יום שישי לפני שבת מנוחה.

 התקשרתי לבתי, מיכלי הלומדת עבודה סוציאלית במכללת תל חי. נוהג קבוע רכשנו לעצמנו, לשוחח מידי שישי בערב. אנו משוחחים מידי יום, אבל יום שישי אחר הצהריים הוא יום ייחודי לשיחת אב ובת. שיחה שהיא נעימה לה ולי, שיחה עליה בעיקר. בשישי זה הייתה לידה חברה טובה. חברה שאני מכיר עוד מימי היסודי. בחורה נבונה, ילדה להורים גרושים כמו מיכלי שלי. היא ביקשה לשוחח איתי והשיחה התגלגלה לה לכיוון יחסה עם אביה. לא אכנס לפרטי השיחה. היא שאלה אותי שאלה מפתיעה: "אתה אבא טוב?" לא היססתי ואמרתי לה: "הייתי אבא רע, היום אני אבא טוב". לפתע הייתה שתיקה מעברו השני של הקו. יכולתי לשמוע את התדהמה בשתיקתה. "איך הגעת לתובנה הזו"? היא שאלה תוך שהיא מנצלת את הידע שרכשה בלימודיה האקדמאיים. הסברתי לה. הסברתי לעצמי.

 אין לי הגדרה טובה ונכונה שתשקף מיהו אבא טוב ומיהו אבא רע. זה עניין של התייחסות ותשומת לב. מעין קביעת סדרי עדיפויות של הרגש. לנו, ההורים הגרושים יש תחום שאינו מוגדר לעולם באופן סופי. הוא אינו ממסוגר ושונה בין כל אדם. מה מקומה של זוגתך שאינה האם הביולוגית.

 תמיד נצטער על הנזק שגרמנו לילדינו בעצם הגירושין. ההחלטה להתחתן ולהוליד ילדים הייתה שלנו, של האב והאם. כל החלטה מרגע זה נוגעת, חשובה וקריטית לילדינו ואין זה חשוב כלל באיזה גיל הם מצויים. כמובן שככל שהם קטנים יותר ההשפעה על מסלול החיים שלהם קריטית, מהותית וחשובה יותר. אנו ההורים נוטלים לעצמנו חרות גדולה מידי באותן החלטות הרות גורל עבור ילדינו. חשוב שנבין זאת, כמו שחשוב שנבין שיש לנו את הזכות לחיים אחרים לאחר הגירושין. חיים בזוגיות אחרת, או בחירה בדרך חיים שונה ממה שהיה לילדים מתוך הגדרת היותם ילדים להורים גרושים.

זו בחירה קשה. מצד אחד אני נשאר תמיד האב של הילדים. יש לנו מחויבות רגשית ומוסרית חזקה וברורה. (לאבות שאינם מבינים את תפקידם ומקומם יש את המחויבות החוזית בהסכם הגירושין בדמות דמי המזונות). תמיד, אבל תמיד אהיה דמות חשובה לילדי. אהיה האב, ההורה, המחנך ומשמש הדוגמא. כך, כמובן גם האם. מצד שני אני גבר עם צרכים ומאווים שונים שהחזק בניהם הוא הרצון לקשר זוגי חדש. (או, כל בחירה אחרת שלי כאדם, כאינדיבידואל, כגבר). היכן עובר הגבול? היכן קודמת טובת ילדי לשלי? היכן אני מקדיש את עצמי להם ולא לאישה אחרת? אלו הן חלק קטן משאלות רבות המלוות אותי מאז הגירושין ועד היום.

 תקופה ארוכה הייתי אב רע. לא בהיבט החומרי, חלילה. שילמתי את כל שהיו צריכים והרבה מעבר לזה. הייתי אב רע כי לא הבנתי את המצוקות שלהם. את התלישות הרבה שלהם. את היותי במערכות זוגיות שלהם לא הייתה אפשרות של בחירה. אפשרות של נקיטת עמדה. הם היו שם מעצם הזוגיות בלבד מבלי שיקבלו את הכבוד, האהבה, היחס והתמיכה שהם זכאים לה כילדי.

 "כן" אמרתי לה באותה שיחת טלפון. "הייתי אבא רע. לא הקשבתי להם. הם היו איתי, הייתי האבא, אבל לא הייתי האבא הנכון. טעיתי וביקשתי מהם סליחה על זה". היא הקשיבה בקשב רב. "מדהים שאתה יודע לבקש סליחה" היא אמרה בלחש חונקת את התרגשותה. "יודעת שאתה אב טוב. העובדה שאתה מכיר בטעותך ומספר זאת לילדיך היא הסימן הברור להיותך טוב".

 מודע לכך שיש אבות רעים ממה שהייתי. אבות המתנתקים מהאישה ובאותה נשימה מתנתקים מהילדים. אבות שאינם מכירים בילדיהם. אבות המשאירים את החינוך את "הכתף התומכת" את "האוזן המקשיבה לגבר האחר שבחייה של גרושתו. אני בז לאבות מסוג זה. חסרי יכולת הכלה למעשיהם. אבות עקרים שחבל, עד כמה שזה נשמע עצוב,  שילדו והביאו ילדים עם חסך רגשי עמוק לעולמנו.

 מדוע השתניתי? כיצד אני יכול להגדיר היום את היותי אבא טוב? יש לכך מספר תשובות. על חלקן איני רוצה להרחיב. עברתי שינוי חשיבתי ורגשי עמוק. היום, איני "מביט אחורה בזעם", להיפך מביט אחורה ושמח שאיני שם.

 כמובן שאיני לבד, עתה. נמצא עם אישה המבינה את החשיבות שיש לי כגבר גרוש להיות עם ילדי כאב כדמות משמעותית בחייהם. מבינה שאינה מתחרה בהם. אינה מאוימת או מאיימת עליהם. להיפך, רוצה בטובתם, שואפת להיטיב איתם. מדברת איתם על כל הנושאים בעולם. מצויה בקשר מצוין עם גרושתי ואינה מנסה להחליפה בדמות האם. נמצאת איתי ביחד לסייע לילדי וכמובן שגם לילדיה. לא יוצרים הבחנות. ברור לה שאוהב את ילדי תמיד יותר מילדיה וכך גם מצידה. זה המצב הנכון והטבעי. זה המצב לזוגיות שלמה שלה, שלי, של ילדיה, של ילדי ושל המשפחה המורחבת. לא באים להחליף. באים להיות שם עבורנו ועבורם. לא כסיסמא, כעובדה.

ד"ר אבי זלבה