פרוץ משבר הסאב-פריים 

כאמור במאמריי הקודמים, לווים רבים לקחו משכנתאות ממניעים ספקולטיביים, שכן הראיתי כי בארה"ב הייתה בועת נדל"ן ממשית. אנשים קנו דירות למגורים ואפילו להשקעה כנכס ריאלי, שכן ערך הדירות מאז ומתמיד היה בעלייה.
בשלב מסוים לווי הסאב-פריים התקשו, כצפוי, להחזיר את המשכנתה והבנקים מלית ברירה מכרו בהפסד את הדירה (הלה הייתה הבטוחה היחידה שהייתה להם) ויצרו עודף ביקוש על היצע.
גם לווי הפריים (אלה עם יכולת החזר רגילה/טובה) החלו להפסיק להחזיר את המשכנתה, כיוון שהם מצאו עצמם עם משכנתאות גבוהות יותר משווי הדירה, כשהנזק המקסימלי שיכול לקרות הוא חילוט (עיקול) הדירה. 

הביטויים המרכזיים של המשבר
עפ"י קרן המטבע הבינלאומית (IMF), נזקי משבר הסאב-פריים עלול לעלות לעולם כ-945 מיליארד דולר, מתוכם ימחקו הבנקים סכום הנע בין 440 ל-510 מיליארד דולר. הערכה זו מתבססת על הפסד של כ-142 דולרים לנפש ומייצגת 4% משוק האשראי המהווה כ-23.21 טריליון דולר.

להלן הביטויים העיקריים של המשבר:
1. החרפת משבר הסאב-פריים – לווי סאב-פריים, בעיקר אלה שלקחו משכנתאות ב-2005, 2006 ו-2007, החלו לפגר בשיעורים הולכים וגדלים בהחזרי המשכנתאות. כתוצאה מכך, בתים רבים ברחבי ארה"ב נכנסים להליכי עיקול ובמקביל נרשמת ירידת מחירים חדה.
2. היחלשות מערכת הבנקאות – שחיקה גדולה ביותר בהון העצמי של הבנקים. במדינות רבות המערכת נזקקת לסיוע ממשלתי דחוף ולתכניות חילוץ.
3. קריסה של בנקים למשכנתאות – פאני מיי ופרדי מאק, למשל, החזיקו למעלה ממחצית שוק המשכנתאות האמריקאי והולאמו ע"י הממשל.
4. קריסה של בנקים להשקעות - שניים מבין חמשת בנקי ההשקעות הגדולים קרסו ("ביר סטרנס" ו"ליהמן ברודרס"), בנק אחד ("מריל לינץ'") נמכר לבנק מסחרי, "בנק אוף אמריקה", ושני בנקים ("מורגן סטנלי" ו"גולדמן זאקס") הפכו (כל אחד מהם) להיות לחברת אחזקה של מוסדות בנקאיים, שיאפשר להן נגישות להון מהבנק המרכזי ויחייב אותן במגבלות פיקוח רגולציה בדומה לבנקים מסחריים.
5. ירידות חדות במחירי המניות  - מהסתכלות במדד השוק S&P ניתן לראות, כי המרווח הגדול ביותר במחיר סגירת המדד המתואם בתקופה 1/1/06 ל-1/4/10 היה 888.2 נקודות . זאת ועוד, הערך הנמוך בתקופה זו (676.53) הוא הנמוך ביותר מאז חודש ספטמבר  1996.
(ניתן לראות את הגרף בבלוג שלי)
6. ירידה באמון המערכת הכלכלית – אחד מהביטויים הבולטים הוא הירידה במדדים המובילים לאמידת אמון הצרכנים, המאותתים על המשך הפגיעה בצריכה הפרטית. העלייה באי הוודאות שנוצרה בשווקים הפיננסיים משתקפת במדד ה-VIX, המכונה "מדד הפחד" (Fear Index). המדד מבטא את ציפיות המשקיעים בנוגע למידת התנודתיות במדד S&P 500 במשך 30 הימים הבאים כפי שהן מתבטאות במסחר באופציות. עלייה במדד מבטאת עליה ברמת הסיכון הגלומה בשווקים.
(ניתן לראות את הגרף בבלוג שלי)