מה עושים עם עימותים 

מה עושים עם עימותים

פרופסור קלייר רבין

ישנם מעט מאוד זוגות בני מזל, שאין עימותים בחייהם. אבל רובם המכריע של הזוגות קובר את העימותים כדי לשמור על השקט, רב באלימות רבה כשעימות מתפרץ, או נע בין שתי הקטבים האלה. רובנו שונאים עימותים, והיינו שמחים לעבור את נישואינו בלעדיהם. אבל זה בלתי אפשרי. עימותים הם חלק מחיינו כשאנו חיים יום-יום עם אדם אחר. מדוע?  פשוט מאוד, כי יש לנו צרכים וחוסרים, וכך גם לבני זוגנו. כמעט בלתי אפשרי שצרכינו והחוסרים שלנו יתמזגו עם שלהם בצורה מושלמת. ולכן, מתישהו, נחווה עימות. ניתן להגדיר עימות כ"יחסי הגומלין בין בני אדם שיש ביניהם תלות הדדית, ותפיסה שונה של מטרות ושל הדרכים להשגת אותן מטרות".
לדוגמה, נתן צריך לנסוע לחו"ל לצורך עבודתו וייעדר לכמה שבועות. לאשתו רותי יש מצגת חשובה בעבודה כמנהלת שיווק בחברה גדולה. יש להם שלושה ילדים קטנים, ושניהם מעוניינים להשקיע זמן בהשגת מטרותיהם המקצועיות, כשבן הזוג השני מטפל בילדים. נתן רוצה שרותי תהיה בבית יותר כשהוא נעדר מהבית, ואילו רותי מצפה לאותו הדבר מנתן, באותה תקופה. צרכיהם ומטרותיהם מתנגשים, והם מתמודדים עם עימות – מי ינצח?
יש שעימותים מתרחשים בעיקר בגלל תקשורת לקויה. למשל, נתן ורותי, שניהם ממוקדים הן בקריירה והן במשפחה. שניהם לוקחים ללב גם כשנראה להם שעבודתם מאוימת וגם כשחיי המשפחה מאוימים. כשהם במצב רגשי כזה קשה להם לתקשר; נתן נוטה (כמו גברים רבים) להתרחק ולהשאיר את רותי להתמודד, ואילו רותי (כמו נשים רבות) נוטה להקצין את רגשותיה במהירות ולהיות שלילית מאוד. ככל שהיא נהיית שלילית יותר (מכנה אותו אגואיסט, צועקת, מאשימה אותו ומעלה את כל התמרמרויות העבר שעולות בדעתה), כך הוא מתרחק עוד יותר. אבל גם אם יישבו יחד בשקט וישוחחו, מלב אל לב ובלי כל הרגשות המיותרים, עדיין יהיה להם ניגוד עניינים חמור. שניהם רוצים שבן הזוג השני יוותר על חלק ממעורבותו בעבודה ויישאר בבית בדיוק באותו הזמן. הקונפליקט הזה נעשה בעייתי עוד יותר בגלל תקשורת שלילית, אבל הוא קונפליקט אמיתי, מעבר לרגשות הכרוכים בו ומעבר לדרך שבה הם מדברים עליו. קונפליקט אמיתי קורה כשכל אחד רוצה משהו שמתנגש עם רצונו של האחר.
רק מעטים למדו ניהול עימותים ומיומנויות החלטה, אף שמאחורינו כבר חמישים שנות מחקר רציני בתחום. מה שאנו יכולים ללמוד על עימותים מתוך צפייה בהורינו ובחברינו הוא שעימות מתקשר לאגרסיביות ולרצון לנצח. כלומר, מישהו מפסיד ונפגע, ורק אחד מקבל את מה שהוא רצה. בנישואים, כשאחד מפסיד, שניהם מפסידים, כי המפסיד ידאג להשיב למנצח כגמולו מאוחר יותר. אם נתן, לדוגמה, פשוט ייצא לנסיעת העבודה שלו וישאיר את רותי להתמודד ככל יכולתה, היא תתחשבן אתו בפעם אחרת – קרוב לוודאי שתעשה לו את אותו הדבר. מצד שני, אם יריבו על כך אבל לא יפתרו את העימות, רוב הסיכויים שהקשוח מביניהם ינצח. נגיד שרותי תשתמש באיומים כדי לגרום לנתן לבקש מהמנהל שלו לדחות את הנסיעה. היא נותנת לו אולטימאטום; או שידבר עם הבוס, או שהיא תעזוב אותו. אין לה שום כוונה אמיתית לפתוח בהליכי גירושים, אבל נתן לא רוצה להסתכן. ייתכן שייכנע ויוותר על הנסיעה, אבל ירגיש ממורמר וכועס. בפעם הבאה יש פחות סיכוי שיתפשר, וייתכן שייעשה נוקשה וחסר גמישות. מערכת היחסים בין בני הזוג תינזק, כי הוא ירגיש סמרטוט, ויחזיר לה בהזדמנות הראשונה. כשרותי תהיה זקוקה לעזרתו בפעם הבאה, הוא לא יהיה שם בשבילה, גם אם יוכל. עימות שלא נוהל כהלכה יחזור וירדוף את בני הזוג, כי כל אחד מהם ירגיש יותר ויותר בודד ופחות ופחות נתמך. אם נתן יתנקם בעתיד, גם רותי תתנקם, ומערכת היחסים תהפוך לשדה קרב. מערכות יחסים רבות סובלות מערימה של עימותים שלא נפתרו כהלכה, ונגמרו בכך שאחד הצדדים הרגיש ש"יצא פראייר".

איך תוכלו לדעת אם הקשר שלכם סובל מערימה כזאת של עימותים בלתי פתורים? הנה כמה מהסימנים שיעזרו לכם לאבחן:
1) צעקות וצרחות לעיתים קרובות
2) זעם ואיבוד שליטה זה כלפי זה בגלל דברים פעוטים
3) כינוי בשמות גנאי
4) דברי ביקורת אכזריים וקיצוניים
5) קושי בשיחה על כל בעיה בצורה רגועה והגיונית
6) זריקת חפצים זה על זה
7) העלאת זיכרונות שליליים שוב ושוב
8) אחד מבני הזוג, או שניהם, מרגישים חסרי ערך ובלתי רצויים
9) פרשנות שלילית לדעות ולמטרות של בן/בת הזוג

אם כל אלה נשמעים הרבה יותר מדי מוכרים בנישואיכם, ברור שהעניינים לא ממש נהדרים ביניכם. עליכם להתחיל לפתור את הקונפליקטים הבסיסיים ביניכם, לפני שיהיה שיפור במרירות, במרמור ובכעס שביניכם. הידיעה איך להתמודד עם עימותים, ורכישת הידע והמיומנויות הדרושות לכך, הן העושות את כל ההבדל.

ישנם שני שלבים נפרדים למיומנות פתרון עימותים טובה. השלב הראשון בניהול עימותים הוא שחרור רגשי. על שני הצדדים לקחת אחריות, להירגע, ואז להביע את הרגשות שבבסיס הבעיה. למשל, רותי ונתן קבעו פגישה כדי לשוחח. הם ישבו, ורותי שחררה את זעמה. נתן לא הגיב בצעקות. במקום זאת, הוא הקשיב באמת. היא זעמה על כך שהוא לא התייעץ אתה לפני שהסכים לנסיעה. הוא אמר שטעה והתנצל. עברו כמה שעות עד שרותי נרגעה, אבל הם לא ניסו לפתור את העימות ביניהם בזמן שעדיין כעסה. השלב הזה בעימות גורם להבדלים בין הצדדים להיות מודגשים יותר. זהו שלב מכאיב וקשה מאוד, שיכול להביא למציאת פתרון רק אם ההבדלים מובעים במילים. נתן ורותי היו חייבים לשים את ניגוד הצרכים ביניהם על השולחן בפתיחות. זה איננו דבר קל, ורוב בני האדם רוצים לעבור ישר לשלב פתרון הבעיה.
על מנת ששלב הבעת הרגשות יהיה נסבל, שני הצדדים יכולים להשתמש בטכניקות שלהלן כדי להירגע, ולנסות לשוחח על ההבדלים ביניהם. לפניכם כמה קווים מנחים לשלב הראשון בפתרון עימותים:

פסק זמן
כשהוויכוח יוצא משליטה, הפסיקו אותו. השאירו זה את זה לבד לשעה או שעתיים כדי להצטנן. אם המצב מחומם ממש, עדיף לא לדבר זה עם זה יום או יומיים. לאחר ששני בני הזוג נרגעו, הם יכולים לנסות לדון בנושא בהיגיון ובהגינות.

חשבו על כך היטב
השתמשו בתקופת פסק הזמן כדי לחשוב לעומק על סיבת הוויכוח. מה היה הדבר המרגיז ביותר בו? האם היה זה ריב הוגן? האם היה הכרחי לנהל תחרות צעקות גדולה כזאת?

חזרו לאתר ההתרחשות
לאחר ששני בני הזוג נרגעו במידה סבירה, עליהם לעמוד זה מול זה ולנסות לדבר על הדברים בצורה שוויונית. ייתכן שיעזור דיון מלא ופתוח על הבעיה, כדי להבין את נקודות ההשקפה השונות שלהם, לפני שינסו לפתור את הבעיה.

הבינו את צרכיו/ה של בן/בת זוגכם
שאלו מה באמת מטריד את בן או בת זוגכם. הקשיבו היטב למה שיש להם לומר ונסו ככל יכולתכם להבין את בעיותיה/ו. לאחר מכן הביעו את בעיותיכם, כדי שבן או בת הזוג יידעו מה מטריד אתכם. הבנה הדדית של צרכיכם, דאגותיכם ובעיותיכם היא הצעד הראשון לפתרון העימותים ביניכם.

השלב השני בפתרון עימותים קשור להגעה לפשרה. זהו החלק המעשי. "סיעור מוחות", שבו כל אחד מהצדדים חושב על פתרונות אפשריים, אפילו אם אינם מעשיים, יכול להיות מועיל מאוד. אנו עושים סיעור מוחות למציאת רעיונות, אסטרטגיות ופתרונות, כדי שתשתחרר יצירתיות כלשהי ויימצא פתרון חדש. הניחו לרעיונות לזרום בשלב הראשון – ללא התערבויות וללא דברי ביקורת. כתיבת ההצעות לפתרון יכולה לעזור. לאחר מכן מחקו את כל הפתרונות שאינם מעשיים או מועילים. על הפתרונות שנותרו יש לחשוב. הפתרון שייבחר חייב להיות מוסכם על שני הצדדים. הסכימו מה יעשה כל אחד מבני הזוג כדי לבצע את הפתרון. לאחר מכן קבעו זמן שבו תעקבו אחר התקדמות העניינים. חשוב מאוד גם להניח לעימות לאחר שנמצא הפתרון. מוכנות לסלוח ולשכוח היא צעד גדול בניהול עימותים רציני. את הנעשה אין להשיב, וברוב המקרים כדאי להניח לכך. אל תעלו זאת בוויכוחים בעתיד. זה לא משרת שום מטרה ורק מחמיר את המצב. לימדו משגיאות העבר ושאפו שלא לחזור עליהן.

נתן ורותי הוציאו את הניגודים ביניהם החוצה. שניהם רצו זמן להקדיש לקריירה שלהם, והיו זקוקים לו, ולרוע המזל שניהם נזקקו לכך באותה תקופה. כשהביעו את רגשותיהם לגבי הצרכים האלה, נהיה ברור שרותי התפשרה בעבר יותר מנתן. היא הצביעה על כך שהיא נשארה בבית עם התינוקות שלהם, והוא לא. היא סבלה מנזק כלשהו בהתקדמות הקריירה שלה. נתן החליט שהיא צודקת ושמגיע לה הזמן והתמיכה בנקודה זו בחייהם. הוא דיבר עם המעסיק שלו על שינוי זמן הנסיעה שלו, אך זה לא התאפשר, ולכן החליטו בני הזוג לבקש מאמו של נתן לבוא ולהיות אתם. אם לא תוכל, הציע נתן שייקחו שמרטף. בסופו של דבר, אמו עזרה להם.
אם כן, אף שנתן כן נסע, רותי גם הכינה את המצגת שלה. הם הצליחו למצוא פתרון סביר לעימות, ולהניח לרגשות הקשים. לפעמים די בעצם הידיעה שבן או בת הזוג מוכנים לוותר ולעשות מה שאתם זקוקים לו, גם אם בסופו של דבר יעשו מה שהם רצו. כולנו צריכים לדעת שיתמכו בנו וידאגו לנו. כשבן זוגנו מוכן להקשיב, להציע פתרונות ולהשתתף באופן פעיל בתהליך פתרון בעיות לא קל, אנו מרגישים רגועים, ויודעים שיש לנו בן זוג שאכפת לו. וכך, הפתרון שייבחר לבסוף חשוב פחות מאשר עשיית התהליך בצורה נכונה. כשהתהליך נעשה בצורה נכונה, בני הזוג מרגישים קרובים הרבה יותר, ורוכשים אמון רב יותר זה בזה, מה שגורם לאקלים ביניהם להיות יותר מתאים לפתרון בעיות גם בעתיד.