כיפוף יד במאחז בלתי חוקי 

בסוף חודש נובמבר 1999, זרמו לכוון הישוב נוקדים, בצפון אזור יהודה, חיילים, בני נוער ושוטרים. איש איש וטעמיו עמו. החיילים באו כדי לפנות מאחז בלתי חוקי. בני הנוער התייצבו כדי להפגין נגד הפינוי. השוטרים נקראו כדי לפנות את המפגינים.

אנשי הצבא והמשטרה ניסו לשכנע את הנערים להתפנות מרצון. אם לא תתפנו מרצון, התרה בהם מפקד השוטרים, רב פקד אורי יורן, ניאלץ להפעיל כוח. הנערים לא התרשמו.

בלית ברירה הכריז הצבא על האזור כשטח צבאי סגור. צו הסגירה הוצג בפני המפגינים. הם בשלהם, סירבו להיענות לקריאת המשטרה. השוטרים ניגשו אל המבוגרים אשר נתפסו בעיניהם כמארגני האירוע ועצרו אותם. השוטרים קיוו לראות את בני הנוער מתפזרים בעקבות המעצר. לא כך קרה.

תמר פרנסי הייתה בין קבוצת בני הנוער. גם היא סירבה לעזוב את המקום. בזריזותה הצליחה להתחמק מהשוטרים מספר פעמים. אל פרנסי נשלחה שוטרת. היא לא נענתה לה. השוטרת ניסתה לגרור אותה, ולא הצליחה. היא קראה לשוטרים שיעזרו לה. השוטרים הצליחו להפריד את פרנסי מיתר הקבוצה. הם תפסו אותה והיא ניסתה לברוח מספר פעמים.

רפ"ק יורן ראה שהשוטרים האחרים אינם מצליחים להשתלט על פרנסי. הוא ניגש אליה וביקש כי תירגע. היא המשיכה להשתולל, לבעוט בשוטרים ולנסות להתחמק מאחיזתם. התנגדותה הלכה וגברה. רפ"ק יורן אחז בה בשתי ידיו, כדי שיוכל לשאת אותה לניידת יחד עם יתר השוטרים. ידו הימנית תפסה את כף ידה הימנית. ידו השמאלית את זרוע ימינה. כך סובב רפ"ק יורן את ידה של פרנסי לאחור. פרנסי עדיין המשיכה להשתולל, לבעוט ולנסות להתחמק מהאחיזה. או אז ביצעה תנועה פתאומית חדה שבה העבירה את כל כובד משקלה לכיוון המנוגד לידה. לפתע נשמע קול פריקה והיד נשברה.

פרנסי הובהלה אל בית החולים. אחד המבקרים הראשונים שלה היה רפ"ק יורן. הוא הביא לה פרחים והביע התנצלות. גם השבר בסופו של דבר התאחה. אולם פרנסי לא ויתרה. היא הגישה תביעת פיצויים נגד משטרת ישראל בבית משפט השלום בירושלים.

במשפט העידה פרנסי כי השוטרים התנפלו עליה והפעילו עליה "כוח הרבה יותר ממה שהיה צריך". עוד העידה כי רפ"ק יורן ביקש לנקום בה על כי ניסתה להימלט, סובב את ידה בכוח ובצורה אלימה ולא שעה לצריחותיה עוד בטרם נשברה היד.

השופטת עירית כהן צפתה בקלטת ערוץ 2 שתיעדה את האירוע ולאחר שמיעת העדויות דחתה את גרסתה של פרנסי. השופטת הגיעה למסקנה כי פרנסי ניסתה לאורך כל הדרך להשתחרר מאחיזת השוטרים והקשתה על השוטרים. "בעצם התפיסה שלה והניסיון להוציאה מהמקום לא היה משום התנפלות או שימוש בכוח בלתי סביר".

השופטת כהן קבעה כי פרנסי "הגזימה" כאשר העידה כי רפ"ק יורן לא שעה לצריחותיה וכי הוא ביקש להתנקם בה. השופטת האמינה לגרסת הקצין כי סבר שעל ידי הפעלת כוח הוא יוכל להרגיע את פרנסי.

למרות כל אלה הגיעה השופטת למסקנה כי יש לחייב את משטרת ישראל בתשלום פיצויים של למעלה מ- 100,000 שקל לפרנסי.

השוטרים אינם רשאים לעשות הכול על מנת לשכך מהומות ולהשליט סדר, מזכירה השופטת. עליהם לנקוט רק באותם אמצעים שהם סבירים בנסיבות העניין. לדעת השופטת, "הפעולה של סיבוב היד לאחור וכיפוף שורש כף היד הייתה בנסיבות המקרה שימוש לא סביר בכוח. לא שוכנעתי כי פעולה זו הייתה במסגרת הנוהל הרגיל של הרגעת המפונים".

יחד עם זאת, קובעת השופטת, פרנסי שהתה בשטח צבאי סגור. השוטרים מילאו את תפקידם בפינויה מהמקום. לפרנסי לא הייתה זכות להתנגד לפעולתם. היא הייתה ערה לכך, שהיא נדרשת לפנות את המקום. היא הבינה שאם לא תעזוב מרצונה יפעלו השוטרים על מנת להוציאה מהשטח ולמרות זאת היא חזרה וניסתה לחמוק מהם.

התנגדות פרנסי לפינויה מהמקום וניסיונותיה להשתחרר מאחיזת השוטרים מצדיקים להטיל עליה אשם תורם. את אשמה התורם של פרנסי העריכה השופטת בשיעור של 40%.

השבר כאמור התאחה, אולם עם עיוות מסוים.

לאחר שמיעת מומחים רפואיים משני הצדדים, הגיעה השופטת למסקנה כי פרנסי נותרה עם מגבלה בתנועת הכתף, מגבלה המתבטאת בנכות של 7.5%. השופטת חישבה כי נכות שכזו מזכה את פרנסי ב – 171,500 שקל. לאחר ניכוי האשם התורם בשיעור 40% נותרה פרנסי עם למעלה מ -100,000 שקל.

  6.5.2010 מסמך 789