המערכת הקרדיווסקולארית:
כוללת את הלב, כלי הדם והדם.
בע"ח פויקילותרמיים= צפרדעים, דגים... אין הפרדה בין דם מחומצן ללא מחומצן, אין שמירה על חום גוף קבוע.
בע"ח הומותרמיים= יונקים, עופות... המע' מפרידה בין סוגי הדם, יש שמירה על חום גוף קבוע=> דורש הרבה אנרגיה=> דורש הרבה חמצן=> דורש הפרדה בין דם מחומצן/לא מחומצן.
רקמת הדם:
פלזמה= נוזל הדם עם פוט' קרישה מלא? לא עבר קרישה. 91.5% מים, 8.5% מומסים, כגון חלבונים, נוטריאנטים, הורמונים, אלקטרוליטים, ויטמינים, גזים ופסולת.
סרום= נוזל הדם שעבר קרישה.
55% מהדם= פלזמה, כמעט 45% מהדם= כדוריות אדומות. חלק קטן מאוד תופסות הכדוריות הלבנות.
תפקידי הדם: העברת חמצן, פד"ח, חומרי מזון/פסולת, הורמונים; ויסות pH, טמפ', רמת המים בתאים; הגנה מפני פולשים, ע"י תאים פגוציטים ואחרים;
המטוקריט= אחוז הכדוריות האדומות בדם (במקרה שלנו- 45%). הוא נמדד כיחס בין כדוריות הדם האדומות ששקעו בצנטריפוגה, לבין פלזמת הדם שנשארה למעלה.
כדוריות הדם האדומות= פיתות דו- שקערוריות, נטולות גרעין, בעלות המוגלובין, חיות בערך 120 יום.
אריתרופוייזיס= ייצור כדוריות הדם האדומות. קורה בעיקר במח העצם ולא בכל העצמות. מושפע מרמת החמצן בגוף (רמה נמוכה= עוד כדוריות).
רטיקולוציט= שלב בהתפתחות כדורית דם אדומה, עד שהיא מבשילה והופכת לאריתרוציט. ספירת רטיקולוציטים נותנת אינדיקציה לגבי רמת האריתרופוייזיס.
היפוקסיה= כשרמת החמצן יורדת מתחת לאחוז הטבעי באוויר (20%). (קיימות הגדרות נוספות).
היפראוקסיה= להפך.
אנאוקסיה= חוסר חמצן בכלל.
איסכמיה= "סגירת" אספקת החמצן לרקמה מסויימת, לא ע"י ירידת רמת החמצן בדם, אלא ע"י חסימת כלי דם- למשל.
הלב:
פריקרד= הכיס החיצוני של הלב, בנוי משתי שכבות.
אפיקרד= השכבה החיצונית של הלב, קרובה לפריקרד.
מיוקרד= השכבה שבין האפיקרד לאנדוקרד.
אנדוקרד= השכבה שבאה במגע עם הדם שבתוך הלב. האנדוקרד נפגע ראשון אם יש בעיה באספקת החמצן ללב, כי הוא מקבל חמצן מהשכבות החיצוניות.
כל חלקי הלב פועלים יחד, בשונה משרירי השלד. קיים קשר חשמלי בין צד שמאל לצד ימין של הלב, אך לא בין העליות לחדרים (כי יש ביניהם רקמת חיבור).
Fossa ovalis= חור מוזר בלב של העובר בין עליה ימין לעליה שמאל, כך שדם מחומצן, המגיע מוריד נבוב תחתון (כי דם מחומצן מגיע מהפופיק [מאמא] ולא מהריאות), עובר ישירות לעליה השמאלית ומשם לאורטה. בגלל שהריאות צריכות לקבל ממש מעט דם (לא עושות חילוף גזים, רק צריכות לחיות), רק מעט מאוד עובר אליהן מעורק הריאה, והרוב עובר ישר לאורטה ע"י-
Ligamentum arteriozum= כלי דם המחבר בין עורק הריאה לאורטה ומעביר אליו דם מחומצן (שכאמור הגיע מאמא).
עורקים כליליים (קורונרים)= מובילים דם ללב עצמו. שני העיקריים יוצאים מאבי העורקים. העורק הכלילי השמאלי, מתפצל במהירות לשני כוונים: circumflex & anterior inter ventricular (LAD). סתימה באיזור הפיצול זה לא נעים...
* יש גם ורידים קורונרים, שמתלווים לעורקים (הולכים במקביל).
הסינוס הקורונרי= אוסף את הדם מכל הורידים הכליליים ונשפך ישירות לעליה ימין.
קוצב לב= יוצר פוט' פעולה ללא גירוי חיצוני. אין לו מנוחה- קיימת עליה בפוט' עד סף הפעולה? יצירת פוט' פעולה? ירידה אל מתחת לסף הפעולה? שוב עליה וחוזר חלילה. חוצמזה, קצב הדה- פולריזציה והרה- פולריזציה איטיים יותר מבד"כ (אלמנט של הגנה) וגם הפוט' הנמוך ביותר הוא -60mV, פחות נמוך מבד"כ.
SA node= קוצב הלב הראשי, נמצא בדופן האחורית של העליה הימנית. יוצר פוט' פעולה באופן עצמאי, בקצב של 60-70 פעימות בדקה. מעביר את הדחף לעליות ול-
AV node= קוצב הלב המשני, נמצא בחיבור בין המחיצה הבין עלייתית למחיצה הבין חדרית. גם הוא יוצר דחפים באופן עצמאי, אבל לאט יותר- 40-45 בדקה. מעביר את הדחף לחדרים דרך bundle of His , המורכבת מ-
סיבי פורקינייה= מעבירים לכל החדרים את האינפו' וצריכים להתכווץ ביחד, ולכן מהירות התכווצותם היא הגבוהה ביותר.
ה- AV מקבל את האינפו' מה- SA כמו כל השרירים. התפשטות המידע החשמלי היא מבפנים החוצה (מהאנדוקרד לאפיקרד), וכך גם התגובה הפיזית.
איך נשפיע על פעילות הקוצב?
1) הקטנת קצב הדה- פולריזציה, כך שנגיע מאוחר יותר לסף הגירוי ונקבל פוט' מאוחר יותר=> קצב הלב מואט.
2) שינוי הפוט' הדיאסטולי (= גובה הנק' הנמוכה ביותר). אם נרד למצב שלילי יותר (כמו היפרפולריזציה בשריר), המרחק לסף הגירוי גדול יותר=> קצב הלב מואט.
3) מזיזים את פוט' הסף (סף הגירוי). כך, משתנה גם המרחק בין הנק' הנמוכה ביותר לבינו ולוקח יותר זמן עד שמתחיל פוט' פעולה=> קצב הלב מואט.
כמובן, הפעולה ההפוכה יכולה להתרחש בכל מנגנון.
המע' הסימפתטית (הפרשת נוראדרנלין) משפיעה על מנגנונים 1+3. המע' הפרסימפתטית (הפרשת אצטיל כולין) משפיעה על שלושתם. קיים כל הזמן איזון בין שתי המערכות וכך נשמר קצב לב נורמלי.
כדי שקצב הלב לא יצא מכלל שליטה, יש הארכה של התקופה הרפרקטורית, ע"י כך שהדה- פולריזציה נשמרת מאוזנת זמן רב יותר, והרה- פולריזציה מגיעה מאוחר יותר.
אק"ג= אלקטרו- קרדיוגרמה. בודק פעילות חשמלית של הלב ב- 12 נק' בגוף. מתקבל תרשים עם איזורים שונים: P= מייצג את הדה- פולריזציה, שמתחילה את התכווצות העליה. T= מייצג את הרה- פולריזציה לאחר התכווצות החדר (לא מובן למה זה נראה כעליה בזרם ולא כירידה). S-T segment= יכול לשמש אינדיקציה לפתולוגיה של הלב, במקרה שחלה בו עליה/ירידה. ניתן להבחין רק בפעילות ה- SA וה- AV, כי הם יחסית איטיים. הרזולוציה לא מספיקה ע"מ לראות את רצועת היס, פורקינייה והנק' החמישית
מע' מאקרוסירקולציה מיוחדת- המע' שמזרימה דם לחלק העליון של הגוף:
מקשת אבי העורקים יוצאים 3 עורקים- 2 לצד שמאל ואחד לצד ימין, שמיד מתפצל גם הוא ל- 2.
העורקים הקרוטידים המשותפים= עוברים לאורך הצוואר- יש אחד בכל צד שלו. לקראת הראש, יש התפצלות ל- external ( לשרירים החיצוניים של הראש) ו- internal (למוח).
העורקים הורטיברלים= מהווים ערוץ מקביל לקרוטידים ומזינים גם הם את המוח ואת חוליות השדרה. בחלקו התחתון של המוח הם מתאחדים לעורק הבאזילרי.
מעגל וויליס= מערכת קומפנסציה (יעני פיצוי). נמצא בתחתית המוח, שם מתאחדים העורקים הקרוטידים והעורק הבאזילרי (שהוא איחוד של הורטיברלים), כך שאם אחד מכל אלה קצת סתום, השאר מפצים עליו.
* ורידי הריאה, אינם רוויים בחמצן ברמה הפוטנציאלית שלהם, כי כלי הדם שמגיעים מתאי הריאות עצמם, לאחר שהזינו אותם, מתחברים אל ורידי הריאה, כך שיש ערבוב של דם "ורידי" יחד עם הדם הרווי בחמצן שאמור לזרום שם.
תהליכים בקפילארה:
לחץ הידרוסטאטי= לחץ של הנוזל. מגיע ממחזור הדם, ממחזור הלב, לא קשור להרכב החומרים בדם.
לחץ אוסמוטי= נוצר כתוצאה מהחומרים המומסים בדם.
BHP= לחץ הידרוסטאטי בכלי הדם.
IFHP= לחץ הידרוסטאטי של הנוזל הבין- תאי.
BCOP= לחץ קולואיד- אוסמוטי בכלי הדם.
IFOP= לחץ אוסמוטי בנוזל הבין- תאי.
NFP= לחץ סינון נטו. זה מה שגורם בסופו של דבר לחומרים להסתנן פנימה והחוצה.
· הלחץ ההידרוסטאטי דוחף נוזלים החוצה והלחץ הקולואיד- אוסמוטי מושך אותם פנימה. הסכום של שניהם יגרום בסוף לכניסה/יציאה של נוזלים. 20 ליטר נוזלים יוצאים מהחלק העורקי של הנים ביום, בעוד ש- 17 ליטר נוזלים חוזרים אל הצד הורידי ביום. 3 הליטרים הנותרים הולכים למע' הלימפה.
· בצד העורקי של הנים NFP= 10mmHg, ובצד הורידי NFP= -9mmHg. ההפרש של 1mmHg כאן נובע מהפרש הלחצים הפועלים מצד הנוזל הבין- תאי על החלק העורקי לעומת החלת הורידי של הקפילארה.
· ככל שמתרחקים מהלב, הלחץ יורד (כי מתרחקים ממקור הלחץ)
· כדי להחזיר דם מהרגלים ללב, השרירים שמתכווצים לוחצים על הורידים ומגבירים בהם את הלחץ (שבד"כ הוא נמוך- 3-5mmHg). כדי שהדם יזרום רק כלפי מעלה, יש בורידים שסתומים חד כוונים.
· הלחץ העורקי מושפע מצד אחד מתפוקת הלב ומצד שני מההתנגדות ההיקפית. עליה בסימפתטית/ירידה בפרסימפתטית ודם שחוזר מהורידים גורמים לעליה בתפוקת הלב. עליה בצמיגות הדם וגודל כלי הדם מעלים את ההתנגדות ההיקפית.
כוללת את הלב, כלי הדם והדם.
בע"ח פויקילותרמיים= צפרדעים, דגים... אין הפרדה בין דם מחומצן ללא מחומצן, אין שמירה על חום גוף קבוע.
בע"ח הומותרמיים= יונקים, עופות... המע' מפרידה בין סוגי הדם, יש שמירה על חום גוף קבוע=> דורש הרבה אנרגיה=> דורש הרבה חמצן=> דורש הפרדה בין דם מחומצן/לא מחומצן.
רקמת הדם:
פלזמה= נוזל הדם עם פוט' קרישה מלא? לא עבר קרישה. 91.5% מים, 8.5% מומסים, כגון חלבונים, נוטריאנטים, הורמונים, אלקטרוליטים, ויטמינים, גזים ופסולת.
סרום= נוזל הדם שעבר קרישה.
55% מהדם= פלזמה, כמעט 45% מהדם= כדוריות אדומות. חלק קטן מאוד תופסות הכדוריות הלבנות.
תפקידי הדם: העברת חמצן, פד"ח, חומרי מזון/פסולת, הורמונים; ויסות pH, טמפ', רמת המים בתאים; הגנה מפני פולשים, ע"י תאים פגוציטים ואחרים;
המטוקריט= אחוז הכדוריות האדומות בדם (במקרה שלנו- 45%). הוא נמדד כיחס בין כדוריות הדם האדומות ששקעו בצנטריפוגה, לבין פלזמת הדם שנשארה למעלה.
כדוריות הדם האדומות= פיתות דו- שקערוריות, נטולות גרעין, בעלות המוגלובין, חיות בערך 120 יום.
אריתרופוייזיס= ייצור כדוריות הדם האדומות. קורה בעיקר במח העצם ולא בכל העצמות. מושפע מרמת החמצן בגוף (רמה נמוכה= עוד כדוריות).
רטיקולוציט= שלב בהתפתחות כדורית דם אדומה, עד שהיא מבשילה והופכת לאריתרוציט. ספירת רטיקולוציטים נותנת אינדיקציה לגבי רמת האריתרופוייזיס.
היפוקסיה= כשרמת החמצן יורדת מתחת לאחוז הטבעי באוויר (20%). (קיימות הגדרות נוספות).
היפראוקסיה= להפך.
אנאוקסיה= חוסר חמצן בכלל.
איסכמיה= "סגירת" אספקת החמצן לרקמה מסויימת, לא ע"י ירידת רמת החמצן בדם, אלא ע"י חסימת כלי דם- למשל.
הלב:
פריקרד= הכיס החיצוני של הלב, בנוי משתי שכבות.
אפיקרד= השכבה החיצונית של הלב, קרובה לפריקרד.
מיוקרד= השכבה שבין האפיקרד לאנדוקרד.
אנדוקרד= השכבה שבאה במגע עם הדם שבתוך הלב. האנדוקרד נפגע ראשון אם יש בעיה באספקת החמצן ללב, כי הוא מקבל חמצן מהשכבות החיצוניות.
כל חלקי הלב פועלים יחד, בשונה משרירי השלד. קיים קשר חשמלי בין צד שמאל לצד ימין של הלב, אך לא בין העליות לחדרים (כי יש ביניהם רקמת חיבור).
Fossa ovalis= חור מוזר בלב של העובר בין עליה ימין לעליה שמאל, כך שדם מחומצן, המגיע מוריד נבוב תחתון (כי דם מחומצן מגיע מהפופיק [מאמא] ולא מהריאות), עובר ישירות לעליה השמאלית ומשם לאורטה. בגלל שהריאות צריכות לקבל ממש מעט דם (לא עושות חילוף גזים, רק צריכות לחיות), רק מעט מאוד עובר אליהן מעורק הריאה, והרוב עובר ישר לאורטה ע"י-
Ligamentum arteriozum= כלי דם המחבר בין עורק הריאה לאורטה ומעביר אליו דם מחומצן (שכאמור הגיע מאמא).
עורקים כליליים (קורונרים)= מובילים דם ללב עצמו. שני העיקריים יוצאים מאבי העורקים. העורק הכלילי השמאלי, מתפצל במהירות לשני כוונים: circumflex & anterior inter ventricular (LAD). סתימה באיזור הפיצול זה לא נעים...
* יש גם ורידים קורונרים, שמתלווים לעורקים (הולכים במקביל).
הסינוס הקורונרי= אוסף את הדם מכל הורידים הכליליים ונשפך ישירות לעליה ימין.
קוצב לב= יוצר פוט' פעולה ללא גירוי חיצוני. אין לו מנוחה- קיימת עליה בפוט' עד סף הפעולה? יצירת פוט' פעולה? ירידה אל מתחת לסף הפעולה? שוב עליה וחוזר חלילה. חוצמזה, קצב הדה- פולריזציה והרה- פולריזציה איטיים יותר מבד"כ (אלמנט של הגנה) וגם הפוט' הנמוך ביותר הוא -60mV, פחות נמוך מבד"כ.
SA node= קוצב הלב הראשי, נמצא בדופן האחורית של העליה הימנית. יוצר פוט' פעולה באופן עצמאי, בקצב של 60-70 פעימות בדקה. מעביר את הדחף לעליות ול-
AV node= קוצב הלב המשני, נמצא בחיבור בין המחיצה הבין עלייתית למחיצה הבין חדרית. גם הוא יוצר דחפים באופן עצמאי, אבל לאט יותר- 40-45 בדקה. מעביר את הדחף לחדרים דרך bundle of His , המורכבת מ-
סיבי פורקינייה= מעבירים לכל החדרים את האינפו' וצריכים להתכווץ ביחד, ולכן מהירות התכווצותם היא הגבוהה ביותר.
ה- AV מקבל את האינפו' מה- SA כמו כל השרירים. התפשטות המידע החשמלי היא מבפנים החוצה (מהאנדוקרד לאפיקרד), וכך גם התגובה הפיזית.
איך נשפיע על פעילות הקוצב?
1) הקטנת קצב הדה- פולריזציה, כך שנגיע מאוחר יותר לסף הגירוי ונקבל פוט' מאוחר יותר=> קצב הלב מואט.
2) שינוי הפוט' הדיאסטולי (= גובה הנק' הנמוכה ביותר). אם נרד למצב שלילי יותר (כמו היפרפולריזציה בשריר), המרחק לסף הגירוי גדול יותר=> קצב הלב מואט.
3) מזיזים את פוט' הסף (סף הגירוי). כך, משתנה גם המרחק בין הנק' הנמוכה ביותר לבינו ולוקח יותר זמן עד שמתחיל פוט' פעולה=> קצב הלב מואט.
כמובן, הפעולה ההפוכה יכולה להתרחש בכל מנגנון.
המע' הסימפתטית (הפרשת נוראדרנלין) משפיעה על מנגנונים 1+3. המע' הפרסימפתטית (הפרשת אצטיל כולין) משפיעה על שלושתם. קיים כל הזמן איזון בין שתי המערכות וכך נשמר קצב לב נורמלי.
כדי שקצב הלב לא יצא מכלל שליטה, יש הארכה של התקופה הרפרקטורית, ע"י כך שהדה- פולריזציה נשמרת מאוזנת זמן רב יותר, והרה- פולריזציה מגיעה מאוחר יותר.
אק"ג= אלקטרו- קרדיוגרמה. בודק פעילות חשמלית של הלב ב- 12 נק' בגוף. מתקבל תרשים עם איזורים שונים: P= מייצג את הדה- פולריזציה, שמתחילה את התכווצות העליה. T= מייצג את הרה- פולריזציה לאחר התכווצות החדר (לא מובן למה זה נראה כעליה בזרם ולא כירידה). S-T segment= יכול לשמש אינדיקציה לפתולוגיה של הלב, במקרה שחלה בו עליה/ירידה. ניתן להבחין רק בפעילות ה- SA וה- AV, כי הם יחסית איטיים. הרזולוציה לא מספיקה ע"מ לראות את רצועת היס, פורקינייה והנק' החמישית
מע' מאקרוסירקולציה מיוחדת- המע' שמזרימה דם לחלק העליון של הגוף:
מקשת אבי העורקים יוצאים 3 עורקים- 2 לצד שמאל ואחד לצד ימין, שמיד מתפצל גם הוא ל- 2.
העורקים הקרוטידים המשותפים= עוברים לאורך הצוואר- יש אחד בכל צד שלו. לקראת הראש, יש התפצלות ל- external ( לשרירים החיצוניים של הראש) ו- internal (למוח).
העורקים הורטיברלים= מהווים ערוץ מקביל לקרוטידים ומזינים גם הם את המוח ואת חוליות השדרה. בחלקו התחתון של המוח הם מתאחדים לעורק הבאזילרי.
מעגל וויליס= מערכת קומפנסציה (יעני פיצוי). נמצא בתחתית המוח, שם מתאחדים העורקים הקרוטידים והעורק הבאזילרי (שהוא איחוד של הורטיברלים), כך שאם אחד מכל אלה קצת סתום, השאר מפצים עליו.
* ורידי הריאה, אינם רוויים בחמצן ברמה הפוטנציאלית שלהם, כי כלי הדם שמגיעים מתאי הריאות עצמם, לאחר שהזינו אותם, מתחברים אל ורידי הריאה, כך שיש ערבוב של דם "ורידי" יחד עם הדם הרווי בחמצן שאמור לזרום שם.
תהליכים בקפילארה:
לחץ הידרוסטאטי= לחץ של הנוזל. מגיע ממחזור הדם, ממחזור הלב, לא קשור להרכב החומרים בדם.
לחץ אוסמוטי= נוצר כתוצאה מהחומרים המומסים בדם.
BHP= לחץ הידרוסטאטי בכלי הדם.
IFHP= לחץ הידרוסטאטי של הנוזל הבין- תאי.
BCOP= לחץ קולואיד- אוסמוטי בכלי הדם.
IFOP= לחץ אוסמוטי בנוזל הבין- תאי.
NFP= לחץ סינון נטו. זה מה שגורם בסופו של דבר לחומרים להסתנן פנימה והחוצה.
· הלחץ ההידרוסטאטי דוחף נוזלים החוצה והלחץ הקולואיד- אוסמוטי מושך אותם פנימה. הסכום של שניהם יגרום בסוף לכניסה/יציאה של נוזלים. 20 ליטר נוזלים יוצאים מהחלק העורקי של הנים ביום, בעוד ש- 17 ליטר נוזלים חוזרים אל הצד הורידי ביום. 3 הליטרים הנותרים הולכים למע' הלימפה.
· בצד העורקי של הנים NFP= 10mmHg, ובצד הורידי NFP= -9mmHg. ההפרש של 1mmHg כאן נובע מהפרש הלחצים הפועלים מצד הנוזל הבין- תאי על החלק העורקי לעומת החלת הורידי של הקפילארה.
· ככל שמתרחקים מהלב, הלחץ יורד (כי מתרחקים ממקור הלחץ)
· כדי להחזיר דם מהרגלים ללב, השרירים שמתכווצים לוחצים על הורידים ומגבירים בהם את הלחץ (שבד"כ הוא נמוך- 3-5mmHg). כדי שהדם יזרום רק כלפי מעלה, יש בורידים שסתומים חד כוונים.
· הלחץ העורקי מושפע מצד אחד מתפוקת הלב ומצד שני מההתנגדות ההיקפית. עליה בסימפתטית/ירידה בפרסימפתטית ודם שחוזר מהורידים גורמים לעליה בתפוקת הלב. עליה בצמיגות הדם וגודל כלי הדם מעלים את ההתנגדות ההיקפית.
