ביקור חורים (חורים שחורים- חלק ב') 

במאמר האחרון התוודענו לחורים השחורים שלנו. ראינו שהחור, האין, הריק, הוא חלק חיוני מהחיים (חצי הכוס המלאה והחצי הריקה, או יאנג ויין היוצרים את השלם). הבנו שהריק שלנו מפחיד אותנו ועל כן אנו מנסים לסתום אותו בהתנהגויות או בחומרים, שהופכים לא פעם להתמכרות. בכתבה אחרת גם למדנו שריפוי מהתמכרות אינו רק גמילה, והוא כולל שני שלבים. הראשון, קצר-הטווח הוא הגמילה. אבל אם לא תעבור לשלב השני ארוך-הטווח, של ריפוי הדפוסים שהובילו להתמכרות, לא רק שלא עשית כלום, אלא שאתה גם מסכן את עצמך. רוב האנשים שמתו ממנת יתר ניסו להיגמל, ניקו את עצמם וכשחזרו למנה שהכירו, הגוף לא עמד בכך והם מתו. כך גם לגבי התמכרות למערכת יחסים הרסנית - דבר נפוץ. אם אתה מתחיל להיגמל ואז חוזר לאותו מצב אתה יכול להיות חולה מאוד. לכן חיוני להגיע לשלב השני, שנקרא לו כאן "לעשות שלום עם החור השחור" - להתיידד איתו על בסיס קבוע, ולא באופן חד פעמי.

לחור השחור פנים רבות. חור שחור נפוץ הוא "אני לא מספיק טוב". חור אחר הוא "אני לא רצוי". לרוב, החור הוא פחד. למשל, הפחד מלהיות לבד, שמוביל להכנסת דמויות הרסניות לחיינו. החור השחור יכול להתבטא כשעמום, או כאשמה. הוא גם יכול להתבטא פיזית ככאב או כמחלה שאנחנו כל הזמן בורחים ממנה. החור יכול להיות עצב. כזה שכל כך מפחיד אותנו, שאנחנו חושבים שאם ניכנס לעצב שלנו פשוט נטבע. בדרך כלל החורים שלנו מתחילים מהפחד. פחד שיגלו שאנחנו כישלון, שאנחנו לא באמת יפים, לא באמת טובים ומוצלחים, שאנחנו חלולים. ביג דיל! אז אנחנו חלולים. זוכרים, חצי מלא, חצי ריק? אנחנו אמורים להיות גם חלולים! אתם יודעים שמהפ??ה עד פי הטבעת אנחנו חלל אחד גדול? וחלילה לנו אם לא היינו חלולים. אז מתי הופך החור שלנו לבעיה? כשאנחנו מתכחשים לו. ההכחשה היא הבעיה. החור השחור יכול להיות משהו דק מאוד כמו למשל הפער בין החוויה האמיתית של אושר לבין הדימוי שיש לנו על האושר. "אני צריך שיהיו לי המון חברים כדי להיות מאושר", או "אני צריכה בן זוג כדי להיות מאושרת (או כמה בתים ויאכטה)", או אפילו הדימוי הפשוט שלהיות מאושרת זה לקפוץ משמחה כל היום. זהו הפער בין האושר האמיתי לבין הדימוי של איך אנחנו חושבים שאושר צריך להיות. ואז אנחנו מתחילים לסבול. זהו החור השחור. אבל כשאת/ה לא בורחים ממנו ומוכן להיכנס אליו קורה משהו אחר, מפתיע.

התמכרות היא מכסה לחור
מי שעוד לא מבין על איזה חור אני מדברת, או מה אני בכלל רוצה ממנו, הנה דרך מאוד פשוטה. אם אתה באמת רוצה לזהות את החור שלך, זכור את ההתמכרות. התמכרות היא מכסה לחור. לכל אחד יש את ההתמכרות הפרטית שלו, בין אם למחשב, לטלוויזיה או לסיגריות. אם אתה באמת רוצה לזהות היכן החור השחור שלך, פשוט עצור את ההתמכרות ליום אחד. טוב, לא נגזים. לשעה. שעה בלי סיגריות ואני מבטיחה לך שתוך זמן קצר הוא מתחיל לעלות, החור הזה, המועקה הזאת, המפלצת הזאת שאנחנו כל כך פוחדים ממנה. הנה היא עולה, וכאן קורה דבר מדהים. המפלצת הזאת רגילה שאנחנו בורחים ברגע שהיא רק עולה, או מיד סותמים אותה עם משהו, בגלל שהיא עושה לנו קרניים או קולות מפחידים. כמו הקוסם מארץ עוץ, שהיה כזה קטן, אבל בגלל שהוא הסתתר תמיד מאחורי וילון ודיבר בקול מפחיד, נדמה היה שהוא כל כך ענק ומפחיד - כך גם המפלצת שלנו. אז תארו לכם את תדהמתה כשיום אחד אתם מחכים לה. אתם פשוט יושבים, לא מעשנים ולא שותים קפה. והנה היא באה. כל כולה מוכנה לעשות את הקולות המפחידים שלה, ולראות אתכם נסים על חייכם. אבל לא, הפעם אתם מחכים לקדם את פניה. וכשאתם מוכנים לקראתה, המפלצת הופכת לגור רך וענוג. עיניה כעיני תינוק תם, וכל מה שהיא כמהה אליו הוא מעט חום ואהבה. בתמורה לאלה היא תגלה לך עולם ומלואו.

אז מה קורה שם בחור הזה?
זה מוזר. כשנכנסים לחור מבחירה, פתאום מרגישים בבית. רק עכשיו, בדיעבד, אתה מבין כמה היית בריצה כל הזמן, בהיכון, למקרה שהפחד שלך יבוא וישתלט עליך. כל הזמן ברחת. עכשיו אתה כבר לא עם רגל אחת בחוץ, אלא כולך בתוכך. אתה מה שנקרא באנגלית fit in לתוך עצמך, שמשמעו גם להשתייך. פתאום אתה שייך לעצמך וכך בעצם לכל מקום. כשאתה נכנס לריק אתה מגלה להפתעתך שהוא ממלא אותך כפי שאף ריגוש וכיבוש לא עשה מעולם. בשלב מסוים בחור שלנו, נפגוש בילד הפנימי. ויותר מזה, בתינוק הפנימי. אני קוראת לתינוק הפנימי הזה הריק האלוהי. התינוק, שלא כמו הילד, עדיין אינו "מלא", אינו דחוס באינספור מושגים, אמונות, פנטזיות. הוא בעצם הריק האלוהי. הפוטנציאל האדיר שלו אומר שהכול אפשרי. אבל היופי הוא שאתה לא יכול לכוון מה תפגוש בחור השחור. אתה לא יכול לשלוט, לנהל את העניינים כמו שאתה רגיל: "הלו, סו?פ??ר-מ?ן איז היר, באתי לתקן את החור השחור, איפה הדליפה?" כאן זה לא יעבוד. כאן אינך יכול לשלוט. הרי מהי התמכרות? איבוד שליטה טוטאלי. כאן, בחור השחור, אין אפשרות לשלוט - איזו הקלה! כאן אתה לא אמור לעשות דבר ואינך יכול לעשות דבר. לי זה מזכיר מנהרת רחצת מכוניות. ברגע שכיוונת את הגלגל למסלול בכניסה למנהרה, ושמת בניוטרל, אין לך מה לעשות יותר, אלא רק להישאר ולעבור את התהליך, להיכנע לכוחות, למים, למברשות. ופתאום, אתה בחוץ. מבריק וחדש כמו תינוק. כך גם בחור שחור. לא איבדת שליטה כמו בהתמכרות, אלא שחררת שליטה מבחירה, וכל שנותר לך הוא לעבור את התהליך עד היציאה.

קצב ההתרוקנות
הדימוי הזה של רחצה, של ניקוי, מאוד רלוונטי כאן, שכן להיכנס לחור השחור דומה לשאיבת אבק. הוא פשוט שואב ממך את כל חלקיקי האשליות, הפנטזיות והמחשבות האינסופיות העומדות בינך לבין האושר. כעת נשוב לפרדוקס שרק מתוך הריק ניתן להתמלא, ונראה כי הדבר הגיוני לחלוטין. כשהבטן מלאה ממזון, אולם אתה עדיין דוחס ובולס, אינך מתמלא יותר במובן החיובי, אתה רק מרגיש לחץ או תחושת קבס. כך גם המיינד שלנו - הוא כל כך מלא בידע ובמידע, שכל ניסיון לדחוס בו יותר, רק מרחיק מאיתנו את האושר. רק מהנכונות להתרוקן ניתן להתמלא. כך גם במערכות יחסים. כשהרצון מלא יתר על המידה לשנות את האחר, לקבל ממנו משהו שאינכם מקבלים, אין הדבר מניב תוצאות עד שנעיז לשחרר, לרוקן את הרצון והלחץ שהוא מפעיל. אז, באופן מפתיע, נקבל את שרצינו.

זהו פרדוקס לא קל, שכדי לקבל את מה שאנחנו רוצים עלינו בעצם לשחרר את הרצון לקבל. זה אומר שעלינו להתרוקן כל הזמן. אז כמה פעמים נתרוקן? פעם בשנה? פעם בחודש? אולי פעם ביום, כמו המעיים שלנו? אתם יודעים, מעיים שאינם מתרוקנים לפחות פעם ביום מתקשים גם להתמלא ולתפקד כראוי. אבל אולי עלינו להתרוקן כמו הריאות שלנו - כל הזמן? שהרי הנשימה היא החיים. אולי כמוהן עלינו להתמלא ולהתרוקן ברצף? גם המיינד שלנו מתמלא ומתרוקן בריתמוס, ואם אתה פוחד להתרוקן, אל תתמלא. כי אם תתמלא, דע שתתרוקן. אגלה לכם סוד, זה בכלל לא תלוי בכם. זה נקרא לחיות. התהליך הריתמי הזה הוא פשוט חלק מהחיים. אמנם קל לנו יותר עם ההתמלאות, אך אם נלמד להתרוקן בסקרנות, נוכל לחורים שלנו, ואז נוכל לכול. כי אם אתה יכול לריק, אתה מלך המדבר, מלכת השממה. אתם יודעים מה זה אומר? זוהי המלכות האולטימטיבית. זה אומר שאתה מצליח לגעת באושר, לגעת בחופש - לא בגלל שמישהו עשה לך משהו טוב, לא בגלל שכולם אהבו אותך לחמש דקות - אלא מכלום, מהמדבר, מהריק שלך.

שואבי האבק
כל הזמן חשבנו שכשלא יהיו חורים הכול יהיה טוב. כשנמלא את הכול ונסתום את הכול, אז נהיה מאושרים. מצחיקים אנחנו. תמיד יש חצי ריק ותמיד אמור להיות חצי ריק. תמיד יש חורים שחורים - גם ביקום יש חורים שחורים. ואגב, ביקום יש להם מטרה חשובה, גם כאן הם "שואבי אבק". זוכרים את מנהרת רחצת המכוניות? גם ביקום יש מנהרות רחצה. מדענים החלו להוכיח שיש מה שנקרא worm holes - מעין מנהרות שעשויות להיות באורך של גלקסיה או שתיים. בקצה אחד הן מחוברות לחור שחור, ששואב לתוכו חומר ואוכל ובקצה האחר הם מחוברים לחור לבן, שעושה בדיוק את ההפך - פולט חומר. ממש מערכת עיכול. איזה עולם מדהים, לכל דבר שימוש ומטרה.

אבל בואו נהיה ריאליים. נכון, זה נשמע יפה בתיאוריה אבל בפעם הבאה שתחושו חור שחור נפער, תקפצו פנימה בשמחה? לא נראה לי. כשהמפלצת (המועקה בחזה, החרדה, או כל ביטוי אחר שלה) תעלה לפתע עם מלתעותיה, תברכו אותה בהתלהבות? סביר שלא. טבעי שנרצה לברוח, לא לראות ולא לשמוע, לסתום בכל דרך אפשרית. אם אני אגיד לכם שהחור השחור מרזה, תסכימו להיכנס אליו? רוב הנשים יסכימו מיד, גם אם יכאב.

אז איך נכנסים לחור השחור? מה הכתובת שלו? זכרו, הוא עולה רגע לפני הסיגריה, רגע לפני הקפה, או האוכל, או הריב הקבוע עם בן הזוג, או כל פעילות כפייתית אחרת. אז בואו רק נדחה את הפעולה לרגע, רק לרגע. כאן, ברגע שלפני, משהו עולה. המקום הזה שאתה רוצה לסתום עולה. ברגע הזה יש הזדמנות. קח טרמפ ואל תעשה דבר, אל תסתום, אל תברח. פשוט תרגיש כל מה שיש. זוכרים? יש איבוד שליטה, ש"קורה" לך בלי שאתה בוחר. ולעומת זאת יש צעד מדהים שנקרא היכנעות, או שחרור שליטה כאשר אתה בוחר לשחרר שליטה ולבטוח.

שלמות שנוצרת מכלום
עכשיו השאלה היא לא רק איך למצוא את החור השחור כשהוא עולה, אלא איך למצוא אותו כשהוא לא עולה. במקום לחכות שהוא יבוא ויפחיד אותנו - נלך אליו. זוכרים? הוא כל כך מופתע, כל כך נפעם, וכאן, בתדהמה שלו, מתרחשים הנסים. אז איך נמצא את החורים השחורים שלנו, על מנת שאנחנו נחליט מתי לבקר בהם, במקום שהם יפתיעו אותנו? פשוט נלך למקומות של הקיפוחים הרגילים, הקורבנות הרגילה. המקום הזה של "אין לי מספיק", "לא מגיע לי", "למה אני?", וכו' וכו'. שם נמצאים החורים השחורים שלנו, האוצרות שלנו. בתוך זמן קצר של תרגול ב"ביקור חורים" תתחילו להבין שזו המתנה הכי גדולה, הכי גאונית של החיים; שזה שהחור השחור תמיד שם, אומר שתמיד יש לך גישה לאלוהי. שתמיד אפשר לגעת באושר. תמיד אפשר לגעת בחופש היחיד שקיים - בשלמות שנוצרת מכלום. וזה נורא מפחיד כי פתאום אתה מבין שיש דבר אחד שאתה באמת לא צריך - שמישהו אחר יעשה אותך מאושר. הוא במילא לא יכול. רק לך יש את מה שצריך, כי הריק נמצא אצלך והוא הדרך למלאות. אתה יכול לחפש את עצמך בהודו, את יכולה לחפש את עצמך בתאילנד או בתפקיד כזה או אחר בחיים. אבל המצחיק הוא שרק בריק, רק בא?ין, תמיד תמצא את עצמך שוב ושוב.