גילוי האני 

גילוי האני של האדם תמיד יהיה תלוי באחר?

קוד הקיום מוסר: בתרבות כוח ומעמד בה האדם חי אין לו כנראה ברירה אחרת חוץ מתשובה חיובית לשאלה זאת, פילוסופית כמה שתהיה התשובה וכמה שינסה האדם לסבך אותה, היא תגיע לפשטות מפני שבתרבות התלות, שבה הסומך, מאמין, מצפה, מחכה ועוד תופס מקום כל כך מרכזי למשמעות האדם כדי למצוא את האני שלו, האדם חייב כנראה לעבור דרך פתלתלה, מסובכת ואפילה כדי להוכיח שוב ושוב לעצמו שהוא יכול לבד, הוא לא זקוק לאף אחד, הוא עוצמתי, חזק, יכול ועוד "הוא חייב" לעשות הכול לבד מפני "שאי אפשר, לסמוך, להאמין ולצפות מהאחר" ודרך "האכזבה והסבל", האדם ימצא את כוחותיו לחיות את חייו, כפי שהוא יודע מתוך רצון ובחירה חופשית ללא השפעה ועיכוב מהאחר.

מתוך הסבל האדם יחיה את הפתגם "אם אין אני לי, מי לי".

כל ניסיונות האדם למצוא פלטפורמה אנושית או חומרית שהיא קבועה, כדי להרגיש חשוב ומשמעותי, נחלה מפלה מוחצת וכואבת, עדיין הרגשת הסיפוק והמלאות לא מומשה במלואה והאדם ימשיך בחיפושיו עד יומו האחרון בתרבות כוח ומעמד,האדם ברדיפה אחרי הצורך במשמעות עצמית, בהקשר השלילי שלה שהוא הקשר של חשיבות עצמית, שהפרשנות לחשיבות עצמית היא להרגיש שהוא תורם, עוזר, משפיע, מקדם, משנה ועוד אדם אחר או מצב מסוים, כביכול למען האחר או למען הקדמה האנושית כדי שהאדם והאחר ירגישו טוב.

קוד הקיום מוסר: לסמוך, להאמין, לצפות ועוד מאחר, מעבר לכך שהאדם מטיל את האחריות לעשייה ולאחריות ששייכת לו ולטובתו על האחר, בעצם האדם נותן ומטיל על האחר "תפקיד" בלתי הגיוני, לא מציאותי ושאינו אינטליגנטי כלל שהאחר יגרום לאדם סיפוק רגשי, באותה מידה בה היה האדם גורם לסיפוק ולשלמות, אישית, פנימית אם הוא ייקח את כל מאת אחוזי אחריות על עצמו, ידע שזה למענו בשביל עצמו ומתוך כך האדם יעשה את כל מה שהוא צריך לעשות, יימצא מתוך עצמו את הפתרונות והכלים שחסרים לו כדי שהיצירה שלו תהיה מושלמת וירגיש מסופק, משחקי כוח בהם האדם משתמש באחר או בסיטואציה, להוכיח את המשמעות והחשיבות של עצמו, על ידי כך שהוא אינו סומך, מאמין ומצפה מאף אחד יותר, כתוצאה מאין סוף אכזבות ותסכולים, והוא חייב לעשות הכול לבד... האבסורד במשחק שהוא לא מצחיק, למרות שהוא מאוד מצחיק אם חוקרים ומביטים בו היטב ולעניין.

קוד הקיום מוסר: לסמוך, להאמין ולצפות, היא תלות רגשית שיש באדם כלפי החיצוני, בכל דבר ועניין, בתוך הגדרות אלו נכלל כל הסומך, מצפה ומאמין שיעריכו, יאהבו, ייתנו, יעניקו ועוד שלל דברים שהאדם סומך, מצפה ומאמין שמגיעים לי כתוצאה מפעולה, התנהגות כזאת או אחרת שעשה למען האחר.

הורה המתלונן שהשקיע, הפסיד, נתן ועוד "דרמות קורעות לב", ועדיין ילדו בא בטענות או גרוע מכך, אינו מקשיב לו, אינו בקשר כפי שהיה רוצה, אינו מוקיר תודה ועוד, הילד שהורגל והיה לו נוח להתרגל לעובדה שהוא יכול, לצפות, להאמין ולסמוך על הוריו "לפתור לו את הבעיות ובאותה נשימה ביקש מההורה שלא יתערב ולא יצפה, להורה מתקיימת פלטפורמה מצוינת בדמות הילד להרגיש חשוב ומשמעותי עד כדי אמונה פנימית קנאית, שהוא מקריב את חייו למען ילדו, לא פחות ולא יותר ואילו הילד המשתתף במשחק הלא אינטליגנטי, מרגיש בעל חשיבות ומשמעותי שיש את ההורה שרואה אותו כל כך חשוב ומשמעותי שמוכן להקריב את חייו בכל רגע בשבילו ומתוך כך ההורה והילד "ישחקו במשחק", שולם - ברוגז ודרכו ירגישו כמה הם חשובים ומשמעותיים אחד כלפי השני.

את אותו המשחק הרחיב האדם לכל היחסים שבנה.

קוד הקיום מוסר: הצורך להרגיש, לחוש, לחוות מתוך רצון האדם להוכיח את עצמו משמעותי הוא אבסורדי ומגוחך, מעצם היות האדם אנוכי (אני עצמי), בדיד ישות עצמאית, משמע האדם משמעותי וזאת מעצם היותו אדם בעל מחשבה עצמאית בריאה, גם בתנאים פיזיים מאוד קשים שיהיו ויפעלו נגד רצונן החופשי, עדיין תישאר לאדם המחשבה שהיא יוצרת את האני שהוא המשמעותי ומתוך כך יוצרת בחירה שהיא חופשית על ידי המחשבה הלוגית, הגיונית, אינטליגנטית. מחשבה שאינה תלויה, מחשבה בריאה שתטיל ספק על עצמה וספק על הספק שהיא מטילה, כדי למצוא את הפתרון הטוב ביותר ליצירה ובריאה למען האנוכי.

בחלק הזה המחשבה פוגשת את העשייה בדמות הבנה, פעולה, הבנה, פעולה וכך הלאה והלאה, מה שיוצר תנועתיות שגורמת לאדם להוציא לפועל את משמעותו ברוח החופשית ליצירה בחומר וזאת מתוך רצון לבדוק מה הכי טוב למען עצמו ובשבילו, ללא חשש ופחד בדרך שהספק מעורר. קוד הקיום מוסר: הספק שלו האדם קורא בלבול, הוא משמעותי ויקר ערך לאדם, מפני שהבלבול מגיע מתוך הריק. ריק שהוא חלל שאין בו מאום לפני שהיה בו דבר מה, מחשבה בריאה, מגיעה מתוך ריק, ללא דעה קדומה, דעה מוצקה, תוכחה, הוכחה, רצון להיות צודק, להצדיק ולשכנע, הרצון של האדם החופשי בדרך למימוש הייעוד הוא להביא את המחשבה הבריאה ביותר ליצירה, ללא החשש בדרך מכישלון, שהרי הכישלון הוא פלטפורמת הניצחון בקרב רוח האדם ליצירה מושלמת ואמתית.

קוד הקיום מוסר: כל מחשבה שאינה יוצרת ומקדמת היא מחשבה טורדנית שיוצרת פעולה של הרס וכאוס, יוצרת תקיעות, צרות, בירוקרטיה ומתוך הכאוס תידרש מחשבה נוספת כדי לפתור את מה שכבר בעצם היה פתור מלכתחילה, כל מחשבה שאינה יוצרת ומקדמת היא מחשבת חסר שמכילה בתוכה בקשת חסר כדי שהאדם ירגיש משמעותי ובעל חשיבות, על ידי כך שהוא יחפש את הפתרונות והאמצעים לפתור את אותה בעיה ומתוך כך ירגיש כביכול משמעותי. אותו פתרון יגרור את האדם לבדוק מה עדיין לא פתור בפתרון והוא ימשיך לחפש ולנבור, מתוך בקשת החסר לייעל ולהגדיל את הפתרון לעוד פתרון ועוד פתרון, מתוך הפרשנות של האדם שהוא לא מושלם, נכשל שוב ושוב וכל זאת כדי להרגיש ולחוות את עצמו חושב כדי להרגיש משמעותיים וחשובים.

הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט כתב: "אני חושב, משמע אני קיים".

פלטיאל אריה