"מעצר מנהלי" ? הוא כלי לגיטימי, "בדמוקרטיה מתגוננת".
המעצר פועל לפי חוק המדינה ? ומבוקר ע"י בית המשפט.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
יש אלמנטים קיצוניים, בחברה הישראלית מימין, משמאל, וגם בציבור הערבי ? הפוגעים במעשיהם, בביטחון המדינה, מערערים את יסודותיה ואת המבנה הדמוקרטי.
ולכן ? זכותה וחובתה של המדינה, כדמוקרטיה מתגוננת, להשתמש באמצעי חריג וקיצוני כמו מעצר מנהלי כ"אמצעי מנע", במקרים הכרחיים.
הפרשה הביטחונית האחרונה, שמסעירה את הציבור הערבי, כאשר אחד העצורים הוא סופר ואח של ח"כ מחול (לשעבר) והשני פועל במפלגת בל"ד, מפלגתו של עזמי בשארה, שברח לחו"ל בשל האשמות ביטחוניות. אי פרסום הפרשה בישראל מעלה את סוגיית "איסור הפרסום" ואת סוגיית המעצר המנהלי. (ראה בנושא זה את המאמרים באתר זה ? מעצר מנהלי, סקירה כללית ואיסור פרסום וזכות הציבור לדעת).
להזכיר, הגב' טלי פחימה עשתה היסטוריה בכך שהיתה הגב' היהודייה הראשונה שנעצרה במעצר מנהלי. בעבר נעצרו, אזרחים יהודיים, מקיצוני יש"ע וכן אזרחים זרים שבאו לארץ למטרות פיגוע או איסוף מודיעין.
בשאלת הפרסום ואיסור הפרסום ? צריך לנהוג בחוכמה ובגמישות ? במיוחד לאור הפרסומים המלווים אירועים אלה, באינטרנט ובעולם, לאור התקשורת הרב-ערוצית והאלקטרונית.
אבל החישוב וההחלטות ? חייבות לבוא לפי הצרכים הביטחוניים והחקירתיים של ישראל ולא לפי הלחץ העיתונאי, הציבורי או העולמי.
האם להשתמש ב"מעצר מנהלי" - כנגד יהודים (במידת הצורך), כן, ללא היסוס.
המעצר המנהלי - הוא אמצעי מנע, לגיטימי, חוקי. משתמשים בו להרחיק מהציבור אלמנטים בעלי פוטנציאל לסכנה ביטחונית וציבורית, להרחיק סכנה מוחשית ולמנוע פעילות של התססה, המרדה והפרת הסדר הציבורי (להבנת נושא ב"מעצר המנהלי" - ראה את מאמרי: "המעצר המנהלי סקירה כללית או השימוש במעצר מנהלי - במדינה דמוקרטית).
כאשר פעילי ימין, מסיתים, מתסיסים, משתוללים ביהודה ושומרון, בעיר חברון, תוך שימוש בגידופים, השמצות והשוואת פעולות צה"ל לשואה - אין מנוס משימוש באמצעים קיצוניים של מעצרים, משפטי בזק, ומעצרים מנהליים.
יש גבולות גם ל"חופש הדיבור", חופש הביטוי ומדיניות של איפוק.
היועץ המשפטי לממשלה, היוצא מני מזוז, הצהיר בכנס עורכי דין בים המלח, תקופה קצרה לאחר כניסתו לתפקיד, כי יש גבול לאיפוק - ויהיה אפס איפוק לנעשה בהתפרעויות בשטחים.
לצערי - ההצהרה נשארה על הנייר בלבד.
ובכן, הגיע העת לעצור, לחקור ולהעמיד לדין - בטרם פורענות. יש להשתמש בכלי של מעצר מנהלי, גם כלפי אלה שרק מדברים, מסיתים, מתהלכים בזהירות על הגבול הדק שבין "חופש דיבור" לחופש סחרור, וחופש להשתלח בעל פה בכתב, דברי נאצה ואיומים ולקוות להתחמק מהעונש.
לא צריך לרחם על קטינים בריונים, ולא על אברכים, לא נוער הגבעות ולא נוער ישיבות ולא אזרחי ישראל במגזרים אחרים - אם וכאשר הם מבצעים מעשים שיש בהם סכנה, לשלום הציבור ושלום נבחרי הציבור.
אין המצב דומה, לתקופה של שלום ושקט בו מביעים דעות נוגדות גם בנושאים כואבים ורגישים בנוסח אקדמי - בוויכוחים פומביים ברבי שיח ובאוניברסיטאות.
לעת הזאת, המציאות שנוצרה לאחר הטראומה של רצח רבין ז"ל - בנסיבות דומות ובאווירה דומה, אסור להתגמש, אסור להתרכך ועל כל זרועות הביצוע, שב"כ, משטרה, פרקליטות לפעול במהירות נמרצות ובעיקר בהליכים מקוצרים עם תוצאות ממשיות נראות לעין. ראש השב"כ חושש לרצח פוליטי נוסף לכן אסור להירדם בשמירה.
העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה פתח בזמנו תיקים פליליים נגד אנשים כמו נדיה מטר, נועם לבנת ואחרים - אינה מספקת. בהמשך להגבלות בתנועה, מעצרי מנע, מעצרי בית שניתן להפעיל על פעילי ימין קיצוני כפי שנעשה כבר בעבר כנגד פדרמן מחברון.
מדיניות האיפוק והריסון שנקטו בהם היועצים אליקים רובינשטיין ומני מזוז - בשלב הראשון עם כניסתו לתפקיד, מיצו את עצמם ונקווה שלא החטיאו את המטרה. המתסיסים של אז עושים זאת שוב, בפרסום פסקי הלכה, חרמות וגידופים כאילו לא קרה דבר בעבר.
"הרבה איפוקים", ע"י היועץ עלולים להתפרש כחולשה, כפחד להתעסק במטריה הרגישה הזו ובעיקר כמעין חיסיון חברתי פוליטי - להמשך פעילות נגד החלטות הממשלה.
כבר כתבתי על כך בעבר, והייתי בין הראשונים שאמר זאת בגלוי, ללא מורא ופחד, ללא סנטימנטים למרות שהנושא והפתרון לא היו פופולאריים ביותר, לא לפחד להשתמש באמצעי של מעצר מנהלי.
יש אלמנטים בחברה הישראלית, בימין הקיצוני ובשמאל הרדיקאלי, בזרמים כמו אנרכיסטים של הגדר או הכיבוש ובין הזרמים של התנועות הערביות וביניהם ח"כים ערביים - המנצלים את הכלים הדמוקרטיים שמעמידה לרשותם המדינה כדי לפגוע ולרסק את המדינה.
יש לבלום תופעות אלו מהר, חזק ובצורה אלגנטית אם אפשר. עד עכשיו המדיניות של האיפוק והריסון הצליחה בחלקה, אך נראה שהנושאים הבוערים ואלה המתדלקים את הסכסוך והקרע בעם רואים באזלת היד - ובכך שלא שמו עליהם יד עד כה - כחולשה, כפעילות שלטונית אנמית שאפשר לסובב אותה ולנצל אותה.
שלא תהיה אי הבנה - דמוקרטיה מתגוננת רשאית זכאית וחייבת, למען ההווה והעתיד, לפעמים לסטות ולהגמיש את הכללים שבאים להגן עליה, עד כדי פגיעה בזכויות יסוד, כמו "חופש הביטוי" - "חופש התנועה" - בצורה מוגבלת ומפוקחת. יש לנקוט באמצעי מנע, גם אם הראיות למעשה עדיין לא בשלות.
הטענות, התמימות והמטופשות של מנהיגי יש"ע והמתנגדים - המושמעות לאחרונה בשפע בכל כלי התקשורת, על סתימת פיות, ניסיון להשתקה, פעולות אנטי דמוקרטיות ואי מתן אפשרות למחאה ציבורית לגיטימית - הן יותר מאשר מעוררות גיחוך.
אין מחלוקת ואין כל ניסיון רציני, למנוע פעולות מחאה לגיטימיות בכנסת, בכיכרות נוסח הפגנות ענקים בת"א, ירושלים או הפגנת השרשרת האנושית המרשימה בתקופת פינוי גוש קטיף.
אבל מחאה מלווה, בסטיקרים גועליים, מודעות עם תכנים מסיתים נוסח רוצח, רבין מחכה לך, קריאות "נאצים", פשע מלחמה וכו'... זה לא דמוקרטיה, זה מתקרב לאנרכיה ויש לבלום אותה, לרסן אותה ואם יש צורך לרסק אותה.
חלילה לנו, לשאוף למצב של מעצרים מנהליים ללא הגבלה ופיקוח - אבל אסור לנו להתעלם מהאזהרות והנורות האדומות שנדלקות לאחרונה - ואפשר למצות אמצעים לא קונבנציונאליים לביצוע מהלכים להגנת החברה.
אמרתי בעבר (ראה מאמר נרחב על מעצרים מנהליים) - שמעצר מנהלי הוא כלי קיצוני וייחודי שצריך להפעילו במצבים חריגים וקיצוניים - ולהערכתי, הזמן הזה והתנאים המתפתחים מבשילים ומכשירים את האמצעי ואת מי שניתן להעמיד לדין לא להסס לעשות זאת.
אל לנו לחכות לניסים או ל"אמנות" שלום ופיוס - הצצות לפתע. על גורמי אכיפת החוק לפעול עכשיו - בטרם פורענות. הדרך להגן ולשמר את הדמוקרטיה ושלטון החוק בא לידי ביטוי ומבחן בשעות משבר, בשעה שהחברה קרועה שסועה ורותתת על סף מלחמת אזרחים, זו שעתם של "שומרי חומות הדמוקרטיה והחוק" - לפעול בחוכמה ובתקיפות. תקופת בחירות וממשלת מעבר, לא צריכים להיות אלמנטים שמונעים מרשויות האכיפה לפעול, לשימור שלטון החוק, הדמוקרטיה ושלום הציבור.
הערות:
החוקים הרלוונטיים:
1. חוק סמכויות שעת חרום (מעצרים) תשל"ט ? 1979.
2. פקודת מניעת טרור.
* הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.
