דייט ראשון לצאת בשלום 

יובל ורעות, בסוף שנות השלושים לחייהם, שניהם גרושים. הם אינם מכירים זה את זו. ליובל שתי בנות לרעות בן ובת. שניהם מחפשים זוגיות חדשה, סיבוב שני מוצלח יותר. נמאס להם להמשיך להיות לבד אחרי כל השנים שהיו לבד בתוך הנישואין. יובל ורעות נרשמו לאתר הכרויות באינטרנט, והחלו בתהליך החיפוש (בתהליך המציאה!).
רעות פנתה ליובל הם צ'וטטו קצת במסנג'ר, שוחחו בטלפון וקבעו לצאת לדייט.

יובל היה נשוי 9 שנים, לאחר חברות של שנה וחצי עם אשתו, רעות הכירה את בעלה באוניברסיטה מייד אחרי הצבא והם היו יחד 12 שנים. העובדה שהפעם האחרונה שיצאו לדייט הייתה במאה שעברה, גרמה ליובל ורעות לחרדה קלה. שניהם הבינו שעל מנת לעבור את הדייט הראשון בשלום (שלא לדבר על בהצלחה),עליהם להשלים את הפערים וללמוד את "כללי המשחק" היום :

אז מה לובשים?

היא מתלבטת: כמה מחשוף - שמלה או חצאית, האם זה לא מאומץ מידי - ואם הוא יבוא בג'ינס - כמה איפור ובושם לא ייראה מוגזם? ואיזה תכשיטים? ומה בדבר פושאפ?
הוא מתלבט: ג'ינס או פנסים? קרוקס או נעלי טימברלנד? גילוח או זיפים?

ההמלצה שלנו: לבוא בלבוש שמחמיא לנו, נוח, והכי חשוב - שאנחנו מרגישים בו לגמרי טבעיים. לבוש לא טבעי גורם לאנשים להחזיק את הגוף ולהתנועע בצורה מוזרה, וחבל.
קרוקס - אפשר (אבל קח בחשבון שזה שורף בחורות שיראו בזה זלזול), להתגלח - כן, מחשוף ופושאפ - למה לא? (אבל לא הכל בחוץ).

לאן הולכים?

היא שואלת: מי צריך לקבוע לאן הולכים? לאיזה סוג מקום כדאי ללכת? לאן לא הולכים? באיזה שעה כדאי להפגש?

אנחנו ממליצים: כל אחד יכול לקבוע לאן הולכים. אם אתה הבוחר - כדאי ללכת למקום מוכר, שאתה מרגיש בו נח. עדיף מקום שקט, שניתן לקיים בו שיחה, אבל לא שקט מדי. חפשו מקום שמאפשר אינטימיות. וותרו על מקומות עם שולחנות ענקיים שמרחיקים אתכם זה מזה.
מתי להפגש? כשאתם עדיין עירניים. כל שעה יכולה להיות טובה עבור פגישה ראשונה.
בדייט ראשון לא הולכים לסרט, וגם לא לשחק סקווש. ואם את הולכת אליו הביתה - קחי בחשבון שרוב הגברים יפרשו את זה כנכונות שלך לסקס בדייט ראשון.

איך נפגשים?

הוא שואל: האם נפגשים בלחיצת יד? מבט? נשיקה על הלחי? חיבוק?

המלצה שלנו: לכו עם התחושות שלכם ואל תפתחו חוקים נוקשים מדי. רבים מכבירים פירושים על הרגעים הראשונים במפגש, וחבל. בניגוד למה שחלק מהאנשים חושב, הגינונים הראשוניים אינם משקפים כל כך את אישיות האדם, אלא מרמזים לנו על מבוכת ההתחלות שלו (ומותר לסלוח לאנשים שלא ממש טובים בהתחלות).

ככלל, בעניינים האלה עדיף פחות מאשר יותר - מבט בעיניים וחיוך מהלב טובים יותר מאלף לחיצות יד, נשיקות או חיבוקים טרם זמנם.


לא מוצא חן מהרגע הראשון

שניהם מתלבטים: מה עושים אם הוא/היא לא מוצא/ת חן בעיני ממש מהרגע הראשון? איך מתנהגים אם מבינים מיד ש"זה פשוט לא זה"?

אנחנו ממליצים: לקחת אויר. מצד אחד, לא תמיד מה שרואים ברגע הראשון הוא האמת. מצד שני, גם אם זה באמת לא יהיה זה, עדיין אפשר להקדיש חצי שעה לקפה והכרות עם אדם חדש. כלום רע לא יכול לקרות מזה (אולי אפילו יש לו חבר נחמד להכיר לך?). אחרי חצי שעה - נפרדים לשלום.

על מה מדברים?

היא שואלת: באיזה שלב של השיחה מותר לי לשאול אותו על גרושתו, על הילדים? זה מנומס לחקור אותו למה נפרדו? עד כמה להיות גלויה ולהפתח בפניו בשיחה הראשונה? האם לספר את הסיפור שלי האמיתי, כולו?
הוא שואל: ומה עושים אם יש שתיקות? איך מוצאים על מה לדבר?

אנחנו ממליצים: לא להעמיס במלל אינסופי, ולהשתדל גם להקשיב לצד השני ולהתעניין בו. כדי לייצר אינטימיות צריך לדעת להיפתח, להיות גלוי וליצר קשר עין.

שתיקה לא חייבת להלחיץ, ולא חייבים "להקריץ" נושאים כדי למלא את החלל במילים. שתיקה יכולה להיות אפילו נעימה, אם לא נלחצים ממנה. אם אתם מחפשים על מה לדבר, אל תפחדו להמר: פשוט תשאלו את מה שאתם באמת הכי רוצים לדעת. אבל לא לשכוח את חוק הדו--סטריות בשיחות כאלה: מי ששואל שאלה, חייב להסכים גם לענות עליה בעצמו.

על מה מסתכלים? למה מקשיבים?

מסתכלים בעיניים - כי שם האמת. מקשיבים ללב - אבל גם לראש. אם מקשיבים ברצינות למי שממול, אפשר ללמוד עליו הרבה מאד. אל תשכחו להקשיב גם למה שלא אומרים - יש בכך לא מעט אינפורמציה חשובה. ומעבר למילים, צריך לזכור להקשיב למנגינה...

כמה זמן אמורה להמשך פגישה ראשונה?

תשובתנו: אם היא טובה, היא כנראה תמשך לנצח...
אין זמן "אידיאלי" שבו צריך להפסיק וללכת הביתה. אם טוב - ממשיכים. אם עייפים - מפסיקים. ואם רע, כבר אמרנו, נפרדים אחרי חצי שעה.

איך משלמים?

היא תוהה: אני אמנם פמיניסטית מטבעי, אבל אולי כדאי לחכות ולראות אם הוא יציע להזמין אותי? האם לחלוק איתו חצי חצי? מה מקובל היום?
הוא מהרהר: הייתי רוצה שהיא תשלם את החלק שלה, אחרי הכל אנחנו עדיין לא מכירים בכלל. האם זה עושה אותי חזיר? ומה אם היא לא מציעה לשלם? לבקש ממנה?

תשובתנו: גם בסעיף הזה, לפי נסיוננו, אנשים לוקים בפירוש יתר. בפראפראזה על פרויד: "לפעמים חשבון הוא רק חשבון"... אנחנו מציעים לבחורה להציע לשלם את החלק שלה, ולבחור מציעים לנהוג לפי מה שהוא מרגיש בלב. ובכל מקרה, לא לעשות מזה ענין גדול מדי. רגע התשלום הוא לא אודישן לתכנית "חתן נולד".


מה אומרים לסיכום?

היא מספרת: הרגע שהכי מפחיד אותי הוא רגע הפרידה. לא מבינה את החוקים שלו בכלל. מה אומרים? האם בכלל אומרים? האם משקרים? מה המשמעות של כל הקודים המילוליים האלה?
והוא שואל: ומה עם הנשיקה?

אנחנו מציעים: אם הדייט היה טוב - לומר את האמת: "היה לי נעים. אשמח להפגש שוב". אם היה רע - להשאר מנומסים (אבל ברורים). אפשר לומר תודה רבה, ולא צריך יותר מזה.
באשר לנשיקה: אם אתה בענין - לך על זה! מקסימום תקבל לחי קרה.... וגם לך מותר ליזום. הגענו למאה ה 21 סופסוף...

כללי, תוספות ושאריות:

דייט ראשון לא נועד לארוחות! קפה, אלכוהול ואולי משהו קטן בצד - זה מספיק. מי שרעב - שיאכל קודם בבית.

לכל מי שבעשור האחרון עופף ולא יודע כלום על מה שקורה במדינה - מומלץ לקרוא עיתון ביום הדייט, אם במקרה יעלו נושאים אקטואלים בשיחה.

טלפון סלולארי רוטט מעיד על רצינות. מותר לענות לילדים או לבייביסיטר. כל האחרים יכולים לחכות (גם לך מותר שיהיה זמן משלך).

לא, לא לדמיין את שם המשפחה החדש, איך יקראו לכלב ולילדים המשותפים, ומה יהיה כינוי החיבה שלו.... במקום זה כדאי להשאר מרוכזים ב"כאן ועכשיו".

כן, להביא קונדום (גם את! הוא יושב בשקט בארנק, לא לוקח לך מקום, אבל יחסוך לך אחר כך הרבה זמן ודאגות). גם זה סוג של ריכוז ב"כאן ועכשיו".


בהצלחה רבה
ושהדייט הבא יהיה האחרון שלכם...

גילי בר ויעל דורון