אנו עומדים ימים אחדים לפני חג השבועות, "החג הלבן" כפי שהוא נתפס בעיני מרבית הציבור החילוני והרשו לי לשתף אתכם בכמה מהרהורי הנוגעים לחג, מנקודת המבט של אדם הנמצא בתפר שבין החילוני למסורתי. החג הזה הוא מהאהובים עלי. הוא עמוס במשמעויות חיוביות מרובות, ולשם שינוי מרענן אינו מחובר לנושא שכה אהוב על עם ישראל - "הגויים קמו לכלותנו ואנחנו ניצחנו אותם..." אין פה שום פרסים/יוונים /רומאים ברקע. רק חג נטו עם משמעויות מוסריות, חברתיות אוניברסאליות הנוגעות לכל אחד ואחד. אך לפני שנפליג רחוק מכאן רצוי לנו לחזור למקורות ולמהות החג עצמו. שבועות הוא חג חשוב במקורותינו בהיותו אחד משלושת הרגלים (הכוללים גם את סוכות ופסח) אשר נתפסים בתודעה היהודית כזמנים טובים במיוחד לעם ישראל בהם עלו לבית המקדש וכל העם התכנס לו יחדיו. במהותו החג הוא, חג מתן תורה. זהו החג בו קיבל עם ישראל את התורה ואת עיקריה ובהם עשרת הדברות. אך לפני הכול זהו החג של מעמד הר סיני, בו כוננה הברית בין ה' לעם ישראל. החג בו הסכים העם לקבל עליו אמונה מונוטאיסטית של אל אחד. תוך קבלת קוד חברתי מוסרי, מוקפד ומתקדם מאוד לזמנו. אותם שני עקרונות, הם העקרונות אותם אימצה אחר כך כל התרבות המודרנית. בפועל בעקבות עם ישראל ותורתו- ואל לנו להתכחש לכך, שכן מדובר באמת היסטורית, קמו אחר כך כל הדתות המונוטאיסטיות האחרות, הנצרות בעיקרה שביססה את אמונתה על הברית הישנה- היא התנ"ך, ובהמשך, מאוחר הרבה יותר, הצטרף לכך גם האיסלאם, שביסס את עקרונותיו על אותם אמנות חברתיות דתיות. ובפועל, מרבית העולם הנאור והמתקדם, כפי שאנו נוהגים לקרוא לו היום, חי על פי כך. ומהם העקרונות? ראשית עקרון האל האחד המופיע בדיבר הראשון- "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". כלומר סוף עידן האלילים. ובהמשך- "קדש את יום השבת לשומרו". שוב אמנה בין האל לאדם, אך בפועל זו אמנה חברתית, שסוף סוף מכבדת את העובדה, שהאדם צריך לנוח מעמלו, שהוא זקוק ליום מנוחה אחד בשבוע. אותה אמונה שוב אומצה אחר כך על ידי הדתות האחרות תוך בחירת יום מנוחה משלהן. ובפועל היהדות, כפי שהיא מוגדרת היום הייתה הדת הראשונה שאימצה זאת כאחד מעיקריה. וגם אם ערכי הדת במובנם זה, זרים לחלק מהציבור המגדיר עצמו חילוני ואולי אף אתאיסטי, קשה להתעלם מההמשך והוא מיטב הקוד המוסרי המתווה את חיינו עד היום ועיקרם בתמצות- "לא תרצח", "לא תגנוב", "לא תענה ברעך עד שקר", "לא תנאף". אלו העקרונות הכי אוניברסאליים שיש המהווים את התשתית ואבני הבניין של כל חברה אנושית מודרנית. באותה מידה, חשוב גם הדיבר "כבד את אביך ואת אמך" - וכמה מתוכנו היום מתגעגעים ליישומו של דיבר זה בחברה המודרנית, בה הצעירים הם שליטי העולם המזלזלים לעיתים בהוריהם. ועד כה נגענו רק בפן אחד של ההיבט הדתי של החג. היבט נוסף המדבר אלי הוא הספר שמלווה את החג, "מגילת רות". ספר שהוא אחד היפים יותר בתנ"ך וכל כך קל להתחבר אליו, אל הסיפור האנושי הזה, שהוא בעצם טלנובלה, שיכולה לפרנס בקלות גם היום דרמת טלביזיה חדשה. סיפור של אלמנה נוכריה ממואב, חסרת כל החוזרת מהגלות, עם חמותה המבוגרת לארץ ישראל. נאלצת לעבוד בשדה, ובין לבין נרקם לו סיפור אהבה יפה, מגשר פערים בין האלמנה לגבר, האנושי, בעל האדמות אצלו היא עובדת. ומעבר לסיפור כפשט יש עובדות הרבה יותר עמוקות, כגון חסד האהבה האנושית. היכולת לקבל את השונה ואת הגר, והעובדה, שכל כך נכונה גם היום, שהאהבה יכולה לגשר על הכול. סיפורה של רות המואבייה, הנהפכת לאשתו של בועז בעקבות חזרתה לארץ עם נעמי חמותה, הוא למעשה סיפורה של הגיורת הראשונה. סיפור של בחירה מודעת מרצון ביהדות. לדעתי הסיפור, עם האנושיות הרבה שבו- בו הוא מגולל את סיפור האישה, שנאלצת ללקט חיטה לאחר הקציר, שהוא מנהג יהודי יפה לכשעצמו- ("לקט, שכחה, פאה") המאפשר גם לחסרי הכול באותה עת להתקיים- מעלה לדרגה נעלה, את כל היפה שביהדות. ולדעתי נותן גם תשובה לכל המחמירים בשאלת הגיור. הגיורת הראשונה, עשתה זאת מבחירה, בשם האהבה. רק מאוחר יותר נוספו כל הקשיים שמעמידים היום בפני מגוירים. וכידוע, אנשים טובים, הרוצים להצטרף ליהדות, אינם בדיוק עומדים בתור. שאלת "עם בחירה" עולה כאן, בין השורות. אך זו שאלה כבדה מדי כדי שאעסוק בה כאן. אגב, היום בוחרים דתיים וגם כאלה שאינם להרהר לעומק באותן שאלות אותן העליתי לפני רגע. כידוע אחת המצוות לגבי התורה היא "והגית בו יומם וליל..." וידועות התכנסויות שמתקיימות היום במרכזי הערים בארץ, בו יושבים אנשים, מכניסת החג ועד עלות הבוקר ודנים בשאלות שונות, שעולות מן המקורות. זהו מנהג יפה שגם אנשים, שאינם חובשי כיפה יכולים להצטרף אליו, לדיון למשל - במעמד הגר ביהדות, כפי שנעשה השנה למשל בחיפה. היכולת להתבונן במקורות שלנו מאספקטים שונים, הגותיים לאו דווקא דתיים, מאווררת אותם ונותנת לכולנו הזדמנות להתחבר למקורות, ממקום אחר הנותן להם אספקט חדש ושונה. עד כה דנתי במרכיבים הדתיים המובהקים יותר של החג. עתה הרשו לי להתחבר למרכיבים הנוספים שנוספו לו עם השנים, שעושים אותו חביב כל כך גם על חילוניים מובהקים. כידוע שבועות, נחשב כיום במקומותינו לחג הלבן. רבים אינם יודעים את מהות החיבור, בין חג מוצרי החלב למקורות. ובכן, הדבר מאוד פשוט. כתוב במקורות על התורה שהיא "כדבש וחלב על לשונך". כלומר, בלשון פשט, התורה תהיה מתוקה כדבש וטעימה כחלב לאוהביה. כידוע החילוניות המודרנית בארץ לקחה זאת למקום מאוד רחוק ושונה. אך אני רואה בכך הרבה חיוב. למרבתינו מוצרי החלב בריאים, יש בהם ערך קלורי ותזונתי חשוב ומאוד נעים ומרענן, לבסס ולו ליום אחד, תפריט הבנוי רובו ככולו על מוצרי חלב, דגים וכו'. ארוחות החג הבנויות על ירקות, פסטות ומוצרי חלב שונים שופכות אור, על עולם קולינרי שלם שרבים מאיתנו מזניחים רוב ימות השנה. אין צורך לזלול ללא הגבלה. יש מוצרי חלב בריאים, דלי קלוריות שמאפשרים ארוחות חג טעימות, יפיפיות ובריאות. לדעתי, מאכלים אלו גם מתאימים מאוד לעונה ולמזג האוויר. ואחרי החגים "הקניבריים" שעברנו - פסח, יום עצמאות, ול"ג בעומר, שידועים יותר כחגי המנגל, לא יזיק, להתנקות קצת בלבן, הלבן הזה. מעבר לכך מאז חודשה ההתיישבות היהודית בארץ, חודש גם הצד החקלאי של החג שנחשב כידוע גם לחג הביכורים. מי שהייתה לו ההזדמנות לבקר בקיבוץ או מושב וחזה בתהלוכת הבאת הביכורים יודע שאין מראה מרענן ומשמח מזה. כרכרות מקושטות, או לחילופין בעלי חיים כגון חמורים וסוסים, או טרקטורים, נושאים עליהם את פאר מוצרי החקלאות הטריים. חיטה, שעורה, פירות וירקות השדה. ומאד חמוד לראות את העגלות הנושאות גם עגלים וכבשים ; "התינוקות" הרכים, ולבסוף יבואו בסך גם התינוקות האנושיים שנולדו השנה ואין כיף גדול מזה. באותה מידה כיף לראות את ילדי הגן, הלבושים לבן כולם וראשיהם עטורים זרי פרחים, מתייצבים לתמונה, לחיוך חסר שיניים, כמזכרת. בנוסח "סלינו על כתפינו ראשינו עטורים" ... מי שחווה זאת בילדותו לבטח זוכר זאת בחיוב. את ההתרגשות, הקדחתנות שבהכנת הטנא- הסל, שיהיה יפה ומיוחד ויכיל את כל מה שצריך. וכך גם מרגשת הכנת הזר לכל ילד. אני באופן אישי זוכרת זאת היטב וגם מתועדת אצלי החוויה, כשאחרי שנים עשיתי אותו דבר עם ילדי ובכולנו דבקה התרגשות חיובית וטובה. ובכלל החג הזה יש בו משהו כל כך מרענן, לא חייבים לשבת סביב שולחן מאורגן עם "חמש מאות" מנות. אפשר גם לעשות פיקניק על הדשא. ניתן לצאת לטבע, לפרוש שמיכה בחוץ, להתבונן בשמים ולאכול בכיף את מאכלי החג. מדי שנה יוצאות חוברות עם מתכונים חדשים משובחים, שעושים רק חשק לנסות אותם במטבח הביתי. והכול כל כך טבעי זורם וחיובי. החג הזה יושב במקום כל כך מדויק בתפר בין סוף האביב לתחילת הקיץ. בינתיים יש עוד ירוק סביב, לא הכול כמל. עדין איננו מתעלפים מעוצמת החום. ובחג הקצרצר הזה, ניתן להתענג על הכול- על טוב הארץ, על טוב המעדנים, על כל המידות הטובות הקשורות בו. ניתן גם ללבוש לבן, כפי שנהוג במקומותינו. הלבן יש בו משהו מרענן, ראשוני וחדש. בעדות מסוימות שבועות הוא גם חג המים. מים אין כל כך בארץ, אך יש כאלה שנוהגים לקנות לילדים אקדחי מים, שיתיזו זה על זה והחגיגה רבה. כך שבעיני כל כך ברור שמדובר בחג יפה, עשיר במוטיבים, מופלאים שכל אחד יכול להתחבר אליו בקלות, לצד הנוגע לו. ובינתיים אני מאחלת לכם ליהנות מחג השבועות, מכל הברכה שמצויה בו. לקחת ממנו את הטוב והמגוון שהוא מציע לכם.ולעשות זאת ברוחב לב. זכרו זהו החג האחרון, לפני בוא הקיץ, ימי השרב והחום. כדאי לחגוג ולשמוח בכל מסגרת והרכב. יש בכך הרבה ברכה. מקווה, שיהיה לכם חג נפלא ומקסים- אז שבועות שמח לכולכם! - אסתי.
אסתי כותבת ברכות ודרשות מקצועית לבר/בת מצווה,ברכות לימי הולדת,חתונה ולכל אירוע על פי בקשת המזמין. הברכות מותאמות אישית לפונה לפי נתונים שנמסרים לצורך כתיבת הברכה. מאחורי ניסיון רב של כתיבת ברכות לכל סוגי האירועים. בעברי הייתי עיתונאית, ובעלת השכלה אקדמית בתחומים הרלבנטיים.
