612 אורחים, 30 מלצרים על שכר מינימום, 12 דודים מהצד התימני, 3 מהאשכנזי, 2 צלמים, 13 ס"מ מחשוף בשמלה של הכלה וחתן אחד שיכור.
בשעה טובה, דודי ואיילת (השמות בדויים לעת עתה), מתחתנים. את דודי אני מכיר דרך מוטי שמכיר את אחות של דודי ששירתה עם אחות של מוטי באוגדה. בכל אופן, דודי כנראה מחשיב אותי חבר מספיק קרוב בשביל לקחת ממני 300 ש"ח בגלל שהוא החליט להתחתן.
בואו נודה בעובדות, חתונות זה קנס מהסוג שאתה לא יכול למשוך כמה שנים.
מצד שני, קצת קשה להודות, אבל מגיל 27 ומעלה חתונות זה הדבר הכי קרוב למסיבה שרובנו נחווה.
הגענו מוקדם, אולם קבלת האורחים היה מלא בדודות שנראו כאילו ברחו מסט של טלנובלה אחרי שהן גנבו משם את כל התלבושות. מסביב היו מפוזרים דוכנים כמו בלונה פארק. ילדים מחוצ'קנים הקפיצו פרגיות, אפו פיתות, גלגלו סושי.
מי שלא ראה חבורת תימנים בני 73 מרביצים סושי לא ראה אינטגרציה בחייו. קול פנימי לקח אותנו לכיוון הבר, אני כבר ידעתי מה עובר במוח של מוטי. ברגע שהוא נפרד מהצ'ק הוא מתחיל בספירה לאחור, הוא מחשב כל משקה, כל מנה. ימות העולם, הוא יחזיר את ההשקעה.
הייתי במצב רוח מטופש. ירדתי על צלוחית זיתים וחייכתי לכל מי שעבר מולי. הרגשתי כאילו כולנו משפחה אחת ובעזרת השם שנפגש רק בשמחות (זה אחרי שסיכמנו שלהתחייב לזיין בחורה אחת עד סוף החיים זה דבר משמח).
מוטי הלך לחפש את אחותו. אני נשארתי ליד הבר, פתאום הרגשתי שמשהו נדבק לי אל הרגל, הסתובבתי ומצאתי ילד בן שלוש מחייך אלי. הוא בדיוק סיים לנקות את האף שלו על מכנסי האירועים שלי. שאלתי אותו אם הוא הלך לאיבוד, הוא ענה שהוא רוצה בייגלה. הרמתי אותו אל הבר, הוא משך כמה בייגלות, בחורה צעירה הגיעה וחייכה, הבנתי שזו האימא.
היא התנצלה, אמרתי שזה בסדר, הסברתי שהפרטנר לשתייה שלי במילא הלך. היא לא הבינה את הבדיחה אבל חייכה. הושטתי לה את המנוזל, הוא נופף לשלום ואני לשנייה רציתי אחד כזה משלי.
גוש של אנשים התרכז במרכז האולם, יש איזו התרחשות, איילת הגיעה. דחוסה בתוך שמלה מנצנצת, מתחבאת מאחורי שכבת מייק אפ שמנטרלת כל הבעה אנושית. היא נכנסה לאולם, מתרגשת.
זה היום שלה. היום היא עוזבת את העולם האפל. עולם של בארים, דייטים גרועים, עולם שבו הזמן בין שיחת טלפון אחת לשנייה הוא כמו נצח, עולם של סלטים, דיאט קולה ואתרי אינטרנט מעייפים. היום היא קיבלה את הכרטיס המיוחל שייקח אותה לעולם הזוגי. היום היא מנצחת ומשאירה את החברות הרווקות שלה בתוך ענן עשן של פיק אפ בר.
אחריה נכנס דודי, מסמיק בתוך חליפה בצבע של עוגת יום הולדת. לפי ההליכה שלו הוא הגדיל ראש והגיע שיכור מהבית, הוא חיבק כל דבר שזז, כולל מלצרים.
הרב קרא לכולם להתקדם לכיוון החופה, הטקס הולך להתחיל. לשמחתי, הרב היה ענייני. קצת נמאס מז'אנר הרבנים המצחיקים מסגנון "אני יעביר את החופה עם כמה פלפולים ואתם תראו שדת זה מגניב".
למרות השכרות, דודי לא פידח. אמא שלו לא הפסיקה לבכות ואבא שלו נראה בהלם.
איילת הייתה חמודה, לקראת השיא היא ביקשה לומר כמה מילים, היא הוציאה פתק קטן וקראה משם כמה משפטים שמתארים את אהבתה אל דודי והתחייבה להיות בשבילו בטוב ובגועל נפש. דודי רק חייך, אני לא סגור על זה שהוא מבין לגמרי את משמעות הטקס. אחר כך הוא שבר את הכוס, וכל הקהל הסתער על החופה כאילו יש שםsale של איקאה.
נכנסנו אל האולם המרכזי. שולחן 29, שני מטר מהרמקולים. הוא כלל את מוטי, אחותו וכמה בני דודים דרגה עשירית.
בשולחן לידנו, דאגו להושיב את מרכז הליכוד של הרווקות. מדובר במחווה שהכלה עושה לחברות שלה, מקרבת אותן אל הזכרים הפוטנציאלים.
אומרים שחתונה טובה זו אחת שמצליחה לייצר עוד חתונה. יש היגיון בדבר. אם בודקים את כל הפרמטרים, חתונה זה אחד האירועים הכי יעילים להכיר נקבה. זה מתחיל במראה חיצוני, גם הפריקים הכי גדולים משתדלים לבוא נקי לחתונה. זה ממשיך לאלכוהול שמחולק חינם ודואג להרים את המצב רוח.
בדרך כלל אתה מכיר את רוב הפרצופים וההרגשה היא ביתית. בנות על פי רוב, מגיעות לשלב החתונה עם מספר מאוד מצומצם של חברות. וכמובן השמחה שמחויבת מהסיטואציה. גם גדול הציניקנים יחסיר פעימה בזמן שחברו הטוב ביותר מגמגם מתחת לחופה.
עשר דקות בדיוק אחרי שהתמקמנו נכנס הזוג המאושר. אנחנו כמובן קמנו ופיזזנו מסביבם לצלילי רמיקס דאנס לפינק פלויד (כן, מה שאתם שומעים, אין לאף אחד אלוהים היום).
החתונה תוקתקה כמו פלוגת טירונים, רק היה חסר שמעל הדי. ג'יי. יהיה תלוי שלט "עמידה בזמנים קודש קודשים".
אחרי 17 דקות של ריקודים נחתו על השולחנות המנות הראשונות. אני ויתרתי, חיכיתי לבשר. התחלתי להרגיש זרמים מכיוון הרווקות בצד ימין, העפתי מבט לבדוק את ההיצע והופתעתי למצוא את מוטי יושב ביניהן, מג'נגל בין שתיים.
20 דקות והדי. ג'יי. החליט שנגמר הבית זונות. הוא קרא לקהל עוד פעם לרחבת הריקודים. הסט הבא כלל שני להיטי גלגל"צ, מזרחי אותנטי אחד (אימא של הכלה תימנייה), שני קובי פרץ ואייל גולן אחד. אחרי שנסגר העניין עם המזרחים, לקח אותנו הדי ג'יי חזרה אל המיניסטרים דרך שוטי הנבואה.
אחרי שוטי הנבואה חזרנו אחורה בזמן לכמה קטעים מהאייטיז שדיברו במיוחד לחבורה שמנמנה שבראשה עמדו האחים הגדולים של החתן. אחרי שהדי ג'יי סיים להתייחס לכל המיעוטים, הוא עבר למה שהוא באמת אוהב. לתת בראש.
חזרתי אל הבר, ישבתי לסיגריה, הסתכלתי על רחבת הריקודים שאכלסה את כל הקלישאות שאתם יכולים לחשוב עליהן: האמא של החתן (ולא משנה איזה שיר ברקע) זזה באותו קצב עם אותו חיוך ובמרחק בטיחות משאר הרוקדים כדי שלא ילך הפן. החבר המחורע שמשקה את כולם בלי טאקט, הילדה המעצבנת שנדבקת לכלה והאמא של המעצבנת שחושבת שהכלה חושבת שהילדה חמודה.
השרלילה , בחורה שאחד החברים מביא לחתונה וזו הפעם הראשונה שכולם רואים אותה. למרות זאת אין לה שום כוונה להישאר בצד. היא באה לגנוב את ההצגה. היא מתערטלת במרכז הרחבה ומפלרטטת עם כל העולם ואשתו.
וכמובן, יש את הצלם המגניב. גם מצלם וגם רוקד כאילו מישהו הזמין אותו. את האשכנזי שמנסה למחוא כפיים במזרחי, הדודה הכוסית של הכלה שלמרות שהיא בת 40 באה עם מיני. וכמובן החבר'ה מהצבא, שאחרי 11 בלילה, לא משנה כמה זמן עבר מהשחרור, תמיד יהיה המטומטם שיסחוף את כולם לשיר "שלוש שנים סחבנו פק"לים...". כל ארץ ישראל היפה על רחבת ריקודים אחת. והתקליטן הוא אלוהים.
אחרי הסט הראשון הגיעה המנה העיקרית. בשר, דגים ועוד בשר. בזמן הזה האח של החתן מסתובב עם רב המלצרים וסופר ראשים. אז מגיע הוויכוח הרגיל, כמה שולחנות ספייר לפתוח. החתן והכלה בזמן הזה עוברים בין השולחנות אומרים שלום לכל האורחים. אחרי חישוב גס שעשיתי בראש, יצא לי שכלה ממוצעת מקבלת משהו כמו 1200 נשיקות בחתונה. 600 אורחים כפול שתי נשיקות כל אחד. בריא זה בטח לא, אפילו קצת מגעיל.
ובכלל, אני יודע שאנחנו במזרח התיכון ואנחנו אנשים חמים וכל הבולשיט הזה אבל מישהו חייב לסגור את העניין הזה של מתי ואיך מנשקים כל בנאדם. כל אחד מאתנו מצא את עצמו מנשק מישהו על הלחי ואז ברגע הניתוק נשאלת השאלה, האם אני צריך להביא לו עוד בוסה על הלחי השנייה. יש אסכולה שאומרת שככל שהאדם קרוב כך תדע אם נשיקה אחת מספיקה, אבל מי קובע מי קרוב.
בכל אופן, אין דבר יותר מביך מלהזיז את הראש שלך לאחור ואז חזרה קדימה ובסוף ליפול למושא הנשיקה על השפתיים, בייחוד עם מדובר בחברות של אמא שלך מביטוח לאומי.
לא הספקנו לעכל את הכבש והדי. ג'יי. קרא לנו בחזרה. זה השלב שהמבוגרים מתחילים לנזול החוצה ומשאירים את החבר'ה הצעירים בידי אלוהי הרחבה.
הסט השלישי כלל טראנס טראנס ועוד טראנס, שני מזרחי לשיפור המצב רוח וסלואו מרגש שלדעתי היה אמור להיות יותר מוקדם.
הקינוחים הגיעו והיו על הכיף כיפאק.
לסיום, התקליטן נתן אחד של דפש מוד ושניים של שירי מיימון בשביל הכלה.
במרכז הרחבה קפץ איש משוגע עם גופייה לבנה נוטף זיעה. זה מה שנשאר מהחתן, הכלה באופן מפתיע נשארה אותו דבר.
אני נהגתי חזרה הביתה, מוטי נשפך על הספסל האחורי, הוא היה מבסוט. מבחינתו, החתונה הייתה הצלחה. לפי החישובים שלו הוא הוציא אותם בנזק של 550 שקל.
בלילה הם יספרו את הצ'קים ויעדכנו את רשימת החברים שלהם לפי סך המתנה, מחר הם יטוסו לתאילנד, עוד חודש יחזרו ויפגשו את מנהל הבנק.
כשהם יחזרו, הדי.וי.די של החתונה יהיה מוכן וכולנו נסבול בשקט כשנבוא לבקר.
שיהיה להם בהצלחה..
בשעה טובה, דודי ואיילת (השמות בדויים לעת עתה), מתחתנים. את דודי אני מכיר דרך מוטי שמכיר את אחות של דודי ששירתה עם אחות של מוטי באוגדה. בכל אופן, דודי כנראה מחשיב אותי חבר מספיק קרוב בשביל לקחת ממני 300 ש"ח בגלל שהוא החליט להתחתן.
בואו נודה בעובדות, חתונות זה קנס מהסוג שאתה לא יכול למשוך כמה שנים.
מצד שני, קצת קשה להודות, אבל מגיל 27 ומעלה חתונות זה הדבר הכי קרוב למסיבה שרובנו נחווה.
הגענו מוקדם, אולם קבלת האורחים היה מלא בדודות שנראו כאילו ברחו מסט של טלנובלה אחרי שהן גנבו משם את כל התלבושות. מסביב היו מפוזרים דוכנים כמו בלונה פארק. ילדים מחוצ'קנים הקפיצו פרגיות, אפו פיתות, גלגלו סושי.
מי שלא ראה חבורת תימנים בני 73 מרביצים סושי לא ראה אינטגרציה בחייו. קול פנימי לקח אותנו לכיוון הבר, אני כבר ידעתי מה עובר במוח של מוטי. ברגע שהוא נפרד מהצ'ק הוא מתחיל בספירה לאחור, הוא מחשב כל משקה, כל מנה. ימות העולם, הוא יחזיר את ההשקעה.
הייתי במצב רוח מטופש. ירדתי על צלוחית זיתים וחייכתי לכל מי שעבר מולי. הרגשתי כאילו כולנו משפחה אחת ובעזרת השם שנפגש רק בשמחות (זה אחרי שסיכמנו שלהתחייב לזיין בחורה אחת עד סוף החיים זה דבר משמח).
מוטי הלך לחפש את אחותו. אני נשארתי ליד הבר, פתאום הרגשתי שמשהו נדבק לי אל הרגל, הסתובבתי ומצאתי ילד בן שלוש מחייך אלי. הוא בדיוק סיים לנקות את האף שלו על מכנסי האירועים שלי. שאלתי אותו אם הוא הלך לאיבוד, הוא ענה שהוא רוצה בייגלה. הרמתי אותו אל הבר, הוא משך כמה בייגלות, בחורה צעירה הגיעה וחייכה, הבנתי שזו האימא.
היא התנצלה, אמרתי שזה בסדר, הסברתי שהפרטנר לשתייה שלי במילא הלך. היא לא הבינה את הבדיחה אבל חייכה. הושטתי לה את המנוזל, הוא נופף לשלום ואני לשנייה רציתי אחד כזה משלי.
גוש של אנשים התרכז במרכז האולם, יש איזו התרחשות, איילת הגיעה. דחוסה בתוך שמלה מנצנצת, מתחבאת מאחורי שכבת מייק אפ שמנטרלת כל הבעה אנושית. היא נכנסה לאולם, מתרגשת.
זה היום שלה. היום היא עוזבת את העולם האפל. עולם של בארים, דייטים גרועים, עולם שבו הזמן בין שיחת טלפון אחת לשנייה הוא כמו נצח, עולם של סלטים, דיאט קולה ואתרי אינטרנט מעייפים. היום היא קיבלה את הכרטיס המיוחל שייקח אותה לעולם הזוגי. היום היא מנצחת ומשאירה את החברות הרווקות שלה בתוך ענן עשן של פיק אפ בר.
אחריה נכנס דודי, מסמיק בתוך חליפה בצבע של עוגת יום הולדת. לפי ההליכה שלו הוא הגדיל ראש והגיע שיכור מהבית, הוא חיבק כל דבר שזז, כולל מלצרים.
הרב קרא לכולם להתקדם לכיוון החופה, הטקס הולך להתחיל. לשמחתי, הרב היה ענייני. קצת נמאס מז'אנר הרבנים המצחיקים מסגנון "אני יעביר את החופה עם כמה פלפולים ואתם תראו שדת זה מגניב".
למרות השכרות, דודי לא פידח. אמא שלו לא הפסיקה לבכות ואבא שלו נראה בהלם.
איילת הייתה חמודה, לקראת השיא היא ביקשה לומר כמה מילים, היא הוציאה פתק קטן וקראה משם כמה משפטים שמתארים את אהבתה אל דודי והתחייבה להיות בשבילו בטוב ובגועל נפש. דודי רק חייך, אני לא סגור על זה שהוא מבין לגמרי את משמעות הטקס. אחר כך הוא שבר את הכוס, וכל הקהל הסתער על החופה כאילו יש שםsale של איקאה.
נכנסנו אל האולם המרכזי. שולחן 29, שני מטר מהרמקולים. הוא כלל את מוטי, אחותו וכמה בני דודים דרגה עשירית.
בשולחן לידנו, דאגו להושיב את מרכז הליכוד של הרווקות. מדובר במחווה שהכלה עושה לחברות שלה, מקרבת אותן אל הזכרים הפוטנציאלים.
אומרים שחתונה טובה זו אחת שמצליחה לייצר עוד חתונה. יש היגיון בדבר. אם בודקים את כל הפרמטרים, חתונה זה אחד האירועים הכי יעילים להכיר נקבה. זה מתחיל במראה חיצוני, גם הפריקים הכי גדולים משתדלים לבוא נקי לחתונה. זה ממשיך לאלכוהול שמחולק חינם ודואג להרים את המצב רוח.
בדרך כלל אתה מכיר את רוב הפרצופים וההרגשה היא ביתית. בנות על פי רוב, מגיעות לשלב החתונה עם מספר מאוד מצומצם של חברות. וכמובן השמחה שמחויבת מהסיטואציה. גם גדול הציניקנים יחסיר פעימה בזמן שחברו הטוב ביותר מגמגם מתחת לחופה.
עשר דקות בדיוק אחרי שהתמקמנו נכנס הזוג המאושר. אנחנו כמובן קמנו ופיזזנו מסביבם לצלילי רמיקס דאנס לפינק פלויד (כן, מה שאתם שומעים, אין לאף אחד אלוהים היום).
החתונה תוקתקה כמו פלוגת טירונים, רק היה חסר שמעל הדי. ג'יי. יהיה תלוי שלט "עמידה בזמנים קודש קודשים".
אחרי 17 דקות של ריקודים נחתו על השולחנות המנות הראשונות. אני ויתרתי, חיכיתי לבשר. התחלתי להרגיש זרמים מכיוון הרווקות בצד ימין, העפתי מבט לבדוק את ההיצע והופתעתי למצוא את מוטי יושב ביניהן, מג'נגל בין שתיים.
20 דקות והדי. ג'יי. החליט שנגמר הבית זונות. הוא קרא לקהל עוד פעם לרחבת הריקודים. הסט הבא כלל שני להיטי גלגל"צ, מזרחי אותנטי אחד (אימא של הכלה תימנייה), שני קובי פרץ ואייל גולן אחד. אחרי שנסגר העניין עם המזרחים, לקח אותנו הדי ג'יי חזרה אל המיניסטרים דרך שוטי הנבואה.
אחרי שוטי הנבואה חזרנו אחורה בזמן לכמה קטעים מהאייטיז שדיברו במיוחד לחבורה שמנמנה שבראשה עמדו האחים הגדולים של החתן. אחרי שהדי ג'יי סיים להתייחס לכל המיעוטים, הוא עבר למה שהוא באמת אוהב. לתת בראש.
חזרתי אל הבר, ישבתי לסיגריה, הסתכלתי על רחבת הריקודים שאכלסה את כל הקלישאות שאתם יכולים לחשוב עליהן: האמא של החתן (ולא משנה איזה שיר ברקע) זזה באותו קצב עם אותו חיוך ובמרחק בטיחות משאר הרוקדים כדי שלא ילך הפן. החבר המחורע שמשקה את כולם בלי טאקט, הילדה המעצבנת שנדבקת לכלה והאמא של המעצבנת שחושבת שהכלה חושבת שהילדה חמודה.
השרלילה , בחורה שאחד החברים מביא לחתונה וזו הפעם הראשונה שכולם רואים אותה. למרות זאת אין לה שום כוונה להישאר בצד. היא באה לגנוב את ההצגה. היא מתערטלת במרכז הרחבה ומפלרטטת עם כל העולם ואשתו.
וכמובן, יש את הצלם המגניב. גם מצלם וגם רוקד כאילו מישהו הזמין אותו. את האשכנזי שמנסה למחוא כפיים במזרחי, הדודה הכוסית של הכלה שלמרות שהיא בת 40 באה עם מיני. וכמובן החבר'ה מהצבא, שאחרי 11 בלילה, לא משנה כמה זמן עבר מהשחרור, תמיד יהיה המטומטם שיסחוף את כולם לשיר "שלוש שנים סחבנו פק"לים...". כל ארץ ישראל היפה על רחבת ריקודים אחת. והתקליטן הוא אלוהים.
אחרי הסט הראשון הגיעה המנה העיקרית. בשר, דגים ועוד בשר. בזמן הזה האח של החתן מסתובב עם רב המלצרים וסופר ראשים. אז מגיע הוויכוח הרגיל, כמה שולחנות ספייר לפתוח. החתן והכלה בזמן הזה עוברים בין השולחנות אומרים שלום לכל האורחים. אחרי חישוב גס שעשיתי בראש, יצא לי שכלה ממוצעת מקבלת משהו כמו 1200 נשיקות בחתונה. 600 אורחים כפול שתי נשיקות כל אחד. בריא זה בטח לא, אפילו קצת מגעיל.
ובכלל, אני יודע שאנחנו במזרח התיכון ואנחנו אנשים חמים וכל הבולשיט הזה אבל מישהו חייב לסגור את העניין הזה של מתי ואיך מנשקים כל בנאדם. כל אחד מאתנו מצא את עצמו מנשק מישהו על הלחי ואז ברגע הניתוק נשאלת השאלה, האם אני צריך להביא לו עוד בוסה על הלחי השנייה. יש אסכולה שאומרת שככל שהאדם קרוב כך תדע אם נשיקה אחת מספיקה, אבל מי קובע מי קרוב.
בכל אופן, אין דבר יותר מביך מלהזיז את הראש שלך לאחור ואז חזרה קדימה ובסוף ליפול למושא הנשיקה על השפתיים, בייחוד עם מדובר בחברות של אמא שלך מביטוח לאומי.
לא הספקנו לעכל את הכבש והדי. ג'יי. קרא לנו בחזרה. זה השלב שהמבוגרים מתחילים לנזול החוצה ומשאירים את החבר'ה הצעירים בידי אלוהי הרחבה.
הסט השלישי כלל טראנס טראנס ועוד טראנס, שני מזרחי לשיפור המצב רוח וסלואו מרגש שלדעתי היה אמור להיות יותר מוקדם.
הקינוחים הגיעו והיו על הכיף כיפאק.
לסיום, התקליטן נתן אחד של דפש מוד ושניים של שירי מיימון בשביל הכלה.
במרכז הרחבה קפץ איש משוגע עם גופייה לבנה נוטף זיעה. זה מה שנשאר מהחתן, הכלה באופן מפתיע נשארה אותו דבר.
אני נהגתי חזרה הביתה, מוטי נשפך על הספסל האחורי, הוא היה מבסוט. מבחינתו, החתונה הייתה הצלחה. לפי החישובים שלו הוא הוציא אותם בנזק של 550 שקל.
בלילה הם יספרו את הצ'קים ויעדכנו את רשימת החברים שלהם לפי סך המתנה, מחר הם יטוסו לתאילנד, עוד חודש יחזרו ויפגשו את מנהל הבנק.
כשהם יחזרו, הדי.וי.די של החתונה יהיה מוכן וכולנו נסבול בשקט כשנבוא לבקר.
שיהיה להם בהצלחה..
הקטע התפרסם ב"אסימון" מגזין תרבות ירושלמי, עמרי גבעון כותב שם טור חודשי בשם "תסמונת קליין"
