דיני עבודה - הוצאות נסיעה-שאלות ותשובות 

סוגיות מהפסיקה בעניין הוצאות נסיעה

מאת: עו"ד איריס אלמוג


1. האם מותר לסכם עם העובד שכר הכולל הוצאות נסיעה?

העניין נדון בפסיקה ונקבע כי חוק הגנת השכר אוסר שכר כולל לגבי שני נושאים: גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית ודמי חופשה. מכיוון שכך, אין איסור חוקי לכלול את דמי הנסיעות בשכר הכולל. ואולם, מכיוון שזכותו של העובד לנסיעות אינה ניתנת לויתור, על המעסיק לעדכן את שיעור דמי הנסיעות בשכר העובד.

כמו כן, בדומה לדמי הבראה, במידה והמעביד מעוניין לכלול רכיבים אלה בשכרו הכולל של העובד, עליו להבהיר מפורשות לעובד כי רכיבים אלה כלולים בשכר, טרם העסקתו ונקבע כי הסכמת עובד לכלול את דמי הנסיעה בשכר כולל, חייבת להיות מפורשת וחד משמעית.

2. האם שכר שסוכם בנטו מעיד על כך כי הינו כולל נסיעות?

החוק אינו אוסר קביעת שכר הכולל החזר דמי נסיעות ואולם, בית הדין הארצי פסק, כי הסכמת עובד לכלול את דמי הנסיעות בשכר כולל, חייבת להיות מפורשת וחד משמעית.

לפיכך, אכן תתכן פרשנות לפיה הסכם לשכר בנטו כולל גם נסיעות, אך חייבת כאמור להיות הסכמה מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים.

3. האם נסיעה מזדמנת ברכבים השייכים למעביד מהווים תחליף להסעה מסודרת, הפוטרת את המעביד מתשלום החזר הוצאות נסיעה?

בפסיקה נקבע כי נסיעה מזדמנת ב"טרמפים", ברכבים של המעביד, כאשר המעביד לא מיידע את העובדים, כי סידור זה מהווה תחליף להסעות מוסדרות ובמקום דמי נסיעה, לא תפטור את המעביד מחובתו לתשלום דמי נסיעה לעובד, שהגיע בכוחות עצמו לעבודה.
הערה: האמור מבוסס על פסק דין של בית הדין האיזורי לעבודה המהווה הלכה מנחה ולא מחייבת.

4. האם המעביד זכאי לשלם לעובד פנסיונר החזר הוצאות נסיעה על פי התעריף המוזל לו הוא זכאי?

מאחר ומטרתו של צו ההרחבה הינה לפצות את העובד בשיעור ההוצאות שנגרמו לו בפועל (בכפוף לתקרה המקסימלית) הרי שאין מקום לפצות עובד בשיעור גבוה יותר מההוצאות שנגרמו לו בפועל. לפיכך, העובד זכאי להשתתפות מעבידו בהוצאות הנסיעה, לפי מחיר הנסיעה המוזל שניתן לפנסיונרים, ולא לפי מחיר כרטיס נסיעה רגיל.

5. אין חובה על המעביד לשלם לעובד נסיעות בתקופות היעדרותו, גם אם העובד רכש מראש כרטיס חופשי חודשי

בבית הדין נדון עניינו של עובד אשר תבע החזר הוצאות נסיעה בגין רכישת כרטיס חופשי חודשי, בטענה שקנה את הכרטיס מראש, ועל כן על המעביד לפצותו בזמן החופשה בהוצאות רכישת הכרטיס.

נקבע כי צו ההרחבה אכן קובע את זכותו של העובד לקבל השתתפות ממעבידו בהוצאות הנסיעה עבודה וממנה, ואולם נקבע בו כי החזר הוצאות הנסיעה הוא בעד כל יום עבודה בפועל בו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו.

צו ההרחבה קובע מפורשות כי עובד הנעדר מעבודתו מסיבה כלשהי אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה בעד תקופת היעדרותו -לפיכך, עובד יהיה זכאי להחזר הוצאות נסיעה ממעבידו רק כאשר נגרמו לו הוצאות בפועל עקב נסיעה לעבודה.

יוצא איפוא, כי במקרה שהעובד נעדר מעבודתו, הוא אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה בעד תקופת היעדרותו זו, ולא משנה מהי סיבת ההיעדרות.

צו ההרחבה קובע כי הוצאות הנסיעה יקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל.

למעשה, צו ההרחבה קובע תקרה להשתתפות המעביד בהחזר הוצאות הנסיעה, אך אין בכך כדי לחייבו בהחזר מחיר הכרטיס אך ורק עקב רכישתו, אם העובד נעדר מהעבודה.

6. האם נסיעה באופניים פוטרת את המעביד מהחזר הוצאות נסיעה?

בהתאם לצו ההרחבה, מעביד מחויב בהחזר הוצאות נסיעה לעובד רק כאשר העובד נזקק בפועל לאמצעי תחבורה על מנת להגיע למקום העבודה.

מאחר ולא הוגדר בצו ההרחבה כי מדובר בתחבורה ציבורית, ניתן לפרש כי הכוונה לכל תחבורה, לרבות רכב ממונע ואופניים.

7. זמן הנסיעה אינו חלק משעות העבודה

על פי הפסיקה, זמן הנסיעה אינו נחשב כשעות העבודה בהן עומד העובד לרשות העבודה ומכאן שהמעביד אינו מחויב לשלם שכר בגין זמן הנסיעה, להוציא מקרים בהם הסכם קיבוצי או צו הרחבה או הסכם אישי קובע אחרת.

8. פיצוי בגין זמן הנסיעה לעובד שזמן נסיעתו הוארך עקב מעבר מקום העבודה

במידה ועקב העתקת מקום העובדה, על העובד להאריך את זמן נסיעתו, יש לבחון האם מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה.

בעבר נקבע בפסיקה כי העתקת מקום עבודה באופן שהאריך בצורה משמעותית את זמן הנסיעה של העובד מהווה הרעת תנאים מוחשית (נדון עניינה של עובדת שנדרשה לנסוע בשלושה אוטובוסים). ואולם יש לבחון שאלה זו בהתאם לנסיבות.

9. האם מעסיק, הממן נסיעות מאורגנות לעובדיו, חייב בתשלום הוצאות נסיעה?

על פי צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, המעסיק חייב
להשתתף בהוצאות העובד בגין הנסיעה, בעד כל יום עבודה בפועל בו השתמש בתחבורה
כדי להגיע למקום עבודתו.
יחד עם זאת, נקבע בצו ההרחבה, כי החזר הוצאות לא ישולם למי שמוסע לעבודה על חשבון
המעסיק או מטעמו.
בהתאם לכך, מעסיק המסיע עובדיו בהסעה מאורגנת, אינו חייב לשלם לעובדים אלו החזר
הוצאות נסיעה.

10. פיצוי לעובד בגין זמן הסעת העובדים האחרים לעבודה וממנה:

בהתאם לסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, מוגדרות שעות עבודה כזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר.

זמן נסיעה לעבודה וממנה אינו נחשב לשעות עבודה והמעביד אינו מחוייב בתשלום עבור זמן זה.

ואולם, הפסיקה קבעה כי בנסיבות בהן התארך זמן הנסיעה של העובד לעבודה וממנה, בשל הצורך לאסוף עובדים מבתיהם, ולצורך זה לסטות סטיה של ממש מדרך הבית לאתר העובדה או ההיפך. בנסיבות אלה, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי העובד זכאי, עבור כל יום בו הסיע את העובדים לעבודה וממנה, לתשלום שכר עבודה עבור משך הזמן שבו התארכה נסיעתו של העובד מעבר לזמן הנסיעה הרגיל, לצורך הסעת העובדים האחרים. עוד נקבע כי התשלום ייעשה בהתאם לערך שעה רגילה של העובד, ולא בהתאם לגמול שעות נוספות

11. האם מעביד מחויב בהסדרת הנסיעה ו/או בהחזר הוצאות נסיעה לעובד המועסק בלילה ונדרש לנסוע ברכבו הפרטי/מונית?

על אף שהמעביד הוא זה שדורש מהעובד להגיע מידי פעם בשעות הלילה המאוחרת, עת לא קיימת תחבורה ציבורית סדירה, והעובד נאלץ להוציא סכומים גבוהים על מנת להגיע למקום עבודתו, לא חלה חובה על המעביד לשלם לו מעבר לקבוע בצו ההרחבה, אל אם נקבעה הוראה כאמור בחקיקה/ הסכם קיבוצי מיוחדי/צו הרחבה/הסדר אחר/הסכם אישי החל על הצדדים

יש להבהיר כי לשיקולו של מעביד לפצות את עובדו במקרים אלה. המעביד אף אינו מחויב להעמיד לרשות העובד הסעה למקום העבודה אף כאשר אין תחבורה סדירה למקום העבודה

יש לציין, כי בהתאם לתקנות עבודת נשים (תנאים לעבודת לילה)במקום עבודה בו עובדים במשמרות יספק המעביד לעובדת בלילה אמצעי תחבורה למקום העבודה וממנו במידה ואין אפשרות להסתייע בשירותי תחבורה אחרים.

בהתאם לתקנות, הוראה זו לא תחול על מקומות, שירותים, עבודות ותפקידים המנויים בסעיף 2(ג) לחוק עבודת נשים (כגון: במקום שמטפלים בחולים או בנכים, במוסדות החלמה ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים, בעיתונות, להוציא הדפסת עיתונים, בבתי אוכל, בבתי מלון, בבתי קפה, בעבודה הקשורה במישרין לטיפול בבעלי-חיים, בתפקידי הנהלה, או בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, כשאין העבודה עבודת כפיים). "לילה" לעניין זה הינו פרק זמן של אחת-עשרה שעות ובהן השעות שבין 24.00 ובין 06.00, ובחקלאות השעות שבין 24.00 ובין 05.00.

12. עובד רשות מקומית לא זכאי לקצובת נסיעות אם הינו מתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטר מעבודתו

בית הדין הארצי לעבודה בחן את זכאותו של עובד רשות מקומית לקצובת נסיעות על פי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. על פי חוקת העבודה, הזכאות לעובד קמה כאשר הוא נזקק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו.

בית הדין קבע כי קביעת מרחק מינימום של 500 מטרים, כפי שמופיע באוגדן השלטון המקומי, שאינו הסכם מחייב, הוא כלי עזר ואמת מידה מרכזית לבחינת היזקקותו של העובד לתחבורה הציבורית, ומכאן, לזכאותו לקצובת נסיעות.

בית הדין פסק כי מכיוון שהוכח כי העובד מתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטרים ממקום העבודה, הוא אינו זכאי לקצובת נסיעות.