המבוע 

המבוע

באמצע העמק, במקום הכי ירוק, בעבע לו בעליזות מבוע. מימיו היו קרים וצלולים. סביבו, פרחו פרחים בכל הצבעים שבעולם. דבורים זמזמו, שפיריות ריפרפו בכנפיהן הכמעט שקופות, נמלים וחיפושיות אצו לדרכן על פני האדמה המעט בוצית והמבוע היה מאושר. מימיו פיכפכו בגלים קטנטנים והשקו בשמחה את כל הצמחים ואת כל החרקים.

 יום אחד, הגיעה למבוע משפחה של נמרים. כשהתכופפו כדי לשתות, השתקפו צבעיהם העזים של צהוב ושחור בתוך המים הצלולים. גורי הנמרים רדפו אחרי פרפרים ושפיריות, עקבו בענין אחר החיפושיות ורדפו אחד אחר השני - כמו כל גורי החתולים בעולם. אחד הגורים הכניס את כפתו למים ומיד מיהר להוציאה וניער אותה - כי המים היו רטובים. עם רדת הערב, נעלמה משפחת הנמרים והמבוע התעצב. "לאן נעלמו הנמרים?" שאל, "אני רוצה ללכת בעקבות הנמרים! אני רוצה לדעת לאן הלכו הנמרים!" תבע. "כדי ללכת בעקבות הנמרים, עליך להפוך לנחל" נאנחה אמא טבע. "אני רוצה להיות נחל וללכת בעקבות הנמרים!" צעק המבוע. " דע לך, שאם תהפוך לנחל אין דרך חזרה" הזהירה אמא טבע. " לא מענין אותי! אני רוצה להיות נחל" תבע המבוע בעקשנות. "אני רוצה להיות נחל" תבע בקול רם יותר. "אני רוצה להיות נחל!" צעק המבוע והאדמה רעדה, הפרפרים והנמלים נמלטו על נפשם, רעש רם נשמע... והמבוע היה לנחל.

הנחל זרם לו בשמחה בין העצים והשיחים שבעמק. מימיו הצלולים השקו בנדיבות את הצמחים ואת החיות. הוא פגש שוב את הנמרים וראה גם חיות חדשות: אריות ושועלים, צבאים וארנבות ועוד הרבה חיות גדולות וקטנות. כולן באו לשתות מהנחל ופרוותן הנוצצת השתקפה במימיו והנחל היה מאושר.

 יום אחד, נשמע בעמק קול חדש, קול ציפצוף ציפורים. בהמולה רבה התנחלה עדת ציפורים על ענפי עץ האלון הגדול שעל שפת הנחל. הן בנו קינים וגידלו גוזלים ולימדו את הגוזלים לצוד חרקים ולעוף והנחל עקב אחריהן ברוב אושר ועניין. כשהימים התחילו להתקצר והלילות להתארך התחילה עדת הציפורים להתכונן למסעה אל מעבר להרים ובוקר אחד, פרשו כנפים, עשו סיבוב אחד מעל העמק ועוד אחד, התרוממו גבוה בשמים ונעלמו. "לאן עפו הציפורים?" שאל הנחל. "אני רוצה ללכת בעקבות הציפורים. אני רוצה לדעת לאן הן עפות!" תבע הנחל ובהתרגשותו עלו מימיו והציפו את גדותיו. "הציפורים עפו מעבר להרים" נאנחה אמא טבע. "כדי ללכת בעקבותיהן אתה צריך להפוך לנהר ולפרוץ את מחסום ההרים". "אני רוצה להיות נהר! אני רוצה ללכת בעקבות הציפורים" התעקש הנחל. "דע לך שאם תהפוך לנהר אין דרך חזרה" הזהירה אמא טבע. "אני רוצה להיות נהר" תבע הנחל בקול גדול ומימיו רגשו וגעשו. "אני רוצה להיות נהר! אני רוצה להיות נהר! צעק הנחל. והאדמה רעדה וההרים הזדעזעו ורעש גדול נשמע. כל חיות העמק נסו על נפשן. הר גדול קרס והנחל מצא את דרכו אל מחוץ לעמק והיה לנהר. והנהר היה מאושר.

הנהר זרם בין הרים ועמקים, לאורך כבישים ובין השדות. סירות שטו מעליו וגשרים נבנו כדי לאפשר מעבר מגדה אחת לשניה. מימיו כבר לא היו כל כך צלולים אבל הוא הגיע עד לים והוא היה מאושר. הנהר עקב בענין אחר האנשים שנסעו לאורכו או חצו את גשריו, אחר חיות החווה שירדו בזהירות לשתות את מימיו ואחר הילדים שקפצו בשמחה לשחות בו.

יום אחד הוא הבחין בדג ששחה מכיוון הים והגיע עד לפתח הנהר. הסתובב קצת, כאילו טעם את המים, ונעלם. זמן קצר אחר כך חזר עם להקת דגים וכולם פיזזו להם בתוך המים וקשקשיהם ניצנצו בשמש והנהר היה מוקסם. אבל, אחרי שירדו לקרקעית ואכלו את כל הצמחים שגדלו שם, נעלמו הדגים חזרה אל תוך הים. "לאן נעלמו הדגים?" שאל הנהר. "אני רוצה ללכת בעקבות הדגים. לאן הם נעלמו?" "הדגים חזרו אל הים" נאנחה אמא טבע. "כדי ללכת בעקבות הדגים עליך להפוך לים. דע לך שאין דרך חזרה." הזהירה אמא טבע. "אני רוצה ללכת בעקבות הדגים! אני רוצה להיות ים!" התרגש הנהר ומימיו הציפו את השדות. "אני רוצה להיות ים!" צעק הנהר ומימיו כיסו את הגשרים. "אני רוצה להיות ים!" צרח הנהר והאדמה רעדה ורעש עצום נשמע. האנשים והחיות ברחו כל עוד רוחם בם אל הגבעות וההרים וכשהאבק שכך והמים התאספו נוכח הנהר שהוא ים והוא היה מאושר.

הים מצא את דגיו ושיחק עימם והוא גילה גם את הלוויתנים והדולפינים, את הכרישים והצבים, את שוניות האלמוגים והצלופחים את הדיונונים והתמנונים ועוד המון חיות נהדרות והוא היה מאושר. אוניות חצו אותו מחוף אל חוף. צוללות שטו מתחת לפני המים ונהרות שפכו את מימיהם אליו. אבל, האנשים לא כיבדו אותו. הם שפכו לתוכו מי ביוב, זרקו זבל וכתמי שמן מהספינות הרגו דגים וצמחים. הים השתדל מאוד לשמור על בעלי החיים שלו שהסבו לו כל כך הרבה אושר וכשהתרגז על מעשי האנשים הקים סערה גדולה שזרקה את הזבל שלהם חזרה אל החוף. והים מודאג ואפילו כועס. וכשהוא כועס מאוד הוא מתרגש ומקים סערות.

מלח זקן אחד, שפגשתי בבר אפל בקצה הנמל, סיפר לי, שאם תשוט באמצע הים, בלילה שקט, חסר רוח, תדומם את המנועים ותקשיב לאדווה. אתה יכול לשמוע, כמו הד של לחש: "אני רוצה להיות מבוע"...

 סוף