יום שלישי בבוקר, מתקשרת אלי חברה ובקולה אני שומעת את הדמעות, היא מספרת לי, שהילדים שלה מבקשים לנסוע לרמת הגולן, יורד שם שלג. עוד היא מוסיפה - הבטחנו להם לפני שבועיים, כשירד השלג הראשון, שבפעם הבאה ניסע לשלג.
אז מה הבעיה אני שואלת, אז יפסידו יום אחד בבית הספר, זה לא סוף העולם.
את לא מבינה, היא מדברת בשקט, אין לנו כסף לדלק לנסוע לשם, אבל הילדים לא יודעים.
אני שותקת רגע וחושבת לעצמי, למה הם הבטיחו נסיעה שכזאת? לא שאלתי אותה את השאלה, כי ידעתי שזה ישמע שיפוטי וממש לא חברי.
ביקשתי ממנה שניפגש, נדבר ונראה איך מתקדמים הלאה.
בנושא זה תעסוק כתבה זו. איך, היכן ועד איזו רמה, צריך ויש לשתף את הילדים הצעירים והמתבגרים על המצב הכלכלי בבית.
ילדים הם חלק מהמשפחה, החל מהחלק המתוק שלהם, הלחיים החמות אחרי שנת לילה נעימה, ועד לקשיים בחיי הבית, ולא רק קשיים כלכלים.
איך עושים זאת:
חשוב לשתף את הילדים והנערים שבבית על המצב הכלכלי של הבית , במידה וההורים לא יספרו, הילדים ישמעו את זה ממקור אחר בצורה קשה יותר. ההורים הם הראשונים שצריכים לקחת אחריות, ולספר לילדים,לספר להם את האמת בלי להיכנס לפרטים הקטנים ובטח לא לגרום להם לפחד.
היכן עושים זאת:
שיחות בבית צריכות להתקיים באופן יומי, בכל יום באחת מארוחות הבית, מתכנסים כל בני המשפחה ומדברים. הילדים וההורים מדברים על היום שעבר, רצונות , בדיחות, חברים ועוד. כאשר הבסיס קיים, אפשר להעביר מסר בכול נושא. אפשר לבחור איך מדברים, לדבר בהתחלה רק עם הילדים הבוגרים יותר, ורק אחר כך עם הילדים הצעירים, אפשר ביחד, אפשר נושא שמח וכמובן נושאים "כבדים" יותר, בכל נושא בזמן המתאים, ביכולת הקשבה ובהתאם לגיל. הורה מכיר את הילדים שלו וידוע להתאים את השיחה לזמן ולמקום.
נחזור לנושא של המצב הכלכלי בבית, זה נושא "כבד" ומנקודת המבט של ילדים נושא מפחיד. ילד שואל את עצמו, מה יהיה כשלא יהיה לנו כסף, ממה נחיה, איך נלך לסופר, יזרקו אותנו מהבית, מחשבות שרצות אצל הילדים מהר מאוד בראש למקומות קיצוניים.
ברוב המקרים המצב הוא לא קיצוני עד כדי כך, וניתן לחזור לאיזון כלכלי.
איזו רמה של מידע יש לתת לילדים:
הילדים הם צרכנים בבית.הם רוצים רוצים, ושוב רוצים כמעט כול מה שהם רואים אצל החברים שלהם או במדייה, וגם אם הם לא אומרים זאת בקול רם.
ילד, החל מגיל 5 מסוגל להבין, שאבא ואמא או רק אבא או רק אמא עובדים, הם מרוויחים כסף. מה שהם לא בדיוק מבינים זה כמה כסף, למי מיועד הכסף ולמה הוא מספיק. מה צריך לשלם עם הכסף הזה. הם לא מסוגלים לחשוב על כך, שכסף מיועד לכל בני המשפחה וכולם צריכים ליהנות ממנו. ילדים צעירים אינם מודעים שכמות הכסף מוגבלת, ויש לעשות סדר עדיפויות.
אין נוסחה רשומה איך מאזנים את ההכנסות מול ההוצאות בבית, בכל בית יש את סדר העדיפויות שלו.
כל משפחה צריכה לרשום את הנוסחה המתאימה לה. לשתף את הילדים, לא להסתיר ובטח לא להבטיח דברים, לא רק בקניות אלה בכלל בחיים, אם יודעים מראש שאי אפשר לקיים.
הילדים יהיו שקטים יותר כאשר אתם, ההורים, תגידו את האמת. אתם ההורים לוקחים אחריות, אתם ההורים לוקחים שליטה על האיזון הכלכלי. צריך שיתוף פעולה של כולם. ילדים שיהיו שותפים בעשייה, יבינו וישמחו לקחת חלק.
ילד יבין יותר בקלות את ההסבר שלא ניתן לנסוע לרמת הגולן לשלג, אם יסבירו לו, שהנסיעה עולה כסף שכרגע אין לנו אותו, אבל זה לא אומר שאנחנו לא מבינים את הרצון. באותה נימה ניתן לחפש פתרון. אולי לעשות הסכם עם הילדים, שבכול חודש נחסוך סכום כסף, כך שבשנה הבאה נוכל לנסוע לשלג.
הורים, יש לעמוד בהבטחה, יש לחסוך כל חודש את הסכום שעליו התחייבתם. להראות להם שאתם באמת שומרים סכום מסוים בצד, וכך הילדים יהיו שותפים ויבינו את התהליך של חסכון לשם מטרה שהם רוצים.
לסיכום:
ילדים מבינים הכול, את זה אתם לא שומעים בפעם הראשונה. מידת ההבנה שלהם תלויה בגיל. יש לקיים הבטחות ולא להבטיח דברים שאי אפשר לקיים.
יש לדבר עם הילדים, ברמה שלהם אבל אף פעם לא לחשוב שאפשר להסתיר מהם. מצב כלכלי קשה בבית בא לידי ביטוי בחיי היום היום. אי אפשר להסתיר לאורך זמן את המצב הכלכלי מהילדים. לא כדאי להתחיל "לספר סיפורים", בסוף לא זוכרים איזה סיפור סיפרנו ומתי.
האמת - היא הסיפור היפה ביותר גם אם הוא הקשה ביותר.
זכרו, שתפו את הילדים במצב, הם יבינו וחייכם יהיו קלים יותר. את האנרגיות שאתם משקיעים ב"להסתיר" תפנו לשיפור מצבכם הכלכלי ומצב הרוח בבית.
אשמח לעזור לכם באימון משפחתי שישתף את ההורים כמובילים, ואת הילדים בבית, כלוקחים אחריות משוטפת. שילוב ושיתוף יוצרים ביחד אווירה שלווה וטובה בבית.
אביטל זברגר
"לוקחים אחריות" אימון משפחות
052-8935119,04-9800060
www.emunavital.com
לוקחים אחריות אביטל זברגר ליווי משפחות להתנהלות כלכלית מאוזנת avital42@zahav.net.il http://www.emunavital.com>
