הכשילה את המבוטח 

מחמוד סרחאן, הזדמן לסניף של בנק דיסקונט.

פקיד הבנק, ממחלקת תוכניות חסכון, ניצל את הביקור ושכנע את סרחאן לרכוש, דרך הבנק, ביטוח חיים בחברת הפניקס.

כעבור עשר שנים הלך סרחאן לעולמו בשל מחלת ריאות ממנה סבל.

אלמנת המנוח פנתה אל הפניקס וביקשה את תגמולי הביטוח על פי הפוליסה.

הפניקס סירבה.

המנוח היה רמאי, טענה הפניקס בפני השופט אחסאן כנאעאן מבית משפט השלום בנצרת. בניגוד לאמת, בשאלון הבריאות עליו חתם, הוא ענה בשלילה על השאלה אם הוא סובל ממחלות בדרכי הנשימה.

האלמנה ניסתה להסביר כי המנוח היה אדם פשוט, מסגר במקצועו שלא הבין ברזי הביטוח. זו הפעם הראשונה בחייו שהוא הצטרף לביטוח והוא רק חתם על הטפסים שהפנה אליו פקיד הבנק.

הפניקס השיבה לאלמנה ביבושת כי אדם שחתם על מסמך, מוחזק כמי שהבין והסכים לתוכן המסמך.

את עינו של השופט כנאעאן צדה הוראת סעיף 8 (1) לחוק חוזה הביטוח הקובעת כי מבטח אינו יכול להתגונן בטענת אי גילוי כאשר המבטח עצמו "הוא שגרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה".

הוכח בפני, קובע השופט, כי תהליך עשיית הביטוח היה לקוי.

מעדותו של פקיד הבנק, למד השופט כי הוא אינו סוכן ביטוח. אין לו כל הכשרה בנושא ביטוח.

פקיד הבנק הודה שכל מטרתו היתה לגייס כמה שיותר לקוחות לקופת גמל ולערוך כמה שיותר ביטוחים כדי לעמוד ביעד שהוצב לו בהחתמת לקוחות.

הפקיד גם הודה שכל תהליך החתמת הלקוח היה אורך מספר דקות בלבד.

במשפט התברר כי הפקיד כלל לא נהג לשאול את השאלות כפי שהן מופיעות בהצהרת הבריאות והסתפק בשאלה אם המועמד לביטוח בריא באופן כללי מבלי להיכנס עימו לפרטים.

נוכח עדות פקיד הבנק לא התקשה השופט לקבוע כי המנוח לא נשאל ספציפית על ידי הפקיד אם הוא סובל ממחלה בדרכי הנשימה.

הפניקס, ממשיך השופט כנאעאן וקובע, נתנה ידה לעריכת הביטוח בצורה זו על ידי פקידים שאינם מורשים וללא כל הכשרה מתאימה, הכשילה את נושא הגילוי וגרמה לכך שהתשובה שניתנה לא היתה מלאה וכנה. לפיכך ובהתאם להוראת סעיף 8 (1) לחוק חוזה הביטוח הפניקס איננה יכולה לטעון כי המנוח ז"ל לא קיים את חובת הגילוי.

הפניקס חוייבה אפוא לשלם לאלמנה את תגמולי הביטוח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום פטירת המנוח בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

   16.5.2010 מסמך 794