חשיבות התהליך בהשגת יעדים 

מי אחראי להתנהגות התורנית-הערכית של הילדים - ההורים... המורים... הסביבה?

לא אחת אנו קוראים מאמרים על אחריות ההורים לעיצוב דמותם הרוחנית, הדתית והערכית של הילדים. רוב הכותבים מציינים חשיבות הדוגמא האישית של שני ההורים בתפילות, בברכות, בקיום מצוות מעשיות בין אדם לחברו והמצוות בין אדם למקום. הם... ההורים מהווים את המודל ממנו לומדים הילדים התנהגויות, דרך הבעה, סבלנות, תרבות דיבור, תרבות של הקשבה, ערכי תורה, התנהגות תורנית ודתית.

שמעתי רב צעיר דינמי המתאר בפני מנהלים ומורים כי בהיותו תלמיד בישיבה, התבוננו הוא וחברו בהורים המגיעים לאסיפת הורים, על פי מראה פניהם ולבושם של ההורים הם ניסו לנחש מיהו הצאצא שלהם, רוצה הוא להדגיש כי ההורים הם הם האחראים לעיצוב פני הדור.

כמי שעסק בחינוך עשרות שנים נוכחתי בתופעות הפוכות לגמרי. מערכת חינוכית, בתי ספר בהם מנהלים ומורים הלוקחים על עצמם אחריות להישגי התלמידים, הישגים לימודיים, חברתיים, ערכיים, תורניים וחינוכיים זוכים לעדנה ולתוצאות נפלאות.

האוכלוסייה הקיימת בחינוך הדתי מגוונת מאוד. ככל שהמורים בראשות המנהל נושאים על גבם האחריות להצלחות, שם מושגים היעדים.

מוסד חינוכי ה"מחליט" על כיבוש מטרות חינוכיות-חברתיות או ערכיות-דתיות, ישיג אותם למרות סוגי אוכלוסיית הורים.

• כאשר הצוות החינוכי מייעד במטרותיו כי אחזו גבוה של תלמידים יפנה לישיבות הסדר ולמכינות קדם-צבאיות, הוא ישיג זאת.
• אם המורים יבינו כי הבסיס לכל הצלחה הוא חיי חברה טובים ומשמעותיים, הם ימצאו את הכלים והדרכים כדי להעפיל במעלה ההר בכיבוש יעד זה, שהרי החינוך החברתי הוא הבסיס למצוות שבין אדם לחברו.
• ככל שהמורים ידעו כי לחברים ההשפעה הגדולה ביותר על חבריהם, ישכילו הם לבנות ולטפח מנהיגות נוער שתשפיע על האחרים בדרך תורנית, ערכית וחיובית.
• בתפילת מנחה ומעריב בבתי הכנסת ואף במניין נערים בתפילת הבוקר, יימצאו נוכחים אלה שמוריהם השפיעו עליהם ועיצבו דמותם התורנית לא פחות, ואולי אף יותר, מ"ההורים".
• קיום מצוות בין אדם לחברו, עזרה לזולת, סיוע לחבר וגמילות חסד קיימים בקרב תלמידים שמוריהם מחנכים אותם לכך.
• בדקתי עשרות רבות של רבנים צעירים המשמשים בקודש ומצאתי, שחלקם הגדול הגיעו למעמדם התורני בזכות מוסד חינוכי איכותי, בזכות מנהל, ראש ישיבה, מורה-מחנך דגול, ולאו-דווקא בזכות ה"הורים".
• באולפנות הנפלאות הפזורות על פני ארצנו ואף בתיכוניים לבנות מצאתי התנהגויות מדהימות בקרב התלמידות, רובן (יותר מהבנים, על פי המחקרים) גדלו ופרחו להיות "תלמידות חכמות" ונשים איכותיות מכל הבחינות, והכול... הכן בזכות המורים.
• מצאתי כי הבנות היוצאות ללמוד במדרשות עשו זאת בעיקר בגלל השפעת המורים.
• המבקר באילת בשנים האחרונות נדהם מהעוצמה התורנית המתחוללת בעיר. הקמתם לתפארת של גני ילדים תורניים, בתי ספר יסודיים, ישיבה תיכונית ואולפנא, ומעל הכול ישיבת הסדר בת 150 תלמידים ו"כוללניקים". וכל אלה... להורים ששלחו בעבר את ילדיהם למסגרות אחרות. המורים, האמונה החדורה בקרב המורים והמנהלים הביאו למהפך זה בקרב התלמידים.

רוב הלומדים בחינוך הדתי בעיר זו ממשפחות פושרות, וראה זה פלא – מאות מהם מתחנכים לתורה, למצוות וליראת שמים, בכל הגילאים, במסגרות דתיות.

פעילי הציבור, ראשי החינוך הדתי, קיבלו על עצמם "אחריות" להעלות הרמה, לשפר קבלת התלמידים למסגרות דתיות, ברגע זה הם הפעילו את מלוא האינטלקט למציאות כלים דרכים מתודיות ושיטות מנהיגותיות המשפיעות על ההורים, על הסביבה ועל התלמידים. 

היו אלה מספר  דוגמאות קלאסיות המדגימות הלכה למעשה, כי ההשפעה הרבה ביותר על עיצוב פני הדור מבחינה תורנית וערכית היא בעיקר של אנשי החינוך.

כמובן, שלהורים כיום תפקיד חשוב מאוד, עליהם להיות "שותפים" אמיתיים של מערכת החינוך בעיצוב דמותם של בניהם, בית בו רואים התלמידים תורה ויראת שמים, מהווה דוגמא נפלאה לילדיהם, אך לדעתי, ההשפעה הרבה יותר היא בידי המורים בידי החברים, שעיצוב התנהגותם הדתית של החברים נתון אף הוא בידי המורים.

השפעת המורים והמנהיגים מקרב אנשי ההוראה היא היא הגורם הדומיננטי המשפיע על הקניית ערכי תורה ודעת.

חשוב לי לציין, כי כוונתי הפעם למנהיגים שהם המנהלים והמורים – אנשי ההוראה.

אך אין לי ספק שגם מנהיגי הציבור בקהילות השונות הפזורות על פני הארץ, רבני הערים, השכונות ובתי הכנסת, נבחרי ציבור וגבאי מוסדות דת ובתי כנסת מהווים לעתים מנהיגים המשפיעים על הקהילה הצעירה והבוגרת באותה עוצמה כמו אנשי החינוך.

ככל שהרבנים ומנהיגי הציבור יקבלו על עצמם "אחריות" לתפילות במניין, לקיומם של שיעורי תורה, תלמוד ומחשבת ישראל, לטיפוחם של עתים לתורה לנוער הצעיר והבוגר, לעידודם של בנינו ובנותינו להגביר תורה ולהאדירה, שם נראה ההצלחה.

יידע כל מנהל, מורה ואיש ציבור – אם מנהיגים אמיתיים הם, שהלוקח על עצמו, על שכמו "אחריות" להצלחה תורנית, ערכית ודתית, וישלב באחריות זו רעיונות מעשיים, תהא שרויה בהם ההצלחה.

אם בחקתי תלכו...

(ויקרא )

פרשת בחקתי פותחת במילים "אם בחקתי תלכו...". נשאלת השאלה - מדוע קיום המצוות ושמירת החוקים מבוטא דווקא בניסוח "הליכה", שהרי יכול היה להיכתב במושג אחר - איתן יותר, כמו תשמרו, תעמדו, תחזיקו, תקיימו.

מדוע השתמשו בביטוי ללכת בחוקי התורה?

ופרשני מקרא רבים עמדו על רעיון חינוכי זה. בהליכה בחוקים במשמעות של קיום תורה ומצוותיה, יש משהו המציין את ייחודו של האדם.

קיום התורה ומצוותיה אינו קיום של מצב מסוים, הוא מבטא תהליך.

כל הצלחה חינוכית, בכל התמודדות אמיתית קיים תהליך. זו הדרך האמיתית להגיע לתוצאות ארוכות-טווח.

האדם המוציא מן הכוח אל הפועל מחשבותיו ופעולותיו עושה זאת בדרך של הליכה, מפיק, משיג, מפתח במעשיו את מציאותו.

בחוקי שמים וארץ יש עמידה, קביעות, בלתי משתנה ולא מתחלף, אין בהם הליכה.

ייחודיותו של האדם שהוא מהלך, דינמי.

הספורנו מדגיש שההליכה היא אנה ואנה לא אל מקום אחד בלבד, אין מקום מסוים אחד שהוא קדוש, התורה אינה טריטוריאלית.

הרב נריה מבאר בפרשה זו כי המחשבה היא הגורם החשוב המוביל אותנו למקום מסוים.

המחשבה קבעה הליכה למקום פלוני דווקא, לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, רגליי מוליכות אותי למקום שאני אוהב. כשאהבת ה' חקוקה בלב אזי הרגליים אף הן מוליכות למקומות מקודשים.

הרב נריה מוסיף ומדגיש, כי אם בחוקתי תלכו יישומו הוא בקיום חובת "בכל דרכיך דעהו", גם דרכים שונות מגוונות כובשים בהליכה, בהליכתו של האדם.

הכל תלוי בנו.

ולא עוד, אלא שמרגישים אנו, כי לולא התחושה הראשונית שהחוק יוצר הרגשה של "כאילו" הוא מעמיד ומגביל, היה הכל באמת עומד ללא אפשרות של הליכה, מוגבל ללא אפשרות של הרחבת גבולין.

אם בחוקתי תלכו - יהפוך לכם חוק התורה לכוח מגבש ומקדם, שתלכו בו ותתקדמו.

רש"י מדגיש אם בחוקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה. הלימוד צריך עמל, ידיעה שכלית בלבד לא מספיקה, העמל, הדרך, ההליכה, התהליך משפיע על כל חוויית האדם. הוא מחדיר את התורה למעמקי הגוף. הלימוד צריך להשפיע לא רק על המוח, על המחשבה בראש, אלא צריך שיהא משתלב במעשיו בכל הליכותיו של האדם, שאי העשייה פירושה תנועה, דינמיקה, הליכה.

ברגע שהאדם הופך את לימוד התורה לעמל, לעשייה ממש כשהוא משתמש בחושיו השונים ומחדיר בהם רגש אהבה, הרי שכיוון העמל דרך ההליכה, דרך התהליך היא למקום הראוי.

רגליו של האדם מוליכות אותו בהתאם לחשיבה הבאה בעמל. 
 

הרב שלמה אבינר מדגיש, כי אנו יכולים לבחור בדרך המובילה לכל הטוב, הדבר תלוי בנו, ברצוננו, ולא בשום גורם חיצוני אחר. אנו שולטים על הטבע, אנו "בעלי בתים" על המציאות. ברצוננו שלנו אנו יכולים לשלול השפעתם של כוחות הפועלים בניגוד למגמתנו. עוד מדגיש הרב אבינר את הקשר בין הגוף והנפש וההשפעה ההדדית ביניהם, היינו הרוחניות מכוונת את הליכתו הגשמית של האדם.

הרש"ר הירש מבסס דבריו על ... תלכו, הליכה, תנועה לקראת מטרה.

אם בחוקתי תלכו, אם תלכו בשאיפותיכם החושניות, עשו זאת רק במסגרת הגבולות שהותוו בתורתי.

אם נלך בחוקות ה', אם הליכתנו תהא במסגרת קיום תורה ומצוות, נהיה משכילים ברוחנו ונהיה מגשימי הצדק והחסד.

ר' לוי יצחק מברדיטשב בספרו קדושת לוי מדבר על ריבוי מצוות. אם בחוקתי תלכו... כשתעשה עוד מצווה ועוד מצווה, הרי שאתה הולך ובא למדרגה יותר גבוהה, יותר גדולה. הצדיק נקרא מהלך לפי שהולך ממדרגה למדרגה, וזהו שמצווה גוררת מצווה, וכך כל השונה הלכות בכל יום שהולך בכל יום ויום למדרגה יותר גדולה. אם בחוקתי תלכו לשון מהלך.

ההליכה גורמת למאמץ, לרצון למוטיבציה, לעשייה, למחשבה טובה חיובית, או אז אומר בעל קדושת לוי החשיבה נחשבת כבר כאילו עשיתם ממש.

היהדות מטפחת את ייחודיותו של האדם, דוגלת באופן משמעותי בהתפתחותו של האינדיבידואל, קידומו האינטלקטואלי האנושי וגם המעשי. תורתנו דוגלת בעושר ובשמחתו של כל פרט, אך הכול מתוך התייחסות לכלל, לקהילה, לרע, לחבר, לזולת.

הרב יעקב אריאל מתייחס במאמרו על ייחודיות מתוך אחדות, על חשיבות המראתו של היחיד, הפרט - לשחקים, אך מתוך אחדותו של עם, מתוך התחשבות בכל אדם.

יציאתם של בני ישראל ממצרים מסודרת ומאורגנת בסדר מופתי של בתים, משפחות ושבטים, וכל שלושה שבטים בצד אחד, וביחד יוצרים הם מסגרת שלמה, ריבוע מושלם. אך לכל שבט דגל-נס משלו, לכל קבוצה-שבט ייחודיות משלו, דגל שונה במהות, בצורה, בתוכן, אך הכול מתוך אחדותו של עם ישראל. כפי שחז"ל מפרטים אוטונומיה בתוך מסגרת. הליכה ועמידה מסודרת בריבוע שמסביב כאשר במרכזו של העם התורה, משכן התורה, אוהל מועד. 

מערכת החינוך דהיום חייבת להתפתח כל הזמן, להתקדם, ליזום, ליצור ולהשתפר בכל רגע. טיפוח היחיד, התייחסות לשונות, כדי שיוכל לכבוש כל יעד מצופה, אך הכול מתוך התייחסות לחברה, לעם, למדינה, לחברים, לקהילה.

הצורך החיוני בפיתוח חיי חברה בו כל יחיד מתייחס לחברו, מכבד את האחר, וכולם מרגישים תחושת שייכות ושיתופיות. כפי שאומר הרבי מקוצק - אין לך דבר בלתי שווה מטיפול שווה בבלתי שווים, תפיסת עולם שיש לה עוגנים מעשיים בעולם המתפתח.

לכל תלמיד, לכל אדם יש צורך למצוא את המפתח המתאים כדי לפתוח נכון את סגור ליבו.

אומר ר' אריה לוין: "המשגיח דומה למפתח. תפקידו לפתוח לבבות תלמידיו, שיהיו צמאים לשמוע את דבריו.

אך יש לזכור! למפתח שני תפקידים, פעמים הוא פותח ופעמים הוא סוגר.

המילה 'מפתח' מרמזת על תפקידו האחד - לפתוח.

ואילו בשפת האידיש נקרא מפתח 'שליסל', שפירושו לסגור.

זהו תפקידו השני של המפתח. פעמים פותחים את הדלת, ופעמים סוגרים אותה.

הדבר הקובע זאת הוא הצד שאליו מסובבים את המפתח. 

חכמת המשגיח היא להיות מפתח שפותח את הלב, ולא חס וחלילה "שליסל" - מפתח, שסוגר את לב התלמיד.

על המשגיח לסובב את תלמידו לכיוון הנכון, ואז ייפתח הלב לרווחה".

איך עושים זאת?

אכן, זוהי מלאכת מחשבת, רק מעטים יודעים אותה.

ורבי אריה היטיב להשתמש במפתח, ידע את סוד פתיחת הלבבות.

רבים מהפדגוגים מדגישים כי אין מהפכות בחינוך. השינויים האמיתיים מתחוללים כאשר נוצר אי-נחת בשלב הראשון ובהמשך התגברות על המצב הבעייתי מתוך תהליך, אין קפיצות דרך בחינוך, ובתחומים רבים התהליך מבוסס על התבשלות, העמקה, הפנמה, הבנה מהותית ומשמעותית הם שלבים הכרחיים לכל הצלחה.

רבים מחז"ל ואף מהפדגוגים העדכניים ביותר מתארים ההשפעות החינוכיות האמיתיות ביותר ובעלות התפוקות היעילות ככאלה שנעשים ביסודיות בשלבים מהקל לכבד, מהרך לקשה, מהפשוט למורכב, בתיווך שלבי ביניים רבים, שלבים שאי אפשר לדלג עליהם. מהיעד, מהמטרה עד לתוצאות ולתפוקות המה התהליך. ככל שהתהליך יהא נבון יותר, מוטיבציוני, יעיל, ממוקד, מאורגן, מסודר, מטפח חשיבה, משלב רעים - לקיום דיאלוג, חברותא, כאשר בכל שלבי תהליך מעוגנים תחושות, כמו אחריות, אופטימיות, אמונה בעצמי, ביכולתי להשיג לחלוף על פני מכשולים, מהמורות וסלעים, להט, שמחה, אהבה, חיוך, ברק בעיניים.

החינוך התורני לשלביו מבוסס אף הוא על תהליך בחשיבה, בהבנה, בהפנמה ובתפוקות. בדרך זו ניתן להבין את אם בחוקתי תלכו... הליכה בשלבים בתוך תהליך.

קיים צורך בסיסי של ילד, ובעצם של כל אדם, להתייחסות, לאכפתיות כלפי יצירתו, פעולותיו, עשייתו, לאו דווקא בחיזוקים שיפוטיים, קיימים סוגים מגוונים של משוב לנוכח היצירה, העמל, התהליך והתפוקות.

התייחסות המתעניינת בתכני היצירה ובצורתה,

התייחסות המתעניינת בתהליך העבודה,

התייחסות המתעניינת במחשבות, ברגשות הלומד המלווים את התהליך,

התייחסות להיבטים הטעונים שיפור בתהליכי למידה.

- מתן אפשרות לגיוון היצירה, במלל, בהמחזה, בציור,

- הערכה חברתית הקשורה ליצירה.

- הערכה אובייקטיבית ליצירתיות, לתפוקות ולתהליך. לפעמים צריך לבסס הערכה מתוך אמונה ולאו דווקא על הערכה אובייקטיבית.

- נוהג מושרש הוא שאנו מעריכים במהלך החיים "רק" תפוקות ולא תהליך, ויש לשנות זאת. באשר קיימת השונות בין התלמידים בחשיבה, בדרכי החשיבה, בקצב ובמגוון הדרכים להגיע לכל פתרון.

- הערכה מעצבת מתייחסת לתהליך ולתפוקות ומתבצעת בכל שלבי הלמידה. כך ניתן להעריך תא רק תחומים הניתנים ל"כימות", כמו מקוריות, ספונטניות, יצירתיות, יכולת עובדה בצוות, יכולת העמקה, פיתוח חיי חברה, גמילות חסד, עזרה לזולת.

הספרות הפדגוגית העדכנית (בירנבאום, 1997) דוגלת בשותפות התלמיד בבחירת חומר העבודה ובהערכתו. זהו תהליך דיאלוגי שבו התלמיד מוזמן ליטול אחריות על לימודיו, כך הערכה הופכת לחלק מתהליך הלמידה. 
 

(הרץ-לייזרוביץ ופוקס, 1987) מדגישות כי הערכה על תפוקות ותהליכים חייבת להיות מותאמת לרמתו האישית של כל תלמיד. כיום אנו יודעים כי האינטליגנציה הרגשית קשורה לאינטליגנציה השכלית. על פי המחקר, אנשים צעירים בעלי מיומנויות מגוונות של E.Q. יהיו טובים יותר ומצליחים יותר בעבודתם, מאלו שבהם מתייחסים רק ל- I.Q.. היינו, חשוב להתייחס לתהליכים של אופטימיות, שמחה, אמפתיה, כבוד, יחס, אהבה, אחריות, עבודת צוות, חיי חברה, דיאלוג, אך העיקר ליצור קרקע פורייה להתפתחותם של עקרונות רגשיים באינטליגנציה התוך-אישית והבין-אישית הקשורים לאינטליגנציה הרגשית במגמה של חינוך לעיצוב דמות האדם בהליכותיו, בהתנהגותו, והכול במסגרת של "תהליך". אין חינוך לאופטימיות או חינוך ללמידה מתוך שמחה במהפכה, ב"זבנג וגמרנו" בשבוע "האופטימיות", אלו הם תהליכי למידה ממושכים, מבוססים על שלבים.

מעמד הר סיני לקבלת התורה היה מחזה מרשים, מרגש, כולו ניסי, וכל העם "רואים את הקולות".

חכמים רבים שואלים הכיצד, לאחר מעמד כזה מיד חוטאים בני ישראל, הכיצד בהמשך כבר מתלוננים ומתגעגעים למצרים! למה? לעבדות! לבצלים, לשומים? לעמל הכפיים? אנשים הנמצאים בחירות, בחופש מתגעגעים לעברם כעבדים? רבים מפרשים ומסבירים, כי התהליך היה חסר, קושי רב גם בהפיכתם של אנשים מעבדות לחירות בשיטה המהפכנית המהירה ללא שלבי ביניים, ללא תהליך.

המערכת כיום אינה זוכה להערכה מיטבית בתחום הערכי, הרגשי והחברתי. שלושה תחומים אלה מהווים בסיס בהתפתחותו של אדם במהלך חייו, כולם קשורים בלמידה, בחינוך, בעיצוב דמות, בדרך של תהליך. ככל שנקדים לעסוק בתחומים אלה, אך ללא עצירה ומחסומי הערכה, נצליח לגדל דור מבוסס ואיתן יותר. ההישגים הלימודיים ותפוקותיהם חשובים ביותר, אך הם חייבים להיכלל במסגרת הרחבה יותר של הישגים ערכיים, רגשיים וחברתיים. כל מורה מקצועי חייב לדעת שהוא בגדר מחנך בכל זמן, בכל שיעור ובכל רגע, יש ללמד הדיסציפלינה המלווה באהבה, בכבוד, ביחס, בעבודת צוות בחיי חברה, בגמילות חסד ובאהבת הרע, וכמובן ערכים שבין אדם למקום, בין אדם לחברו. אם כל מורה צריך להיות מחנך, הרי שדרך זו צריכה להנחות אותו בכל המקצועות וכל הזמן, היינו תהליך ממושך. רק כך נצליח.

הכשרת עובדי הוראה מהווה אף היא תהליך. עיצוב דמותו של פרח ההוראה כמורה חייב להיות מלווה בתהליך, המבוסס אף הוא על הישגים לימודיים, דידקטיים, ערכיים, תורניים, חינוכיים וחברתיים. ככל שנשכיל להפגיש את הסטודנטית עם כל ההוויה הבית ספרית עם מגוון העשייה החינוכית, עם מכלול ההיבטים הפדגוגיים והמעשיים בעבודה היום-יומית, כך תהא מוכנה יותר להתמודדות הקשה של מורה בתחילת דרכה.

על הסטודנט לדעת ולהתנסות באופן מתמיד (לא חד-פעמי) משום למידה בדרך של תהליך בדרכי תכנון והערכה, בעבודת צוות, בקבלת אחריות, בהתמודדות עם בעיות משמעת, קשב, מורכבות.

הברייתא מסכת הוריות (יב.) מתארת כי אין מושחים את המלכים אלא על יד המעיין כדי לעשות בכך מעשה טוב שתימשך מלכותם כמעיין שאינו פוסק לעולם.

היינו, ראיית התהליך כיעד במלוכה.

גם כשאתם משננים משנתכם עשו זאת ליד נהר, שמי הנהר נמשכים והולכים ואינם פוסקים, כך יימשך לימודכם ולא יפסיק מפיכם.

הלימוד כתהליך בלתי פוסק.

לאור התוצאות הנמוכות של מדינתנו ביחס למדינות רבות בעולם, ומתוך תפיסה הישגית שהנני מאמין בה, אין ספק בחשיבות התפוקות בכל שלב ובכל עשייה, אך עלינו לדעת היטב כי העמקת הידע, הפנמת המיומנויות למיניהן, הם תוצאה של תהליך. 
 

כפי שאומר רק מנחם מנדל מקוצק:

אם יגעת - גם אם לא מצאת

אל תאמין שלא מצאת

כי רגעי היגיעה

הם הם הרגע של המציאה.

מפרשים רבים שואלים על התנהגותם של יוצאי מצרים בראשית דרכם, עולם של ניסים, חוויות בלתי נתפסות, בקריעת ים סוף, הורדת המן והשלו, מים מן הסלע, עמוד האש ועמוד הענן, ו... קבלת תורה, מראה מדהים, וכל העם רואים את הקולות.

מיד אחרי כל האירועים המדהימים הללו עם ישראל חוטא, מבקשים הם לשוב למצרים, עם יוצא לחירות, לחופש, מבקש לשוב לעבדות במצרים, געגועים לשומים ולבצלים, איך מסבירים.

רוב הפרשנים מבהירים כי יציאת מצרים חייבת הייתה להיות כזאת, אך כדי להפנים, להעמיק בעיצוב דמויות, להחדיר תורה, הליכות והלכות, אין אפשרות לעשות זאת ב"מכה" בלחץ, יש צורך בתהליך. ארבעים שנה במדבר היה זמן מספיק כדי לעצב בתהליך נכון עם היכול, מסוגל וצריך לכבוש את הארץ ולהתנחל בה.

הרב קוק באורות התשובה מדגיש שיש ארבע תחנות בתשובה:

1. כבוד התורה: כל אדם מכבד את האומה, את ההיסטוריה, או אז ממילא יכבד גם את התורה.

2. חובת התורה: כתוצאה מכבוד לתורה תבוא החיבה. אי אפשר לפתח רגש של חיבה מבלי שיקדם לו הכבוד.

3. לימוד תורה: כיוון שאנו מכבדים את הדת ומחבבים אותה, בהכרח יתעורר בנו החשק ללמוד תורה.

4. חיי תורה: ההכרה הפנימית גוררת אחריה מעשים.

   לימוד תורה מתוך חיבה, כבוד ואהבה תביא האדם לחיות לאורה של תורה.

ר' נחמן מברסלב מתאר כיצד נראה עור התפילין טרם סיום העבודה, וכיצד נראים התפילין המהודרות בסוף התהליך.

כך עבד ה' - האדם, ההופך ממשהו גשמי, מעור בהמה, לאדם מלא וגדוש בתורה ודעת. המעבר בין הגשמיות לרוחניות מהווה תהליך ממושך וללא סוף.

האדם כל הזמן בתהליך של תיקון עצמו, תהליך של למידה, תהליך של השתפרות.

ר' יוסף אלבו מסביר, כי האדם הוא המשתנה כל הזמן. בנו, בעצמנו, ביכולתנו הכוח להשתנות. האנשים לומדים, יצירתיים, הכול תלוי בנו בתחילת הדרך בתהליך ובתפוקות, ואז שוב תהליך לקראת יעד נוסף. האדם משתפר כל הזמן. התהליך הוא לעתים קשה, אך אם נשלב בו אופטימיות, שמחה ואמונה במעשינו, הרי שמעשה האדם הבודד מהווה נדבך אחד לשינוי פני החברה.

באופטימיות יש תקווה המובילה אותנו, מעלה ומצליחה להתגבר על קשיים שבדרך. הקפדה על ערכים גם כשלא נוח לנו לקיים אותם יובילו אותנו למשמעותיות בתוצרים. קיום תורה ומצוות, גמילות חסד, נתינה ועזרה לזולת כתהליך ממושך לאו דווקא במקום הנוח לך. עשייה בכל מצב, גם בתקופה קשה, בעת משבר. החיים מלאי התמודדויות ואתגרים. אם מוצבות מטרות ברורות, הרי שהתהליך אל מול חיים שכאלה מקבלים מימד של רצון עז, מוטיבציה, נחרצות, אסרטיביות ואהבה לקראת השגת הייעוד וקבלת התפוקות. 
 

התהליך בכל התמודדות, בכל מצב, צריך להיות מתוך כבוד, אהבה, שיתופיות, שייכות, עידוד דיאלוגיות וגמילות חסד. 

כדי לדעת ללמד צריך לדעת משהו

כדי להניע ללמד צריך להיות מישהו