אימון אישי ועסקי מבוסס פסיכולוגיה אקסיסטנציאלית
עפ"י שיטת NECP (New Existential Coaching Psychology )*
"אימון אישי" הוא אחד המושגים הנפוצים בחברה הישראלית ובחברה המערבית בכלל. מאז ייסוד CoachVille החברה להכשרת מאמנים בשנת 1992 ע"י תומס ליאונרד יועץ פיננסי שנחשב ממייסדי האימון האישי והעיסקי חל גידול מדהים בהתעניינות בתחום חדש ומרתק זה. הקלקה מקרית של "אימון אישי" בגוגל ישראל תתן מיד 4430000 פגיעות. 17330000 פגיעות תתן הקלקה של "Life coaching" שהוא המושג המקביל באנגלית. רבים מאתנו עברו או אפילו למדו אימון ולרובנו מכרים שעברו אימון. לרבים מאתנו דעות ותחושות מעורבות ביחס לתחום האימון האישי. הדעות יכולות להיות החל מהתלהבות קיצונית עם אמירות מסוג:
"3 חודשים של אימון יצרו אצלי פריצת דרך ושינוי בחיי שלא הגעתי אליהן ב5 השנים שאני הולכת לטיפול פסיכולוגי. הפסיכולוג אומנם בנה עוד חדר בקליניקה שלו על חשבוני אך אצלי העניינים דשדשו במקום מספר שנים"
ועד הסתייגות קשה עם אמירות מסוג:
" זהו תחום שבו השרלטנות חוגגת. חברה שלי הלכה למאמן שהסתבר שהיה בחור די מופרע שלא סיים תיכון אך בעל כריזמה ויכולת שיכנוע של איש מכירות שאי אפשר לעמוד בפניו. בעקבות ה"טיפול" שהיא קיבלה ממנו היא נכנסה לדיכאון ועד היום היא עדיין לא יצאה ממנו.
לא מעט מאתנו אינם בעלי דיעה כל כך מגובשת והם מגלים יחס אמביוולנטי לנושא. לעיתים הבלבול והיחס הלא יציב נובעים מבורות, מידע שטחי או לא אמין לגבי התחום. בלבול כזה קיים לעיתים אפילו גם בקרב מאמנים מנוסים.
בפתח המאמר נבחן תחילה מספר מיתוסים שהם מנכסי צאן הברזל של אימון אישי:
1. 1. "טיפול פסיכולוגי נמשך שנים בעוד אימון אישי הוא קצר בסביבות 3 חודשים".
2. טעות - הטיפול הפסיכולוגי הנפוץ בארץ הוא אומנם טיפול שנקרא פסיכודינמי ויכול להמשך מספר שנים אך קיימים מודלים רבים של טיפול. האימון האישי מבוסס על תפיסת הטיפול הממוקד וקצר המועד של 12-15 פגישות שפותחה בשלהי שנות ה 60 של המאה הקודמת ע"י קבוצה של מטפלים/תיאורטיקנים שהבולטים שביניהם היו סיפנאוס, מאלאן, וולברג דוונלו ובעיקר ג'ימס מאן. מייסדי תחום האימון האישי והעיסקי אימצו את המודל של טיפול קצר מועד באימון.
3. מאמנים עוסקים בכאן ועכשיו ופסיכולוגים מחטטים בעבר".
4. טעות - גם הפסיכולוג מתעניין בהווה והעיסוק בעבר הוא רק אחת הדרכים ליצור שינוי בהווה ע"י בירור דפוסי התנהגות אוטומטיים ובלתי רצויים שנוצרו בעבר. בנוסף התפיסות של טיפול "כאן ועכשיו" התפתחו בתירפית הגשטאלט ששלטה בשנות ה60 ואומצה ע"י גישת הNLP (Neurolinguistic Programing ) וממנה עברה לאימון אישי.
5. "הפתרונות מצויים אצל המתאמן או במילים "אימוניות" "האג'נדה היא אצל המתאמן".
זה זה נכון אך גם פסיכותרפיה איכותית ומודרנית עברה מאה שנות גילגולים מאז פרויד שראה את חשיפת האמת בידי המטפל כמטרה מרכזית בטיפול. גם כאן חלה מהפיכה בשנות ה60 בתפיסת המטופל. עקרונות הפסיכולוגיה ההומניסטית שתומצתו ע"י ג'יימס בוגנטל מהחשובים בתיאורטיקנים ההומניסטים-אקסיסטנציאליסטים מהווים אבן יסוד של כל אימון אישי איכותי ואלה הם:
· לא ניתן לצמצם אנשים ל"מרכיבים"
· אנשים הם ייחודיים מעצם טבעם.
· לאדם יש בחירה חופשית ואחריות לחייו ולמעשיו.
· האדם פועל באופן מודע ומחפש בחייו משמעות, ערכים ויצירתיות.
בוגנטל, שמעט מאד מאמנים, אם בכלל, שמעו את שמו, מתאר תפיסה הוליסטית שבמרכזה אדם אחראי לחייו ולהחלטותיו ושהפתרונות למצבו נובעים מתוך עצמו ולא מידע חיצוני. גישתו מהווה את אבן הפינה לתפיסה האימונית.
יתרה מזה, גם הרעיון המרכזי של אימון אישי שהוא מימוש החזון האישי מקורו ברעיון ההגשמה העצמית שהיה מרכזי בפסיכולוגיה ההומניסטית בשנות ה60 ומצוי בראש פירמידת הצרכים של מסלו.
לא רק הנחות היסוד, גם הרוב הגדול של הטכניקות האימוניות מבוסס על טכניקות שונות של פסיכותרפיה ובעיקר על טכניקות של טיפול משפחתי.
מה שעולה מהדברים האלה אינו הפחתה בערך של אימון אישי או תביעה של פלגיאט, כלומר טענת שימוש ברעיונות הפסיכולוגיה לסוגיה בלי לציין את מקורם.
לא ברור אם טענת הפלגיאט תקפה כיון שחלק ממייסדי התחומים של אימון אישי היו אנשים חכמים ויצירתיים והם פיתחו ועיבדו רעיונות מתחום הפסיכותרפיה ויישמו אותם באימון אישי (לדוגמא: טכניקה מוכרת של החצנת הבעיה בטיפול משפחתי שפותחה ע"י וייט ואפסטון הם פיתחו לטכניקה מרכזית באימון שנקראת טכניקת הגרמלינים, השדונים) אנחנו חיים בעידן של התפוצצות הידע. אלפי ספרי פסיכולוגיה ופסיכותרפיה שנכתבו ע"י טובי המטפלים והתיאורטיקנים זמינים לקהל הרחב בדפוס ובאינטרנט ואנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה יכולים להפיק מהם את אשר הם מחפשים (למרות שהעדר הנסיון הקליני מביא לעיתים למסקנות שגויות).
בנוסף לכך גם זרמים מסוימים בפסיכולוגיה (כמו פסיכולוגיה טרנספרסונלית למשל) וגם גישות של אימון אישי הושפעו ממקורות משותפים של תפיסות של העידן החדש.
אז מה הנקודה המרכזית שברצוננו לומר כאן: החסרון העיקרי של אימון אישי הוא שהוא אינו דיסציפלינה מדעית ושהוא אינו מושתת ראיות. לכן הכל אפשרי בו. מצד אחד יש הרבה פיתוי בכך שאיננו מוגבלים במסגרת של כללים אקדמיים נוקשים והשמיים הם הגבול. מצד שני אם הכל אפשרי אז גם אפשר לפתח אימון יוגי-רוחני, אימון למצוינות בסקס, אימון בבישול מודרני, או אימון להתמודד עם פוביות (נסו בגוגל ותמצאו את כל אלה).
בעצם מדוע לא נאמן כל אדם לממש את משאלת לבו תהיה אשר תהיה ?
ברור שמצב זה פוגע קשה במקצועיות של תחום האימון האישי. מאמן אישי אין לו כישורים להיות מטפל מיני או מטפל בפוביות ולימוד בישול מודרני אינו אימון אישי.
? חוסר הגבולות וחוסר המחויבות לכללים הנהוגים במדעי החברה (למשל של ציטוט מקורות, של מחקר אובייקטיבי, ושל שימוש בטכניקות מושתתות ראיות) הוא שגרם בין היתר לעלייה המטאורית של האימון האישי אך עלול גם לגרום לקריסה פתאומית של התחום וכבר הזכרנו את הסימנים הראשונים בירידת הערך והספקנות ביחס אליו.
מהי אם כן הדרך של אימון רב תחומי-אקסיסטנציאלי מושתת ראיות ?
לפני 5 שנים הקמתי באוניברסיטת ת"א את התוכנית להכשרת מאמנים אישיים במגמת מדעי ההתנהגות. התוכנית נועדה עיקר ליועצים בעלי תואר שני במדעי ההתנהגות. בעקבות הנסיון שרכשתי באימון ובמחקר אישי של הנושא אציג חלק ממסקנותי:
קיימות גישות אימוניות רבות אך מעבר לשוני קיים קונסנסוס בין כל אסכולות הקואצ'ינג לגבי העקרונות הבאים:
עקרונות הפעולה של המאמן
1. המאמן רואה במתאמן אדם אחראי ומחויב לשאיפותיו.
2. המאמן יניע את המתאמן להפיק מעצמו פתרונות ואסטרטגיות להגשמת חזונו.
3. המאמן יניע את המתאמן לגילוי עצמי.
4. המאמן יבהיר ויהיה שותף למה שהמתאמן רוצה להשיג.
מה יכול האימון הפסיכולוגי אקסיסטנציאלי לתרום לעקרונות אלה של האימון ?
* כל הגישות האקסיסטנציאליות חותרות להביא את הקליינט להתנהגות אוטנטית יותר, ולקבלת החלטות עפ"י מערכת ערכיו אמונותיו ושאיפותיו האוטנטיות.
* הגישות האקסיסטנציאליות מדגישות את ההתנסות הישירה "כאן ועכשיו"
* הקליינטים מקבלים עידוד לפעול מתוך בחירה חופשית ואחריות אישית.
* הקליינטים מקבלים עידוד לפעול מתוך המצב האנושי-כלומר לא פסיכולוגיה חיובית או הסוד "היה חיובי ומאושר" אלא כל מינעד הרגשות האנושיים, סבל, חרדה, אשמה וגם אושר, שמחה, והתרוממות הנפש.
* הקליינטים מקבלים עידוד להתבונן על כל מרחב החיים שלהם בציר הזמן.
* הקליינטים מקבלים עידוד לבדוק את הקשרים במרחב החיים שלהם: רגשות, התנהגויות, תגובות פיסיולוגיות וכו'
* הקשר עם הקליינטים הוא אישי, כן, ועם גבולות גמישים ושקיפות יחסית של המטפל.
אם אנו רואים אם כן שהאימון האישי לקח 9 קבין של פסיכולוגיה אקסיסטנציאלית אך הגישה האקס' מעמיקה ומרחיבה את התמונה.
למלמרות זאת, הגישות האקסיסטנציאליות חסרות עיקביות. יש ביניהן גישות פנומנולוגיות שרואות את הקיום כתופעה (ספינלי) לעומת גישות אקס' שטוענות שהאדם צריך לקבל על עצמו אחריות אקטיבית (פרנקל) גישות סמכותיות כמו הלוגותרפיה לעומת לא סמכותיות כרוג'רס. גישות תיאוריות כמו באסכולה הבריטית לעומת פרשניות כאנליזתDasein , גישות של ספונטניות כמו לאינג והאסכולה הבריטית לעומת טכניקות מובנות כמו הלוגותירפיה, גישות סובייקטיביות כמו של לאינג לעומת בינאישיות כמו האסכולה הבריטית, גישות המתייחסות לאינדיבידואליות כמו אנליזת Daseinאו אוניברסליות כמו האסכולה הבריטית, גישות שמתייחסות לפסיכופתולוגיה כמו אנליזת Dasein או לאינג או ללא התייחסות לפתולוגיה כמו האסכולה הבריטית.
הגישה שפותחה ב NECPNew Existential Coaching Psychology Association לאחר שנים ארוכות של חקירה מתבססת על מספר עקרונות:
1. האדם התפתח בטבע כיצור שברירי אשר הצליח לשרוד בעזרת כושר הלמידה שלו שאפשר לו ליצור פרדיגמות של משמעות בחייו (למשל פיתוח האמונות במיתולוגיות ובאלים המעורבים בחייו ויצירת טכסים מקודשים נתנו לו ביטחון קיומי וכושר התמודדות ביחס לחרדת המוות והחידלון).
2. אותן פרדיגמות של משמעות מתפתחות בצורה ספירלית במהלך החיים. הן מאפשרות הישרדות בתחילת החיים, סוציאליזציה ואקולטורציה בהמשך החיים, הגשמה עצמית בשיא החיים, והטבעת חותם בחלק האחרון של החיים
3. מטרת האימון והפסיכותרפיה האקסיסטנציאליים היא שיקום כושר הלמידה שניפגע ושגורם ליצירת פרדיגמות שגויות של משמעות.
4. מוח האדם פועל כמערכת מורכבת מסתגלת המארגנת את עצמה.
תה5. תהליך האימון הוא תהליך התפתחותי. האמירה לפיה "האג'נדה היא בידי המתאמן" היא נכונה בחלקה. גם למאמן אמורה להיות אג'נדה (אם כי מאמנים בעלי הכשרה שטחית ירגישו אולי נינוחים לאפשר למתאמן להציג את האג'נדה שלו בלי ליישם אג'נדה משל עצמם) וחלק מהאג'נדה היא להוליך במיומנות את תהליך האימון בשיטה של pacing & leading ללכת עם הכיוון של המתאמן אך להוליך את אותו בכיוון שנראה למאמן הכיוון הנכון עבור המתאמן (שהמתאמן אינו רואה עקב פרדיגמות מגבילות וחסמי הצלחה).
5. את התפתחות תהליך האימון ניתן לראות ב 5 שלבים ו4 תת שלבים שמתפתחים בצורה ספירלית. כלומר לכל שלב יש מטרות שונות, משימות שונות, תרגילים ומאגר שאלות שונה המופנות למתאמן אך כל שלב מכיל גם חלקים משלבים אחרים ומוכל על ידיהם. למשל השלב הראשון באימון הוא שלב ההכנה.
מטרות השלב הן:
א. להכין את המתאמן לתהליכי שינוי והתפתחות באימון,
ב. ליצור קשר ראשוני- Rapport
ג. לאסוף מידע על המתאמן
משימות השלב:
א. יצירת "מקום בטוח"
ב. יצירת אווירה רגשית של קבלה
ג. הקשבה אמפאתית
ד. קביעת כללי הברית האימונית
ה. אנמנזה (ק"ח רלבנטיים) איסוף מידע להערכה
השלבים העוקבים הם:
שלב ההכרה שבו מכיר המתאמן בצורך לשינוי אך עדיין שולטות בו הפרדיגמות הקיימות שהוא חושש לשנות ולא בשלה בו ההחלטה לפעולה (לשלב זה 3 תת שלבים).
שלב ההחלטה שמורכב מ 2 תת שלבים: א. התגבשות ההחלטה, ב. ויצירת תוכנית אסטרטגית לשינוי.
שלב הפעולה: זהו השלב שבו אנו מלווים בצורה אקטיבית את ביצוע המטרות והחזון ע"י טכניקות פסיכותרפיה וטכניקות אימון מתאימות שמטרתן להתמודד בפועל עם חסמי ההצלחה, עם הטייס האוטומטי, ועם ההשערות הלא רציונאליות בכדי להתמקד ביצירת תהליך חזוני.
שלב האינטגרציה שבו אנו מבצעים מבט-על לגבי התהליך שעבר המתאמן. אנו מבצעים מעקב על הביצוע והתוצאות מתחזקים את השינוי, ובודקים את האקולוגיה שלו כלומר השפעתו על הסביבה ומרחב החיים של המתאמן.
באימון על בסיס פסיכולוגיה אקסיסטנציאלית החזון האישי שעל המאמן לקדם באימון אינו מטרה כלשהי שמציג המתאמן כגון פתיחת עסק עצמאי, או מימוש סיסמאות ברוח העידן החדש כגון: "מה שתרצה תשיג, הציבו עצמכם בראש הרשימה, כבדו את רווחתכם הרוחנית, זירמו עם מצבי הרוח שלכם, חיפרו עמוק לחפש את חוכמתכם (אלה הם ציטוטים מספרי קואצ'ינג שונים). עצות אלה יש בהן לעיתים חוכמה רבה אך אין הן מייצרות שינוי בדפוסי ההתנהגות. התנהגות כל אחד מאתנו נובעת מדפוסי פעילות במוח שמייצרים פעולות של טייס אוטומטי. החזון האישי נובע משינוי הפרדיגמות של המשמעות שיוצר המתאמן לפרדיגמות שמבטאות בצורה מיטבית את המימוש העצמי שלו ואת הצורך שלו להטביע חותם מעבר לקיומו הפיזי.
אז מה ראינו כאן - ראינו שהגישה של הרביזיה של המודל האקסיסטנציאלי -הומניסטי מכילה מצד אחד את כל העקרונות של הפסיכולוגיה ההומניסטית/אקסיסטנציאלית ומצד שני יוצרת קוהרנטיות וגיבוש של הסתירות הרבות שאנו מוצאים בגישות השונות של הפסיכולוגיה האקסיסטנציאלית. הגישה הזאת מרחיבה ומעמיקה את התפיסה האקסיסטנציאלית של "להיות בעולם" ומאפשרת להשען על מחקר מדעי רב תחומי ממדעי המוח, מתורת הכאוס והמערכות המורכבות, מפסיכולוגיה אבולוציונית, ומפסיכולוגיה התפתחותית בכדי לבסס את האימון והפסיכולוגיה האקסיסטנציאלית ולגבש
אותם בדיסציפלינה מדעית רב תחומית.
*מאמר זה ניכתב ע"י ד"ר ארנון לוי פסיכולוג קליני פסיכו-אנתרופולוג ומאמן אישי, לשעבר יו"ר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, מייסד התוכנית לאימון באוניברסיטת ת"א, מייסד NECP, ו IACP.
לעיון בחומר רלבנטי נוסף, ניתן להכנס לאתרו
www.dr-arnonlevy.com
או לאתר - IACPהאיגוד הישראלי לקואצ'ינג פסיכולוגי
www.coachingpsychology.co.il
ד"ר ארנון לוי, בורוכוב 39, גבעתיים טל': 6720641?03 ,0525775701 פקס: 1533-6720641 דוא"ל: grarnon@gmail.com מומחה לפסיכולוגיה קלינית ובעל התמחויות נוספות. מלבד פגישות לאימון או טיפול ניתן לקבוע עמי פגישה לייעוץ חד פעמי. כמו כן אפשר להזמין אותי להרצאות בנושאי פסיכותרפיה, אימון אישי, היפנוזה, ונושאי פסיכולוגיה שונים. אתם מוזמנים לשוחח את בשיחת וידיאו לבירורים ולהתייעצות באתר dr-arnonlevy.com
