כמעין המתגבר המשולב בלב טוב 

במערכת חינוך איכותית חשוב ללמוד את אפיוני הדור,להכיר את תכונותיהם של כל מורה ובודאי תכונותיו של כל תלמיד כדי להתאים כלי החינוך לכל אחד וכן לפתח ולהעצים כל אחד בעיקר בתחום בו הוא איתן וחזק,כפי שאומר החכם מכל אדם "חנוך לנער על פי דרכו", ראוי שכל איש חינוך יוכל גם לבטא ולכתוב תכונותיו הטובים של כל תלמיד.

בפרקי אבות פרק שני י'-י"ד בהם אנו לומדים מרבי יוחנן בן זכאי שאפיין כל תלמיד בתכונותיו והדגיש מהי התכונה החשובה ביותר.

תכונות של שבחי האדם ותכונות שידבק וילמד מהם האדם.

אנו יודעים שהיו לרבי יוחנן ביבנה אלפי תלמידים,אך הוא בפרקי אבות הדגיש את חמשת "התלמידים" שלמדו היטב מרבם רבי יוחנן,אך הם תמיד הוסיפו שאלות,למדו דבר מתוך דבר.

שהבינו וידעו גם דברים-תחומים שהוא רבי יוחנן לא לימדם. הוא התלמיד חכם יכול להמשיך דרכו של רבו ולהרביץ תורה לתלמידיו שלו.

שהרי תלמיד חכם-נקרא תלמיד כל חייו,שכל ימי האדם החכם הוא תלמיד,ראוי שכל תלמיד ינוע ויתקדם בהתאם ליכולתו כישוריו והפוטנציאל שהקב"ה הטמיע בו.

לכל אחד צבע משלו אך יחדיו הם יוצרים את האור הלבן המאיר היטב.

כפי שאנו יודעים במדע-שהרי האור מחולק לצבעים-כך כאשר האור פוגע במים-בגשם-"הקשת" בענן מפרידה את כל הצבעים ויוצרת קשת.

כאשר קיימת אחדות-בין כל "השונות" בין כל הצבעים נוצר האור הלבן,

אך עדיין לכל צבע אור,ייחודיות משלו,כך התלמידים החכמים-הלומדים בחברותות היוצרים כיתת לימוד אך כל אחד מפתח צבעו שלו.

כך צריך כל מורה וכל הורה לנהוג עם תלמידיו,לטפח אהבת אדם,חיי חברה,חינוך לנתינה,אך יחד עם זאת לפתח כל אחד בהתאם לטמון במוחו.

כל תלמיד לומד מרבו-ממורו משהו אחר,על פי אישיותו ואופיו. כך אגב,נוצרים מחלוקות בין תלמידי חכמים ובכל כיתה.

כל אחד מחמשת תלמידיו של רבי יוחנן היה שונה מחברו,אך רבי יוחנן כפי שכתוב היה מונה את שבחן.

כל דעה חשובה ועקרונית, לכל דעה שבח.

אך יש דעות איכותיות יותר,ניתן תמיד לשבח כל דעה,אך בין כל הדעות יש החשובה והמצוינת ביותר. 
 
 
 
 
 

מסכת אבות – פרק ב' (פסוקים ה'-י"ג)

הוא היה אומר,אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הבישן למד ואל הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש:

אף הוא ראה גלגלת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון: הוא היה אומר מרבה בשר מרבה רמה מרבה נכסים מרבה דאגה מרבה נשים מרבה כשפים מרבה שפחות מרבה זמה מרבה עבדים מרבה גזל. מרבה תורה מרבה חיים מרבה ישיבה מרבה חכמה מרבה עצה מרבה תבונה מרבה צדקה מרבה שלום קנה שם טוב קנה לעצמו קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא: רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת: 

חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניא ורבי יוסי הכהן ורבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך: הוא היה מונה שבחן :

רבי אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טפה רבי יהושע בן חנניא אשרי יולדתו רבי יוסי הכהן חסיד רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא ורבי אלעזר בן ערך כמעין המתגבר: הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כלם:

אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה מכריע את כלם:

אמר להם צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר עין טובה. רבי יהושע אומר חבר טוב. רבי יוסי אומר שכן טוב. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם.

אנו יודעים שגם מורים – הם שונים אחד מהשני. לכל מורה שיטות מתודה ודידקטיקה שונה.

לרבי יוחנן היו כאמור חמישה תלמידים מהכתוב אנו לומדים ששום מעלה באדם אינה ניתנת במתנה, ניתן לכבוש כל פסגה אם נחדיר באדם אמונה בעצמו וביכולתו עם רצון.

• רבי אליעזר בן הורקנוס – בור סוד שאינו מאבד טיפה  

כמו שיש בורות שהקירות איתנים ומונעים יציאה, חלחול בקיעה של נוזלים החוצה, כך היה מוחו של רבי אליעזר בן הורקינוס,הוא לא איבד מאומה מכל מה שלמד.

בדרך זו הוא העביר לדור הבא כל שלמד מרבו. הפעלת מוח יצירתי וזוכר,מוח שמאתגר אוצרות התורה הנלמדת הרי ניתן להעביר לתלמידים, לדור הבא את האצור והשמור במוח , מוח שאינו מאבד טיפה.

הבור מחזיק ושומר על מימיו ועל חומתו שלו,אינו מאבד טיפה,אך אין בו התחדשות ורעננות אם כי הזיכרון האיתן של כל הנלמד חשוב ועקרוני.

אנו יודעים כי רוב הלומדים שוכחים את לימודם, עלינו לדאוג להאהיב תורה, לגרום לחומר הנלמד שיהא חביב נחמד ואהוב, או אז זוכרים טוב יותר.

חובה עלינו בכל תהליך הלמידה להקדיש מחשבה וזמן רב לכלים דידקטיים שיגרמו לרוגע,שקט,זקיפות קומה,דימוי עצמי חיובי,או אז נצליח ללמוד ביתר עוצמה ולזכור את הנלמד.

כפי שאנו נוהג להדגיש- שראוי להקצות 70% מהזמן להשחיז את המשור-את הסכין ואז-30% של כריתת העצים והשימוש בסכין תהא הרבה יותר אפקטיבית ויעילה.

כך בלימודים – קרקע בשלה נוחה ופורייה תגביר עוצמת הלימוד והטעמתו בתוכנו.

להחדיר בכל ילד מקטנות כלים נהדרים כדי להגביר החשק,הרצון בכל נימי נפשו ללמוד, או אז כאשר הלימוד נעשה על קרקע פורייה החדירה נעשה ביתר עוצמה.

כפי שמציין הרמב"ם השלב הראשון והעיקרי בלימוד הוא התרגול, כך זוכרים ולא שוכחים.

• רבי יהושע בן חנניא – אשרי יולדתו

לרוב הילדים – האמא מסייעת ועוזרת להתקדמותו, אלא שכאן האם העמיקה "האחריות" הילד הגדל המשפחה תומכת ומדרבנת  הילד מאושר ורווי במידות טובות.

לעומת רבי אליעזר בו הודגשה החכמה, לרבי יהושע הודגשו מידותיו הטובות.

אמו של רבי יהושע דאגה כל ימיה שבנה ילמד ויהא תלמיד חכם.

אנו לומדים מכך-חשיבות ההורים בחינוך ובעיצוב ילדיהם למידות ולחכמה, להעמקת ערכים ורצון עז ללמוד ולהשכיל.

חמשת התכונות יחדיו יוצרים מושלם. אחד התחומים החשובים ביהדות – הם תלמידים המחכימים את הרב.

כפי שנאמר במסכל (תענית ז' ע"א), הרבה למדתי מרבותי...ומתלמידי יותר מכולם.

אנו לומדים היטב כי כל דבר מושג רק על ידי עמל ויגיעה,מאמץ ונחישות,כשרון הטמון באדם לא מספיק-הוא אינו ערובה להצלחה.

רק אם האדם יפגין רצון עז,התמדה ומעשים נכונים כדי לממש הלכה למעשה את הפוטנציאל.

מסופר "במדרש שמואל" כי רבי יהושע ידע כל ימיו להעריך את מעשה אמו – ובכך הוכיח לנו לדורות חשיבות מצוות כיבוד הורים. לכן כתוב עליו "אשרי יולדתו".

אנו לומדים ממנו –חשיבות החכמה,המידות וכיבוד הורים.

• רבי יוסי הכהן – "חסיד"

החסידות המוזכרת כאן – תאורו של רבן יוחנן בן זכאי את רבי יוסי כחסיד – יש לו משמעות אדירה לכל חיינו שלנו, "חסיד" – היינו מקיים תורה ומצוות, מוביל תחומים רבים מעבר למצווה, יותר מהמקובל,מתאמץ לבצע משימות חשובות יותר ממה שהוא מחויב,מצוות בלימוד,במידות ובאהבת הבריות,כל זאת ללא ציפיות לקבלת שכר – תשלום עבור העשייה המושלמת מעבר למקובל.

רבי יוסי ביצע כל עשייתו מתוך "אהבה" – כך הוא חש קרבה גדולה יותר לבורא עולם וכן לחבריו.

כל עשייתו לפנים משורת הדין . מספרת הגמרא-שהיה נוהג לעלות לרגל לירושלים "ברגל" (חלה פרק ד' משנה י"א). 
 
 
 
 
 

• רבי שמעון בן נתנאל – "ירא חטא"

לעיתים אדם ירא חטא-שמא ייענש, רבי שמעון היה ירא חטא מתוך אמונתו המעמיקה בבורא עולם.

עשייה מתוך אבה שלא על מנת לקבל פרס וללא חשש מעונש-זו דרגה גבוהה של אדם.

"ירא חטא" מפעיל מח יצירתי,מטפח חשיבה לפני כל עשייה כדי למנוע עשיית חטא או רוע.

כל דיבורו ומעשיו נבחנים מראש כדי לא לדבר לשון הרע ולהפעיל בעיקר ורק את היצר הטוב שבנו.

כל עשייתו של "ירא חטא" נבדקים ונשמרים טרם עשייתם.

השתדלות מראש,מח שיש בו תפיסת עולם חיובית וערכית, מח שמפעיל רגש-שהתנועות קדימה מבוצעות בשילוב לב טוב. 
 

• רבי אליעזר בן ערך – "כמעיין המתגבר"

הלומד תורה וקולט כל הנלמד זו מעלה מאוד חשובה ועקרונית ביהדות, כך כל אדם הלומד כל תחום, מפנים הנלמד וזוכר היטב כל שלמד יהא אדם בעל יידע.

"הידע הוא כוח", האדם מדבר ועושה מתוך הידע האצור במוחו.

אך "למעיין המתגבר" קיימים כוחות נוספים אותם הוא מחבר לאוצר לידע שאותו הוא לומד.

המעיין התגבר לומד ומבין דבר מתוך דבר, מסיק מסקנות נוספות מתוך הלמידה, המעיין יכול להוסיף כל הזמן מים מהזרימה הקיימת ובכך יכול הוא להוסיף מדעתו משכלו מיוזמותיו מיצירתו על כל מה שקיבל מרבו וממוריו.

לא בכדי נאמר שבחו של "תלמיד",הרב לומד בעצמו,לומד ברבניו, "ומתלמידי יותר מכולם",כך המעיין המתגבר מקטנות יכול להעלות רעיונות חדשניים שאף רבו ילמדו ממנו.

לא בכדי הוא נמשל "למעיין" שבו המים זורמים כל הזמן-"ומתחדשים" אנו יודעים שמוסד חינוכי מיטבי-הוא כזה-שמתחדש כל הזמן.

היהדות-הגמרא-כולה מבוססת על ויכוחים ומחלוקות-שקלא וטריא מפעיל המח שיהא יצירתי חושב ומביע דעתו.

"למעיין המתגבר" יש תכונה נוספת חשובה ועקרונית ומדהימה,

המעיין הזורם ומתחדש-משקה כל הזמן את הסביבה,כך תלמיד חכם-המוגדר כמעיין המתגבר-מפיץ תורתו מעיינותיו לסובב אותו.

כפי שמציין החכם מכל אדם-שלמה המלך (במשלי ה' ט"ו)-

"יפוצו מעיינותיך חוצה".

החכם-המעיין המתגבר לומד,משכיל,מחכים,יוזם ויצירתי,אך לא די באוצר הבלום בתוכו, החכמה-היהדות האצורה במוחו חייבת לפרוץ החוצה ולפאר אחרים בחכמה זו.

כל חכמה,כל חדשנות צריכה להיות מעוגנת במוח היוצר-ולדאוג להפיצה לכל עם ישראל.

כך צריכים הורים ומורים לנהוג-להרביץ תורה, ללמוד וללמד כל הזמן אך לדאוג שהתבונה תנוע-תפיץ החוצה לכלל ישראל,לתלמידים אחרים לאחים ולכל המשפחה.

"יפוצו מעיינות הילד חוצה", עלינו המורים וההורים לדאוג כל הזמן-לתת "במה" לכל ילד להביע רעיונותיו היצירתיים.

כדי לתרגל אותו בדיבור,שהרי "הדיבור הוא צינור המחשבה".

כאשר המחשבה היצירתית קיימת,אך אינה באה לידי ביטוי יש סכנה שהיא תשתבח מהמח היצירתי,ובעיקר סכנה שהיצירתיות הנפלאה לא תגיע לסביבה- לאנשים אחרים,לתלמידים וחברים.

רבי אלעזר-שהיה חכם ונבון – היינו לומד ומבין דבר מתוך דבר,הוא הדמות העיקרית והחשובה והיעילה מבין כל התלמידים שהוזכרו.

ראינו שלכל תלמיד של רבי יוחנן בן זכאי הייתה תכונה נפלאה,

מדהימה ואיכותית,אך כאשר הוא היה צריך לבחור האדם-התכונה הטובה היעילה והמצוינת ברב הלומד היצירתי והיעיל,

הרי "כמעיין המתגבר" הוא הטוב ביותר בין כל האחרים,שכאמור גם להם תכונות מדהימות ואיכותיות.

אנו יודעים שיש הבדל בין מעיין ובאר, הבאר אוספת מים-חכמה

ומנצלת אותו היטב לשתיה וללמוד, המעיין-מקבל כל הזמן מים מזרימת הנחלים ומפיק ממנו מבורו מים לאחרים לשדות הנוספים,כך המעיין מתגבר על קשיים ומפיץ תורתו לאחרים.

בביקורי הרבים במוסדות חינוך כמפקח במשרד החינוך וכמרצה באקדמיה-אני נוכח לדעת שהמוסדות האיכותיים המעולים והמצוינים הם אלה שבראשית נמצא מנהל שהוא מנהיג המתנהג כמעיין המתגבר, מנהיג שכל הזמן יוזם,יצירתי ומתחדש.

מנהל-מנהיג מפתח מורים מנהיגים שיהיו גם הם "מעיינות מתגברים" שיהיו יצירתיים בכיתותיהם.

מורים מעולים-מנהיגים-יצליחו בעמלם החינוכי הקדוש-אם הם יטפחו מנהיגים נוער,כל אחד על פי יכולתו וכישוריו.

כדי שנוכל כולנו ללמוד מהצעירים,כפי שנאמר "מכל מלמדי השכלתי... ומתלמידי יותר מכולם".

חובה עלינו הרים ומורים לתת "במה" לכל ילד,לכל מורה,לכל מנהל,לכל המנהיגים כדי שמעיינותיהם יתגברו על ידי מתן אפשרות להפיץ תורתם-כפי שציינתי "יפיצו מעיינותיך חוצה", שיווק נכון וחכם של כל העשייה המוסדית והכיתתית מוסיפה מוטיבציה רצון עז ואמונה בעצמך ביכולתך ובכישוריך להמשיך

להיות יצירתי-כמעיין מתגבר.

הלימוד בחברותות חכם וחשוב כאשר הוא מאפשר "ליצירתיים" "למעיינות" לפרוץ ולהביע דעותיהם וחכמתם.

"הפוטנציאל" הקיים ביצירתיים-לא יעיל אם לא מאפשרים לו לפרוץ קדימה.

הדידקטיקה בכל השיעורים חייבת להיות מרתקת מעניינת ומאפשרת לדבר,להתווכח,להתדיין,ליצור מחלוקות ולקבל החלטות,לימוד סטאטי ושקט כאשר רק המורה או ההורה מדברים מוסיף יידע אך לא חכמה.

אנו יודעים שחכמה נוצרת "משאילת שאלות", "מעיין המתגבר" זורם ושואל כל הזמן שאלות את עצמו ואת חבריו.

ראוי שהמתודה זו של עיצוב ילדים מקטנותם לשאול שאלות חייבת להיות עקרונית ויישומה בכל בית ובכל כיתה.

במיוחד בדורנו-עולם מרתק ומשתנה כל הזמן יש צורך חיוני-לנהוג כמתודה זו של "שאילת שאלות" שתגביר החכמה והתבונה כדי להמשיך ולהיות הטובים ביותר.

"מעיין מתגבר" צריך תמיד להיות מחובר למקור מים חיים,כך כל תלמיד כל ילד וכל אדם לומד,צריך להיות מחובר למקום תורה-למקום לימוד.

לימוד דף יומי משנה יומית הלכה יומית,מאפשר לאדם להיות צמוד כל ימי חייו ללמידה- למקור מים חיים שזורמים כל הזמן-

"למעיין".

הורים ומורים צריכים לדאוג לתרבות מתמידה של לימוד-כך המעיין המתגבר-יפיק מרגליות מתלמידים לומדים ויצירתיים.

האם רק הלימוד חשוב-או שמא יש לשלב בכל לומד ובכל לימוד גם "סביבה" חיובית,ערכית,רגועה.

המשך הכתוב בפרקי אבות מבהירה:

...צאו וראו מהי דרך ישרה שידבק בה האדם (יש הסוברים מהי דרך טובה שידבק בה האדם).

היינו האם רק צורת הלמידה של האדם חשובה כפי שלמדנו קודם לכן, או שיש חשיבות גם "לאיך" – "לדרך" שידבק בה האדם.

האם האדם הלומד,מחכים,יוזם ויצירתי מתחדש כל הזמן צריך גם להפעיל אנרגיות התנהגות חיוביות ומועילות, האם הלימוד חייב להיות משולב בהתנהגות חיובית כלפי הסובב אותך, האם פיתוח האינטליגציות השכלית צריך להיות משולב באינטלגנציה הרגשית?

כפי שכתוב "צאו וראו" – חובה עלינו להרים ראשנו מדף הגמרא,

מלימוד והשכלה המגבירה החכמה והתבונה-לצאת החוצה ולהבין שסביבנו אנשים,שכנים,חברים וידידים מהם נוכל גם ללמוד איזו היא דרך טובה? הייתכן שנלמד ונלמד- ולא נתייחס לחברים,

לאורחים?

לא בכדי קיים משפט מפתח ביהדות המדגיש יחס לסביבה,היינו,

כאשר אדם לומד ולומד תורה, אל לנו להפריע לו בלימודיו, אך כאשר באים אורחים לביתו עליו להפסיק ללמוד תורה,ולקבל פני האורחים כדבעי.

היהדות מבססת חשיבות השילוב-המנצח- ללמוד להפעיל מח חושב ואיתן תוך יצירת ובניית חיי חברה.

כאשר אני לומד-הריני חייב להפסיק לימודי כדי לתת צדקה,כדי לעשות מעשים טובים,להתנדב,להחדיר בכל אדם חשיבת "הנתינה" ובניית חיי חברה תקינים, לא בכדי כמחצית מתריג המצוות בנויות על מצוות שבין אדם לחברו.

משפט מפתח ועקרוני ביהדות-הוא הכתוב בתורה,"ואהבת לרעך כמוך".

לעולם אל יסתכל אדם רק על עצמו,על התפתחותו השכלית בלבד, אלא יכיר גם את הבריות,את דרכו של העולם שסביבו.

רבי יוחנן בן זכאי שאל את תלמידיו באיזו מידה כדאי לכל אדם להתמקד בעיקר כדי שיגיע לשלמות במידה זו שבחר.

"מהי הדרך הישרה-הטובה שידבק בה האדם",שואל רבי יוחנן,

היינו יש דרכים רבות ושונות כדי להיות ישר וטוב,אנו יודעים שככל שאדם יבחר בדרך הנכונה והטובה הוא ישתמש בה רבות ובכך יחדיר תכונה זאת לכל עשייתו.

אדם הנוהג לומר תודה או ברכה לחברו-יבצע זאת לכל אורך הדרך

כאשר התכונה לומר תודה מוטמעת בתוכו.

אנו יודעים שקיימים תכונות רבות יעילות וטובות בבני אדם,אך רבי יוחנן ניסה לשאול-את המידה הטובה ביותר.

חמשת הרבנים אמרו כל אחד תכונה אחרת ושונה מחברו, תכונה שראוי שאדם ידבק בה.

• רבי אליעזר אומר עין טובה.
• רבי יהושע אומר חבר טוב.
• רבי יוסי אומר שכן טוב.
• רבי שמעון אומר הרואה את הנולד.
• רבי אלעזר אומר לב טוב.

מבהיר רבי יוחנן שדברי רבי אלעזר בן ערך המדגיש חשיבות לב טוב, וטוען שבכלל דבריו דברי שאר החכמים.

אם תכונת לב טוב מוטמעת בגופנו הרי שאר המידות יכולות אף הם להיות כלולות במתודה זו.

ראוי שכל המידות שהוזכרו יהיו נחלת כל ילד וכל אחד מאתנו,אך המציאות מבהירה לנו שיש ללמוד כל המידות אך לא ניתן לממש כל הזמן כל המידות לכן התמקדות במידה אחת לב טוב,ושימוש גם...גם במידות האחרים היא הדרך הטובה.

בודאי התכונות הנוספות של רבי אליעזר כמו "עין טובה" הכוללת נדיבות-לאחר,נדיבות במעשים ונדיבות גם בהענקת תורה ודעת לאחר.

לדעת רבי יהושע "החבר הטוב" – היא מידה חשובה,נפלאה ומצאיתות, כך הוא מקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך",הוא אהוב על הבריות, חבר טוב מבוסס גם על אשתו כחברה טובה שלו,שתסייע לו בכל חייו.

רבי יוסי הכהן המדגיש חשיבות "השכן הטוב" החשובה לדעתו באשר השכנים מהווים "סבבה" המשפיעה על התפתחות הילד ועיצוב דמותו-כאשר השכנים טובים הסביבה בונה חינוך איתן.

השכנות משמעותית מאוד בחיי הילד ובגידולו .

רבי שמעון מדגיש התכונה החשובה ל-"הרואה את הנולד", אדם החושב כמה צעדים קדימה, מחשב כל העשייה ומחליט במה לבחור, זו בהחלט חכמה המוטמעת בילד-באדם היודע לכלכל מעשיו בהתאם לחשיבה.

שהרי הרואה את הנולד-גם מתרחק מחטאים,יבחר לו כלים ודרכים חשובים לנוע בהם,יבחר אשה,מקום מגורים,מקצוע הנראים לו כראויים לו.

הרואה את הנולד- גם יודע "להעריך" כל קטע בחייו,בעשייתו,

לשנות דרכו ולבחור בדרך הטובה ביותר כדי להגביה עוף ולכבוש כל יעד. כך למעשים שאדם עושה אין תועלת-אין ערך הרי הוא יחליט לבחור במעשים טובים אחרים ויעילים יותר כך נוהג הרואה את הנולד.

דברי רבי אלעזר בן ערך "לב טוב" שכאמור נבחר להיות הראשון והחשוב מבין חמשת התכונות, עפ"י הרמב"ם "הלב" הוא מקום-המשכן של "הרצון".

כאשר כל עשייתו של האדם-הילד מקטנותו ויעד בגרותו תלויות בטיפוח "הרצון", כל הפעילויות,הרעיונות,החזון,היעדים,

התהליכים,והתוצאות והתפוקות של כל תחום נקבעות על ידי "כח רצון" הטמון באדם.

הלב הוא הקובע האם הרצון – מפעיל תכונות חיוביות טובות ויעילות, הסביבה האופפת כל ילד משפיעה עליו מאוד,כאשר "הלב הטוב" הוא השולט הרי התוצרים יהיו נפלאים.

הכח המניע לכל הפעולות הוא הלב.

השילוב המנצח ביותר בחיינו,בחיי כל אחד מאתנו-הוא ליכוד איחוד של "כמעיין המתגבר" עם "לב טוב",היינו שילוב של שכל ורגש, חכמה וטוב לב, לא די שאדם יהא חכם,נבון,מתחדש ויצירתי כל הזמן אם אין בו לב טוב.

ההישגים הטובים ונפלאים ראוי שיגיעו תמיד מדמויות תלמידים שיהיו "כמעיין המתגבר" המתחדש והמתקדם כל הזמן-הפועל בחשיבה יצירתית אך כל חכמתו נובעת "מלב טוב".

אם נתעמק היטב בשתי תכונות מרתקות אלו נבחין כי החכמה היהודית שקיימת בנו מונה אלפי שנים משלבת בכל התורה שבכתב והתורה שבע"פ "מעיין מתגבר" ו"לב טוב".