משבר משפחתי 

החיים מזמנים לנו שינויים רבים. ישנם שנויים שהינם חלק בלתי נפרד מהחיים, כמו לדוגמא: נישואין, לידת ילד, מעבר דירה, גיוס לצבא וכו'. כמו כן, ישנם שינויים המתחוללים באופן לא צפוי כמו מוות, מחלה קשה, גירושין, פיטורין, תאונות דרכים, נכות ועוד,

כדי להסתגל למצב החדש, להתארגן סביבו במטרה להמשיך לתפקד, יש צורך במערך תמיכה. חלק ממערך התמיכה הוא אנחנו עצמנו ומי שאנחנו, חלקם קשורים למי שהננו: האופטימיות שלנו, הנסיון שיש לנו בהתמודדות עם מצבי משבר, תקווה, כוחות, יכולת ויסות והרגעה עצמית, מוטיבציה ועוד. מקורות תמיכה נוספים וחשובים הם הסביבה בה אנו חיים, כמו לדוגמא: משפחה קרובה ורחוקה יותר, סביבה חברתית, קהילה, משאבים כלכליים, מידע וידע וכו'.

במצבי משבר עלולים להתפתח לחצים וקשיים כאשר בני המשפחה מרגישים שהמשאבים המצויים בידם אינם מספיקים ולא מאפשרים התמודדות, תפקוד והסתגלות למצב החדש שנוצר ולמציאות שנכנסה לחייהם. מצבי לחץ ומשבר במשפחות מעוררים, לרוב, תחושות חירום כגון חרדה, פחד, כעס, שנאה ושליליות. האנרגיה המושקעת בהתמודדות עם גורמי לחץ, לאורך זמן מדלדלת לעתים קרובות את המשאבים הקיימים של המשפחה, מונעת ממנה לפתח משאבים חדשים. משום כך, היבטים שונים של התפקוד המשפחתי מושפעים מהמצב המשברי.

גורמים שונים ומגוונים משפיעים על היכולת להתאושש, להתמודד ולהסתגל למשבר. כגון, משך המשבר ועוצמתו: האם מדובר במשבר מתמשך וחוזר או מדובר במשבר חד פעמי וחריף? כיצד כל אחד מבני המשפחה חווה את עוצמת המשבר: עבור אחד מבני המשפחה יהיה זה אסון ועבור בן משפחה אחר העוצמה תהיה נמוכה יותר. כמו כן למידת התמיכה בין בני המשפחה ישנה משמעות רבה ביכולת להתמודד ולהסתגל למשבר. כלומר, חומרת המשבר והתמשכותו יחד עם מאפיינים אישיותיים שונים שהתקיימו בטרם המשבר, הינם גורמים המשפיעים על ההתמודדות.

על מנת לעבור את המשבר ישנו גם צורך בחוסן משפחתי. החוסן המשפחתי נוגע לשלושה תחומים עיקריים של תפקוד משפחתי: מערכת אמונות, יכולת ההתארגנות, יכולת לפתרון בעיות ותקשורת משפחתית. כאשר משפחה חווה משבר, עליה להעריך את מערכת האמונות שלה כדי להבין את משמעות האירוע. דהיינו, האם הוא ניתן לפתרון וכיצד, לנקוט ראייה חיובית, ליזום, להאמין, לעורר תקווה. כמו כן, לגייס משתנים אישיותיים ודפוסי התנהגות של חברי המשפחה, כמו: יצירתיות, הומור, עצמאות, יוזמה תובנה, היכולת להרגיע ולהרגע ועוד. בנוסף, על מנת להיעזר, על המשפחה לגייס מקורות תמיכה חברתיים וקהילתיים - קשרים עם המשפחה המורחבת, ידע ונגישות לרשתות תמיכה בקהילה, קשרים חברתיים ועוד.

לסגנון הקשרים הרגשיים במשפחה ישנה משמעות ביכולת להתמודד טוב יותר עם המשבר ולהתאושש ממנו. נגישות חברי המשפחה אחד לשני, גמישות המערכת המשפחתית אשר גורמת לחבריה לחוש ביציבות גם כאשר מתחוללים שינויים, תטיב להתמודד עם משברים ולספק תמיכה לכל אחד מחברי המשפחה בהתאם לצרכיו. מנגד, משפחה המאופיינת בנוקשות, חוסר יכולת לנהל דיאלוג על החלטות, רגזנות, נתק ריגשי, התעלמות מרגשות של אחרים, תוהו ובוהו משפחתי וחוסר לכידות משפחתית - תתקל בקושי להסתגל לשינוי.

במשפחות שבהם אנשים חוו בעברם קשיים ביחסים הראשוניים, אם-הורים, יחווה העדר שליטה במצבי משבר. הם מתקשים לווסת לעצמם אפילו כמויות קטנות של מצוקה ונמצאים במצב כרוני של מתח וחרדה. מצב זה גובה מחיר יקר בעת משבר, בתהליך של הסתגלות והתמודדות עם מצבי לחץ. דפוס זה מאופיין במצב של "תקיעות" משום שאין יכולת לווסת את החרדה ונמצאים במצב קיצוני של העדר תיפקוד. היכולת להרגיש בטוח ומסוגל לקבל מצבים משתנים היא תולדה של התקשרות בטוחה בעבר, הם האם, ההורים או דמות משמעותית אחרת.

לבסוף, ככל שהמשפחה מתאפיינת בתקשורת גלויה ובהבעת רגשות פתוחה בה ניתן לקבל ולהעביר מסרים באופן ברור ועקבי תוך שיתוף ופתיחות, ומתקיימת חשיבה משותפת בפתרון בעיות וקונפליקטים מתוך רגישות והבנה הדדית - יכולת ההתמודדות שלה עם המשבר תהיה טובה יותר. משפחות שרמת התפקוד שלהן טובה לפני המשבר הן בעלות סיכוי רב יותר להסתגל ולתפקד היטב גם לאחריו.

משפחות נבדלות זו מזו ביכולתן להתארגן מחדש ולהתאים את עצמן למציאות החדשה שלאחר אירוע כזה. משפחה החווה משבר וזקוקה לעזרה בהסתגלות ובחזרה לתיפקוד, יכולה להיעזר בטיפול על מנת לעזור להם להשתמש אחד במשנהו גם כדי להבין טוב יותר את עצמם ואת המערכות בהם הם חיים, לשקול דרכים יצירתיות יותר להתייחס אחד לשני. הפגישות עשויות להיות הזדמנות לחוות את העובדה שכל אחד מבני המשפחה הוא שונה, כל אחד עם כוחותיו, ההסטוריה שלו והפגימויות שלו. ההבנה וההכרה שכל פרט פועל באופן ייחודי הקשור בתפיסה שלו את עצמו ואת האחר ומשתמש בה כדי לפרש את האחרים ולפעול ביחס אליהם. הדבר מטיל אחריות על כל אחד מחברי המשפחה להבין את חלקו ואת הצורך לתרום לתפיסות חדשות של עצמי ושל האחרים.