המשפחה שלי היא ה-פרויקט של חיי. במשך הרבה זמן חשבתי: `מה עשינו שזה מוצלח עד כדי כך?` היו לי כמה מחשבות לא מגובשות, וידעתי "שפעם בעתיד" אעשה עם זה משהו. והנה ה"פעם בעתיד" הגיע.
במאמר שלהלן אנסה להציג את עיקרי שבעת העקרונות שלי להצלחה: איך לפתח משפחה מטוב למצוין? עקרונות אלו פיתחתי בהשראת "מודל התשתיות העסקיות" של חברת אימושן בהנהלת נטלי בן דוד, ספרו של ג`ים קולינס "גלגל התנופה: מטוב למצוין", וספרו של סטיבן קובי "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד". בוודאי נשאלת השאלה, איך אפשר לעשות השלכה מארגון עסקי למשפחה? ובכן בעיני קיים דמיון רב בין השניים:משפחה במקורה הינה התחברות של שני אנשים (לרוב) שרצונם להקים שותפות שמטרותיה הראשוניות יחסי אהבה, הולדת ילדים וכדומה... בעיני זה דומה להקמת מיזם משותף או start up. עם לידת הילדים, המיזם המשותף גדל והופך לארגון עסקי קטן - יחסי הכוחות משתנים, נוצרת הירארכיה מסוימת, דפוסי תקשורת חדשים, ומערך היחסים נעשה מורכב יותר, בדיוק כמו בשלבי צמיחה של ארגון עסקי. אחד המרכיבים החשובים והראשוניים בבניית משפחה מצוינת היא יצירת בהירות, בהירות בכל תחומי החיים המשותפים והאישיים:כשאנו מתחילים חיים משותפים לקראת הקמת משפחה, אנו מגיעים עם מטען, שלא תמיד אנו מודעים אליו (הרגלים, פרדיגמות, אמונות, ערכים). בנוסף, כל אחד מאתנו מגיע עם ה"תסריט" שלו לחיים משותפים - חלומות, ציפיות, מה חשוב לנו בחיים משותפים, סביבה פיזית החשובה לנו, כמות ילדים, צורת הגידול של הילדים, התנהלות עם כסף ועוד... במקרים רבים התסריט שלנו הוא התסריט שראינו בבית הורינו, שכנינו או חברינו. לא בהכרח זהו התסריט התואם את אמונותינו וערכינו כיום. כמובן שבן הזוג/השותף אינו מכיר את התסריט שלנו, המטען שאיתו הגענו ואף מגיע עם תסריט חיים משלו. כך, בחוסר בהירות הדדית, כאשר אנו בטוחים שהתסריט שלנו הוא ה"תסריט" שיהיה במשפחה שלנו, אנו מתחילים את חיינו המשותפים. והקונפליקטים לא מאחרים להגיע, כי הרי לכל אחד מאתנו תסריט ייחודי משלו. ואז מה קורה? סטיבן קובי מגדיר זאת יפה בספרו "שבעה ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד": "משפחות רבות מנהלות את עצמן תוך כדי משברים, על פי מצבי רוח חולפים, פתרונות מהירים וסיפוקים מידיים - ולא על פי עקרונות שקולים והגיוניים. כשגואים המתח והלחץ, מופיעים הסימפטומים על פני השטח: אנשים נעשים ציניים, ביקורתיים או שקטים או שהם מתחילים לצעוק ולהגיב תגובות יתר. את הילדים הצופים בסוגי התנהגות אלה מלווה עם גדילתם המחשבה, שהדרך היחידה לפתרון בעיות היא "לחימה או מנוסה"."
ולכן העיקרון הראשון - יצירת תסריט חיים אישי ומשותף. כך נשיג שתי מטרות - נכיר את עצמנו וכן האחד את השני בצורה הרבה יותר עמוקה, ניצור בסיס משותף לחיים משותפים, שיהווה הרמוניה בין הערכים האישיים שלנו לבין הערכים של המשפחה, יהיו לנו כוונות ועקרונות משותפים. זאת תהיה המסגרת לניהול המשפחה.
עקרון שני ליצירת בהירות בחיים משותפים הינו יצירת בסיס הסכמים, הסכמים בתוך התא המשפחתי. בשלב ראשון, הסכמים בין בני הזוג אך כשהמשפחה גדלה אני רואה בהחלט מארג של הסכמים בין כל בני המשפחה – בין בני הזוג, בין הורים לילדים ובין אחים. מארג הסכמים זה יכלול בתוכו בין היתר - תחומי אחריות בבית, חלוקת תפקידים, גבולות ילדים-הורים, עשה על תעשה, וכן מערך של הסכמים בין המשפחה החוצה. ההסכמים מעבר ליצירת בהירות יאפשרו תיאום ציפיות בנושאים שונים.כתיבת תסריט חיים משפחתי ויצירת הסכמים אינם דברים שיכתבו בן לילה. התהליך עצמו חשוב לא פחות מן המוצר המוגמר משום שהוא דורש חשיבה והתבוננות פנימית לעומק, הקשבה האחד לשני בתוך המשפחה, הידברות בין בני המשפחה. לעיתים קרובות חוזרים ומשכתבים עד ליצירת היצירה המשותפת. ברור כי ללא תקשורת פתוחה וכנה ממקום של אהבה ללא שיפוטיות, וללא מסקנות ידועות מראש, לא ניתן יהיה לפתח יחד תסריט חיים והסכמים משותפים.
לכן העקרון השלישי ביצירה והתפתחות משפחה למצוינת הינו פיתוח מיומנויות תקשורת, שפה/דיבור והקשבה. הקשבה מלאה, מתוך שימת לב מלאה למדבר, לא מתוך המתנה לדבר ולא תוך כדי ביצוע משימות אחרות. חישבו על הפעמים שאנו מקשיבים לילדים, תוך כדי סידור הבית. או שאנו מקשיבים לבן הזוג וכבר מתים להגיד מה יש לנו להגיד בנושא. הקשבה בכל רמות ההקשבה, למה שנאמר ולמה שלא נאמר. הקשבה מתוך פתיחות גם ל"אמת" של האחרים ולא רק לאמת שלנו, מתוך הבנה שקיימת לפחות דרך נוספת אחת לראות את "התמונה", הקשבה מתוך פתיחות לבחון גם אפשרויות נוספות. דיבור מתוך כבוד הדדי , ממקום של אהבה, הערכה והעצמה, דיבור ללא דרמה - לדוגמה הילד שפך את המרק למרות האזהרות שלנו. אפשרות אחת היא לכעוס, לצעוק ולפתוח דרמה סביב המעשה. לצאת בנאום חוצב לבבות לגבי חוסר היכולת שלו להקשיב לנו, איך קורה כזה דבר ולמה לא נזהרת. אפשרות שניה היא, לחשוב שבמציאות מה שקרה זה שנשפך המרק למרות התראותינו ולהסביר בצורה נינוחה מהי הדרך הטובה ביותר להשאיר את המרק בצלחת. ברור שבשני המקרים התוצאה אחת, אלא שהדרך הראשונה היתה ללא העצמה.
עקרון רביעי מהווה גם הוא חלק מהתקשורת, אך בחרתי לציינו בנפרד. עקרון זה מוגדר ב"גלגל תנופה: מטוב למצויין" עימות עם העובדות המרות ואני מגדירה לא לטאטא מתחת לשטיח - לדעת ולדבר על המציאות כפי שהיא ולהתמודד עם הקיים, גם אם העובדות לא נעימות. לאפשר לכל בני המשפחה "לומר את אשר בליבם" ולא כתהליך כוזב של "הוצאת קיטור" אלא תהליך הקשבה, דיון וקבלת החלטות משותפות. המוטו הוא לדבר, לדבר ולדבר, לשתף ולהציף הכל מעל פני השטח, להתייחס לבעיות, לדון בהן ולהביאן לפתרון מוסכם, והכי חשוב לא לטאטא אותם מתחת לשטיח! חשוב לציין כי את התשתית המשפחתית המתוארת כאן חובה לבחון מעת לעת, לבחון את מידת התאמתה למשפחה הגדלה והמתבגרת, למציאות חדשה שהתהוותה.
ועתה לאחר שהנחנו את התשתית המשפחתית הכוללת את המסגרת לניהול המשפחה (התסריט המשפחתי שלנו) והתקשורת הפתוחה והמזמינה נוכל להתחיל לתכנן ולעסוק בצמיחתה ושיפורה המתמיד על ידי תכנון של המטרות והפעילויות המשפחתיות שלנו, תוך שאילת השאלות "לאור העקרונות שהגדרנו מהן המטרות שאנו רוצים להשיג? מהן תוכניות הפעולה שלנו להשגת המטרות והגשמתן?" העבודה על המטרות ומטלות תיעשה לפחות פעם בשנה, כדי לשקף את המציאות כמות שהיא, לשפרה ולחזקה. כמובן שכדי להגשים את מטרותינו אנו זקוקים במקרים רבים לכסף, ולכן עקרון חשוב לצמיחה הינו הכנת תקציב שנתי ומעקב שוטף אחריו. וכמעטפת משמרת למשפחה המצוינת - הקפדה מדוקדקת על צמיחה אישית, זוגית ומשפחתית.כולם באותה מידה. לא לוותר על הצמיחה האישית של בני הזוג, לדאוג לשימור הזוגיות כל יום וכל שעה, ויצירת פעילויות לשימור המשפחתיות כולל יצירת הרצון של להיות ביחד.
הצגתי בפניכם את האני מאמין שלי ביצירת משפחה מצוינת ושימורה לאורך זמן, זכרו שזו התפיסה שלי, מתוך הניסיון הרב שיש לי בארגונים ובמשפחה. אין נכון או לא נכון, אין טוב או לא טוב, כל אחד מכם מוזמן להתבונן ולבחון את התאמת התפיסה לעולמו וליצור בהתאמה את המשפחתי שלו.
עד לשנה האחרונה סיפקה שירותי ייעוץ לארגונים בתחומי ארגון שיטות וניהול. בשנה האחרונה מאמנת המשלבת באימון את ניסיונה העשיר בארגון וניהול.
