24 מאי 2010
יהודים למרמס
מזה זמן שאנו כולנו נתונים לבוז, משיסה ומרמס בעין פוצה פה ומצפצף. חרם המוצרים שהיטילה הרשות הפלשתינית על מוצרי ההתישבות באיו"ש אפשר שניראה מהלך הגיוני מהצד הפלשתיני אך בחוסר התגובה הישראלית לכך אנו משדרים מסר שגוי לאויבינו ולידידינו כאחת במרחב השמי כמו גם מסביב לגלוב.
בכך שאיננו מגיבים כיאות הרי שאנו כאומרים כי וויתרנו על מפעל ההתישבות באיו"ש, מפעל שנידחף, מומן וניתמך בעשרות מליוני דולארים על ידי ממשלות ישראל בו פועלים ודרים מעל ל300 אלף מבני עמנו המהווים מופת לאהבת הארץ ועמה. מה עוד כי חלקו הארי של מפעל ההתישבות באיו"ש ממילא מתוכנן להשאר בחזקת ישראל בכל הסדר עתידי עם הפלסתינים. אנו בפירוש משדרים מסר מעוות לשונאינו אשר בו הינם יכולים להתעלל בנו ככל שיחפצו בעוד אנו, יהודים שפופים שכמותנו מלקקים את מי האפסיים המותזים על ראשינו וטוענים כי הללו אך מי גשם צלולים.
הפלסתינים מניחים, אפשר כי בצדק, כי אנו שבויים בכף ממשל אמריקני אשר מחויב להשגים ולא, אפשר כי יוכה בקלפי ומכיוון כי ישראל בת בריתה של ארה"ב, הרי שלא תרצה לסכל השגי הממשל האמריקני ולצאת כנגדו. מכאן, חשים הפלסתינים כי הינם אוחזים אותנו בגרוננו וחופשים ללחוץ כאוות נפשם בעוד ישראל לא תעז להגיב מאימת חוסיין אובמה. ובכן, ישראל חייבת להגיב, דווקא כעת, מהר ובשום שכל.
הפלסתינים, בתחכום רב, מנסים ואף מצליחים במידת מה לתקוע טריז בין תושבי ישראל עצמה בכך שמבדלים את תוצרת ההתישבות באיו"ש מתוצרתה של כלל ישראל. בכך הם מוצאים להם בני ברית בקרב השמאל הרדיקלי האנטי ציוני דהיינו, אנטי התישבותי בינינו. די היה לחזות במחזה הסוריאליסטי בו ירון (ההיסטרי) לונדון בתוכניתו מה-23 מאי 2010 , לא יכול היה לכבוש יצרו להתגולל על המתישבים בבחינת "הכה ביהודים והצל את השמאל". לגישת הגריאטרי הלזה הרי החרם של הפלסתינים הינו כשר למהדרין ובכלל מה רוצים מהם, הם פועלים הרי למופת בענין החרם.
נעלם מקובעי המדיניות בינינו כי חוסר התגובה מצידנו מוכיח והשלמתנו עם חרם המוצרים הפלסתיני הינו אך הסנונית ראשונה במסע מתוקשר היטב של הרשות הפלשתינית כנגד ישראל לקראת האשמתה בכישלונן האפשרי בהחלט של שיחות הקירבה. ניתן לערוך זהות בין משט תשע הספינות לעזרת החמאס בעזה ולחרם המוצרים המדובר. הן שם, גם כאן, מורך לב והססנות ישדרו חולשה ורפיסות ופוגעים קשות ברף ההרתעה הפוליטי והמדיני הישראלי.
כמובן כי אנו נעשה את כל הטעויות האפשריות בנושא משט התמיכה העזתי וניזכה לעוד קבין רבין של צוננים וגינוי ברחבי העולם.
הדרך הנכונה (אך לא היחידה), להתמודד עם המשט הפרובוקטיבי הלזה הינו להכריז כי כל עזרה הומניטרית או אחרת לתושבי עזה חייבת לעבור דרך ישראל (עד שיוחזר גלעד שליט הביתה – ואז מצרים תהיה אחראית לאספקת העזתים ), ומכאן שיש לעצור את הספינות, לשייטן לנמל אשדוד, לפרק את הטובין שעליהן, לבדקם כהלכה ואז להעבירם דרך מעברי הגבול לעזה, למעט חומרים אסטרטגים שישארו בישראל. יתרה מזו ישראל תפריש חלק מהטובין לטובת תושבי שדרות והנגב המערבי אשר סבלו את אימת הקסאמים משך שנים ארוכות. ישראל תערוך מצג הסברתי חובק עולם בנושא חלוקת הטובין בין תושבי שדרות לתושבי עזה ובכך תעמיק את תודעת הסבל וזכויות היהודים במקביל לאלו של הפלסתינים.
האם יש סיכוי לפעולה חכמה וצודקת כאחת מעין זו? לא, אין סיכוי שבעולם, משום שמנהיגינו מכל קצוות הקשת הפוליטית שקועים וחפורים עמוק בקופסתם ודומה כי אינם מסוגלים למחשבה רעננה ויצרנית.
גם נושא חרם המוצרים הפלסתיני על ההתישבות באיו"ש חייב בטיפול יצרני. ישראל צריכה למנף החרם לטובתה בכך שתוכיח קבל עם ועולם כי אינה פוגעת בשיחות הקירבה עם הפלשתינים למרות החרם הפלסתיני בעוד הפלסתינים עושים כל שביכולתם על מנת ליצור פרובוקציה ולסכל את שיחות הקירבה עוד לפני פתיחתן.
מאידך, תענה ישראל לפלשתינים מידה כנגד מידה. סחורות במגוון וכמות למצער זהה תחסמנה למעבר לישראל במעברי הגבול ולא תורשנה להימכר בישראל. פועלים פלשתינים, לא יורשו להיכנס אף הם לישראל. כמובן שפעולה מעין זו חייבת במסע הסברתי מבעוד מועד ובמקביל, הבא להראות לעולם מי הוא יוזם החרם וכי ישראל אך מגיבה עליו.
אנו כבר עשינו כל טעות אפשרית עם נושא הפצצת הנגב המערבי בקסאמים בכך שיצרנו מערך תגובה, נאה כשלעצמו אך מטופש במהותו משום שלא דאגנו לקבע בתודעה העולמית מי הוא התוקפן כאן ומי הוא המתגונן. אנו הפכנו לבילתי וודאי מה קדם למה, "הביצה או התרנגולת" וקיבענו בזכרון העולמי כי הפעולה החמאסית והתגובה הישראלית זהות במהותן. אל לנו לחזור על טעויות אלו במקרה דנן.
בכך שנגיב כיאות כנגד נושא החרם נשיג מספר מטרות.
1. עבודה עיברית בהתישבות באיו"ש תהפוך לכורח המציאות, מציאות שאין ברוכה הימנה. כתוצר לוואי, יתגברו מחפשי עבודה בהתישבות שיגיעו מתוככי ישראל את מספר המתישבים באיו"ש.
2. הלחץ על הכלכלה הפלשתינית שהפכה מפונקת, עקב פליטת אלפי עובדים פלסתינים ממוקדי ההתישבות, יתעצם ויחיבם למחשבה שניה.
3. בתוככי ישראל נחל לקנות תוצרת ישראלית הרוויה בעבודה עיברית ולא פלסתינית או תאילנדית.
4. ניתן לשלוט בכמות הסחורות והמוצרים העוברים מהגדה לישראל ובכך למנף פעילות פוליטית-מדינית. כמובן כי עלינו להניח כי מנהיגינו מוכשרים דיים לנצל מנוף זה.
5. מוצרי ההתישבות באיו"ש ימכרו באופן מוגבר בתוך ישראל, פעולה אשר תסיע לגשר על הפערים בין חלקי העם ותקרב לבבות.
6. הפרדה בין הפלסתינים לישראלים תקבל משנה תוקף—מעטים יזילו על כך דימעה.
7. הפלסתינים יבינו כי יותר משישראל זקוקה להם, זקוקים הם לישראל. עובדה זו אפשר בהחלט כי תשליך, כמוצר לוואי, על תוצאות המשא ומתן הקרב ואלו העתידים לבוא.
8. ישראל תשדר לעולם כי יהודים, כמו גם אזרחי ישראל באשר הם אינם נתונים למרמס והשלטון בישראל ניזעק בנפש חפצה להגן על אינטרסים ישראלים בכל אתר ואתר.
9. פעילות כנגד חרם המוצרים הפלשתיני תרגיע גם תנועות חרם מוצרי ישראל מסביב לעולם כנגד מוצרי ההתישבות. רפיסות וחוסר תגובה תעצים החרם על מוצרי ההתישבות וחרם על מוצרים ישראלים בכלל (הקיים כבר בחלקו).
האם ישנו צד שלילי לפעילות מוצעת זו מצידנו? לא מניה ולא מקצתה, במדה ונפעל בשום שכל במתואר לעיל או בדומים לו מהותית. הפלסתינים יפלו לבור שהם עצמם כרו, באשר יוכלו להתלונן כנגד חרם נגדי ישראלי רק "ללמפה" שהרי הם הינם יוזמי החרם. והלא כבר נאמר "מי שביתו בנוי זכוכית שלא יזרוק אבנים על בית שכנו". כעת נותר לראות אם וכאשר ירים אי מי בממשלת וכנסת ישראל את הכפפה.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
