וועדת זיילר קבעה: שחיתות, חלמאות, רשלנות במחוז הדרומי של המשטרה. השר דיכטר - מנסה לנענע את העץ, כדי שהתפוחים הרקובים יפלו, ולשפץ את הצמרת.
המועמד למפכ"ל - ניצב גנות עפ"י חוות דעת היועץ המשפטי מזוז, "כשר - אבל מסריח". בג"צ שוב נקרא לנהל את המדינה - מה חבל.
גנות - יכול לצאת מ"הפלונטר" שדיכטר נכנס בו, על-ידי הכרזה שהוא מוותר על התפקיד.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
וועדת זיילר, הוועדה הממשלתית לבדיקה, אשר רבים העבירו עליה ביקורת קשה ולא האמינו שתוכל להוציא מסקנות - הפתיעה את כולם ובעיקר את המפכ"ל קראדי וצמרת קציניו.
וועדת זיילר, בדו"ח מקיף אמיץ וחד, אמר וקבע בצורה ברורה, שבמחוז הדרומי של המשטרה, בתקופת קראדי, לוין, גור, סגניהם ועוזריהם, (ובמטה ע"י ניצב פרנקו) - שלטה ונוהלה המשטרה בצורה שלומיאלית, רשלנית עם אלמנטים אנושיים ומקצועיים מושחתים.
הוועדה במקורה, הוקמה כדי לבדוק את פרשת חקירת תיק הרצח של בוחבוט ע"י השוטר צחי בן אור - הטיפול המשפטי, אי הגשת כתב אישום, אי חתימה על הסכם "עד מדינה" עם צחי בן אור, שפעל על-פי המידעים המודיעיניים והערכה המקצועית במשטרה מטעם משפחת פריניאן.
האחים פריניאן - דמויות מוכרות במחוז הדרומי, עסקו בהרבה מלאכות, ביניהם הפעלת קזינו בלתי חוקי, שהיה שמור ומוגן ע"י המשטרה, עסקים פליליים נוספים בלתי חוקיים, ותיווך בהחזרת סוללות שנגנבו מצה"ל.
מתברר, שעל תקן, מקורות מודיעין, פעלו האחים פריניאן בחופשיות ובביטחון רב, קיבלו התראות על פשיטות בקזינו, הגנה משטרתית וסגירת תיקים. הקצינים שעמדו איתם בקשר הדוק, נצ"מ יורם לוי וסגנו גלבוע, חטפו את עיקר האש מוועד זיילר. יתר הקצינים במחוז, שטיפלו בתיק בצורה מרושלת, איטית, חלמאית, ולא מתוך תום לב, אלא גם מתחרות, קנאה, שנאה ומניעים נוספים שלא התבהרו בוועדה, הביאו לכישלון טוטאלי בתיק. התוצאה - האחים פריניאן, שהוחשדו בארגון ובהוראת ביצוע הרצח ע"י צחי בן אור כמבצע, הגיעו אחרי שנים (ורק בזכות הוועדה) לעסקת טיעון אנמית של קשירת קשר לפשע + 5 שנות מאסר.
פרקליטת מחוז הדרום ופרקליטת המדינה דאז הגב' ארבל (כיום שופטת בית המשפט העליון), לא התלהבו ולא אשרו את עסקת "עד המדינה" עם צחי בן אור, הבחור שוחרר, ברח, נרצח במקסיקו בשליחות משוערת של האחים פריניאן, וגם מבצעי רצח זה כנראה, הגיעו ל"עסקת טיעון" מוצלחת מטעמם - ועונש קל יחסית.
כאן המקום להדגיש - "עסקת טיעון", על פי עקרונות כלליים מקובלים בפרקליטות, לא עושים ולא חותמים עם הנאשם העיקרי. במיוחד מקפידים על עיקרון זה בעבירות רצח, אלא מנסים לחתום עם שותפים לעבירה. אלא מאי - לכלל זה יש נטייה בשנים האחרונות להתגמש ובמספר מקרים כאשר רוצים להגיע לשולחים ולא רק המבצעים עושים גם עסקאות עם העבריין העיקרי.
להזכיר, הרוצח השכיר אטיאס מחיפה, כשרצו להפליל את רוזנשטיין בעבירת פשע, חשבו להפוך אותו לעד מדינה, אבל אז התברר שהוא שקרן ובדאי לעניין הזה, מחפש טובות הנאה ותנאי טובים והעסקה נפלה בבושת פנים.
בארה"ב וגם באירופה, כאשר החליטו להלחם בפשע המאורגן, ובמשפחות הפשע, ששלטו במדינות, ערים, אזורים שונים, נאלצו בלית ברירה וכמוצא אחרון - לבצע עסקאות ודילים עם עבריינים עיקריים, רוצחים שודדים כדי להגיע לצמרת העבריינית. בדרך זו, נלחמים ב"מאפיה, - בארה"ב ובאיטליה ובמשפחות הפשע בעולם כולו, לרבות ישראל.
במקרה הספציפי - זאת היתה טעות קשה בשיקול דעת, לא לבצע את עסקת "עד המדינה" שהביאה לתוצאות עלובות ובאיחור רב, ויתכן שהיתה מונעת את הצורך המינוי וועדת זיילר.
למרות שמסקנות וועדות זיילר, מטילות צל כבד על התנהלות המחוז הדרומי של המשטרה, אין ספק שדפוסי התנהגות זהים, מוצאים גם במחוזות אחרים ובמשטרה כולה.
למשל: חוסר תיאום בין האגפים בתוך המחוזות, ובין המחוזות. תחרות בין מרחבים ומחוזות, תחרות וקנאה בין קצינים, חוסר פרגון, חוסר גיבוי וחברות, שמחה לאיד, נתונים שלא מוסיפים להצלחה, פוגעים באמינות, פוגעים בהרתעה ובביצוע המשימות.
כדי להבריא את הגוף הזה, יש לפעול בצורה מערכתית ארצית לאמור: מטה מודיעין ארצי עם מאגר מידע ארצי, שכל המרחבים מחוברים אליו, ניזונים ממנו, מתואמים ומבוקרים על ידו. כך לגבי החקירות, לגבי מאגרים של סוכנים, מאגרי ד.נ.א - מאגרי טביעת אצבעות, ומאגרי מז"פ, טכנולוגיה וקשר.
כדי לבצע זאת, יש לעשות שינויים מערכתיים, וצריך אנשים מתאימים לבצע זאת.
צודק השר דיכטר שמבקש לזעזע את המערכת לשפרה, לשדרגה ולשפצה. אבל לכך צריכים תקציבים נוספים, אנשים נוספים, טכנולוגיות חדישות והאווירה רעננה וחברית.
למזלינו הרע, גם צה"ל וגם המשטרה הגיעו שניהם לאותו קו התחלה שלילי, שממנו חייבים להמריא מעלה. במאמרי הקודמים על המשטרה והתנהלותה ועל צה"ל ומלחמת לבנון 2 (כמו: "ניצחון ולא הכרעה", "כשלון או ניצחון") והמאמר האחרון בנושא: "רמטכ"ל שיקום ומלחמה", ציינתי כללים שהם נכונים גם למשטרה לאמור: החזרת האמון, הגאווה המקצועית, המקצועיות של הקצינים והדוגמה האישית.
יחד עם זאת אסור לשכוח - למרות המסקנות הקשות גם לגבי צה"ל ומלחמת לבנון 2, וגם לגבי המשטרה בוועדת זיילר, שני הגופים האלה טובים יציבים אשר בו משרתים אלפי אנשים הגונים, מוכשרים, ישרים המגנים על המדינה והחברה בגופם בזמן שלום ומלחמה.
לגבי מינוי המפכ"ל החדש ניצב גנות משירות בתי הסוהר לראשות המשטרה, השר דיכטר נפל קשות בשיקול הדעת. קשה להבין איך ראש השב"כ לשעבר, לאחר המשבר הקשה בשב"כ בעקבות קו 300, נאלץ לשקם את עצמו ע"י הבאת אדם מבחוץ, נקי וללא רבב, כמו אלוף עמי איילון. כמו המוסד - לאחר משבר "משעל-בירדן" - נאלץ להביא איש מוסד במילואים כדי שישקם את המוסד ואת האווירה, נפל במינוי מפכ"ל עם הרשעה משמעתית והערות של בית המשפט העליון - על התנהגות בלתי הולמת שוטר וקצין.
מינוי המפכ"ל החדש:
לגבי ההערכה המקצועית והאתית מוסרית של המפכ"ל, הבדיקה צריכה להיות כפולה, התאמה וקישורים לתפקיד וניקיון כפיים. גנות - ראוי לתפקיד, אך לא מתאים אתית ומוסרית.
העיקרון במשפט האנגלי מזה שנים רבות אומר: "מי שבא לבג"צ - חייב לבוא בידיים נקיות". אם לתרגם את העיקרון למינוי מפכ"ל או רמטכ"ל צריך לומר: מי שמתמנה למפכ"ל או רמטכ"ל צריך להיות "נקי כפיים ובר לבב".
חבל שאחרי חיפוש של 6 חודשים מצא השר דיכטר דווקא ניצב לשעבר, מבין כל המועמדים במערכת ומחוצה לו, שכתם נמצא ברזומה שלו.
למה הדבר דומה, לאדם שנכנס לחנות יוקרה ומציעים לו חליפה יקרה או חולצה של מותג בהנחה גדולה, כי מצאו בה פגם בייצור.
כאשר בית המשפט העליון למרות הזיכוי מחמת הספק אומר שהאיש פעל בצורה פגומה, בצורה בלתי הולמת לשוטר וקצין, המינוי הוא התרסה והתגרות גלויה בשלטון החוק, באתיקה והמוסר הציבורי, (המפכ"ל פלד התפטר על מעשים פחותים מכך, טובות הנאה מבתי מלון + ג'קוזי).
החלטת היועץ המשפטי:
חוות הדעת של היועץ מזוז - לוקה בחוסר אומץ ציבורי ואישי ומה שציפינו ממנו לשמוע היתה חוות דעת בנוסח: פורמאלית המינוי תקין אבל אני כיועץ משפטי לא ממליץ לא מוכן לאשר את המינוי ולא מוכן להגן עליו בבג"צ.
אנחנו רוצים במפכ"ל - מוכשר, אמיץ, כשר, כריזמטי, מנהיג, בעל כושר שכנוע ודוגמה אישית.
אני עדיין מקווה שנקבל אחד כזה, לאחר שבג"צ וועדת טירקל (שהיה שופט עליון) יבדקו את המינוי ואת ההיסטוריה האישית.
והערות לסיום:
א. הזוג מיקי (לוי) ויעקב (גנות) - זה טוב לטלוויזיה אך לא למשטרה.
ב. קללת פינוי גוש קטיף - שהוא פיתוח ישראלי של קללת הפרעונים - מודחים אחד אחרי השני, ועד כמה שזה נראה מוזר, זה עובד. שרון, חלוץ, קראדי, רמון, קצב - עכשיו התור של אולמרט?
ג. אם ניצב גנות רוצה לפתוח את "הפלונטר" של עצמו ושל השר דיכטר - עליו לוותר על התפקיד.
המועמד למפכ"ל - ניצב גנות עפ"י חוות דעת היועץ המשפטי מזוז, "כשר - אבל מסריח". בג"צ שוב נקרא לנהל את המדינה - מה חבל.
גנות - יכול לצאת מ"הפלונטר" שדיכטר נכנס בו, על-ידי הכרזה שהוא מוותר על התפקיד.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
וועדת זיילר, הוועדה הממשלתית לבדיקה, אשר רבים העבירו עליה ביקורת קשה ולא האמינו שתוכל להוציא מסקנות - הפתיעה את כולם ובעיקר את המפכ"ל קראדי וצמרת קציניו.
וועדת זיילר, בדו"ח מקיף אמיץ וחד, אמר וקבע בצורה ברורה, שבמחוז הדרומי של המשטרה, בתקופת קראדי, לוין, גור, סגניהם ועוזריהם, (ובמטה ע"י ניצב פרנקו) - שלטה ונוהלה המשטרה בצורה שלומיאלית, רשלנית עם אלמנטים אנושיים ומקצועיים מושחתים.
הוועדה במקורה, הוקמה כדי לבדוק את פרשת חקירת תיק הרצח של בוחבוט ע"י השוטר צחי בן אור - הטיפול המשפטי, אי הגשת כתב אישום, אי חתימה על הסכם "עד מדינה" עם צחי בן אור, שפעל על-פי המידעים המודיעיניים והערכה המקצועית במשטרה מטעם משפחת פריניאן.
האחים פריניאן - דמויות מוכרות במחוז הדרומי, עסקו בהרבה מלאכות, ביניהם הפעלת קזינו בלתי חוקי, שהיה שמור ומוגן ע"י המשטרה, עסקים פליליים נוספים בלתי חוקיים, ותיווך בהחזרת סוללות שנגנבו מצה"ל.
מתברר, שעל תקן, מקורות מודיעין, פעלו האחים פריניאן בחופשיות ובביטחון רב, קיבלו התראות על פשיטות בקזינו, הגנה משטרתית וסגירת תיקים. הקצינים שעמדו איתם בקשר הדוק, נצ"מ יורם לוי וסגנו גלבוע, חטפו את עיקר האש מוועד זיילר. יתר הקצינים במחוז, שטיפלו בתיק בצורה מרושלת, איטית, חלמאית, ולא מתוך תום לב, אלא גם מתחרות, קנאה, שנאה ומניעים נוספים שלא התבהרו בוועדה, הביאו לכישלון טוטאלי בתיק. התוצאה - האחים פריניאן, שהוחשדו בארגון ובהוראת ביצוע הרצח ע"י צחי בן אור כמבצע, הגיעו אחרי שנים (ורק בזכות הוועדה) לעסקת טיעון אנמית של קשירת קשר לפשע + 5 שנות מאסר.
פרקליטת מחוז הדרום ופרקליטת המדינה דאז הגב' ארבל (כיום שופטת בית המשפט העליון), לא התלהבו ולא אשרו את עסקת "עד המדינה" עם צחי בן אור, הבחור שוחרר, ברח, נרצח במקסיקו בשליחות משוערת של האחים פריניאן, וגם מבצעי רצח זה כנראה, הגיעו ל"עסקת טיעון" מוצלחת מטעמם - ועונש קל יחסית.
כאן המקום להדגיש - "עסקת טיעון", על פי עקרונות כלליים מקובלים בפרקליטות, לא עושים ולא חותמים עם הנאשם העיקרי. במיוחד מקפידים על עיקרון זה בעבירות רצח, אלא מנסים לחתום עם שותפים לעבירה. אלא מאי - לכלל זה יש נטייה בשנים האחרונות להתגמש ובמספר מקרים כאשר רוצים להגיע לשולחים ולא רק המבצעים עושים גם עסקאות עם העבריין העיקרי.
להזכיר, הרוצח השכיר אטיאס מחיפה, כשרצו להפליל את רוזנשטיין בעבירת פשע, חשבו להפוך אותו לעד מדינה, אבל אז התברר שהוא שקרן ובדאי לעניין הזה, מחפש טובות הנאה ותנאי טובים והעסקה נפלה בבושת פנים.
בארה"ב וגם באירופה, כאשר החליטו להלחם בפשע המאורגן, ובמשפחות הפשע, ששלטו במדינות, ערים, אזורים שונים, נאלצו בלית ברירה וכמוצא אחרון - לבצע עסקאות ודילים עם עבריינים עיקריים, רוצחים שודדים כדי להגיע לצמרת העבריינית. בדרך זו, נלחמים ב"מאפיה, - בארה"ב ובאיטליה ובמשפחות הפשע בעולם כולו, לרבות ישראל.
במקרה הספציפי - זאת היתה טעות קשה בשיקול דעת, לא לבצע את עסקת "עד המדינה" שהביאה לתוצאות עלובות ובאיחור רב, ויתכן שהיתה מונעת את הצורך המינוי וועדת זיילר.
למרות שמסקנות וועדות זיילר, מטילות צל כבד על התנהלות המחוז הדרומי של המשטרה, אין ספק שדפוסי התנהגות זהים, מוצאים גם במחוזות אחרים ובמשטרה כולה.
למשל: חוסר תיאום בין האגפים בתוך המחוזות, ובין המחוזות. תחרות בין מרחבים ומחוזות, תחרות וקנאה בין קצינים, חוסר פרגון, חוסר גיבוי וחברות, שמחה לאיד, נתונים שלא מוסיפים להצלחה, פוגעים באמינות, פוגעים בהרתעה ובביצוע המשימות.
כדי להבריא את הגוף הזה, יש לפעול בצורה מערכתית ארצית לאמור: מטה מודיעין ארצי עם מאגר מידע ארצי, שכל המרחבים מחוברים אליו, ניזונים ממנו, מתואמים ומבוקרים על ידו. כך לגבי החקירות, לגבי מאגרים של סוכנים, מאגרי ד.נ.א - מאגרי טביעת אצבעות, ומאגרי מז"פ, טכנולוגיה וקשר.
כדי לבצע זאת, יש לעשות שינויים מערכתיים, וצריך אנשים מתאימים לבצע זאת.
צודק השר דיכטר שמבקש לזעזע את המערכת לשפרה, לשדרגה ולשפצה. אבל לכך צריכים תקציבים נוספים, אנשים נוספים, טכנולוגיות חדישות והאווירה רעננה וחברית.
למזלינו הרע, גם צה"ל וגם המשטרה הגיעו שניהם לאותו קו התחלה שלילי, שממנו חייבים להמריא מעלה. במאמרי הקודמים על המשטרה והתנהלותה ועל צה"ל ומלחמת לבנון 2 (כמו: "ניצחון ולא הכרעה", "כשלון או ניצחון") והמאמר האחרון בנושא: "רמטכ"ל שיקום ומלחמה", ציינתי כללים שהם נכונים גם למשטרה לאמור: החזרת האמון, הגאווה המקצועית, המקצועיות של הקצינים והדוגמה האישית.
יחד עם זאת אסור לשכוח - למרות המסקנות הקשות גם לגבי צה"ל ומלחמת לבנון 2, וגם לגבי המשטרה בוועדת זיילר, שני הגופים האלה טובים יציבים אשר בו משרתים אלפי אנשים הגונים, מוכשרים, ישרים המגנים על המדינה והחברה בגופם בזמן שלום ומלחמה.
לגבי מינוי המפכ"ל החדש ניצב גנות משירות בתי הסוהר לראשות המשטרה, השר דיכטר נפל קשות בשיקול הדעת. קשה להבין איך ראש השב"כ לשעבר, לאחר המשבר הקשה בשב"כ בעקבות קו 300, נאלץ לשקם את עצמו ע"י הבאת אדם מבחוץ, נקי וללא רבב, כמו אלוף עמי איילון. כמו המוסד - לאחר משבר "משעל-בירדן" - נאלץ להביא איש מוסד במילואים כדי שישקם את המוסד ואת האווירה, נפל במינוי מפכ"ל עם הרשעה משמעתית והערות של בית המשפט העליון - על התנהגות בלתי הולמת שוטר וקצין.
מינוי המפכ"ל החדש:
לגבי ההערכה המקצועית והאתית מוסרית של המפכ"ל, הבדיקה צריכה להיות כפולה, התאמה וקישורים לתפקיד וניקיון כפיים. גנות - ראוי לתפקיד, אך לא מתאים אתית ומוסרית.
העיקרון במשפט האנגלי מזה שנים רבות אומר: "מי שבא לבג"צ - חייב לבוא בידיים נקיות". אם לתרגם את העיקרון למינוי מפכ"ל או רמטכ"ל צריך לומר: מי שמתמנה למפכ"ל או רמטכ"ל צריך להיות "נקי כפיים ובר לבב".
חבל שאחרי חיפוש של 6 חודשים מצא השר דיכטר דווקא ניצב לשעבר, מבין כל המועמדים במערכת ומחוצה לו, שכתם נמצא ברזומה שלו.
למה הדבר דומה, לאדם שנכנס לחנות יוקרה ומציעים לו חליפה יקרה או חולצה של מותג בהנחה גדולה, כי מצאו בה פגם בייצור.
כאשר בית המשפט העליון למרות הזיכוי מחמת הספק אומר שהאיש פעל בצורה פגומה, בצורה בלתי הולמת לשוטר וקצין, המינוי הוא התרסה והתגרות גלויה בשלטון החוק, באתיקה והמוסר הציבורי, (המפכ"ל פלד התפטר על מעשים פחותים מכך, טובות הנאה מבתי מלון + ג'קוזי).
החלטת היועץ המשפטי:
חוות הדעת של היועץ מזוז - לוקה בחוסר אומץ ציבורי ואישי ומה שציפינו ממנו לשמוע היתה חוות דעת בנוסח: פורמאלית המינוי תקין אבל אני כיועץ משפטי לא ממליץ לא מוכן לאשר את המינוי ולא מוכן להגן עליו בבג"צ.
אנחנו רוצים במפכ"ל - מוכשר, אמיץ, כשר, כריזמטי, מנהיג, בעל כושר שכנוע ודוגמה אישית.
אני עדיין מקווה שנקבל אחד כזה, לאחר שבג"צ וועדת טירקל (שהיה שופט עליון) יבדקו את המינוי ואת ההיסטוריה האישית.
והערות לסיום:
א. הזוג מיקי (לוי) ויעקב (גנות) - זה טוב לטלוויזיה אך לא למשטרה.
ב. קללת פינוי גוש קטיף - שהוא פיתוח ישראלי של קללת הפרעונים - מודחים אחד אחרי השני, ועד כמה שזה נראה מוזר, זה עובד. שרון, חלוץ, קראדי, רמון, קצב - עכשיו התור של אולמרט?
ג. אם ניצב גנות רוצה לפתוח את "הפלונטר" של עצמו ושל השר דיכטר - עליו לוותר על התפקיד.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.