למה אני כועס כל הזמן?
אני כועס על ילדיי, בן/בת זוגי, עמיתיי לעבודה, ובעצם כולם מרגיזים אותי.
מאת : גלית קדמי ביבר
ב' כעס כל הזמן. כעס על השכנים שהשאירו שקיות זבל ליד דלת ביתם ושכנים אחרים שהתירו לכלב שלהם להשתין במעלית. הוא כעס על הקופאית בסופר שהעמידה אותו בכל פעם לחכות 5 דקות תמימות לבדוק אם יש חפיסת סיגריות מהסוג שרצה, הוא כעס על הוריו שהכריחו אותו לבקר אותם פעם בשבוע לפחות, לא פחות משעתיים, "ותבוא עם חשק אל תעשה לנו טובה", הם הדגישו. גם על אשתו כעס, על בחירתה תמיד במוצרים שעלות העטיפה שלהם מייקרת לעין שיעור את המחיר שלהם, על זה שאף פעם היא לא שמה נייר טואלט חדש כשמסתיים גליל, על כך שהיא עובדת שעות רבות ולא מבלה עם ילדיהם. גם על ילדיו כעס שיכינו את תיק בית הספר בערב שלפני, שיאכלו ארוחת בוקר ולא יחטפו משהו לדרך, שילכו לחוגים ולא יבלו את כל זמנם עם חברים. כך בילה ב' את ימיו בריבים וכעסים על כך שכל הסובבים אותו אינם נוהגים כמונו. כל בוקר הוא התעורר, התקלח בשמחה, נלהב לשתות את הקפה החם של הבוקר ותמיד, אבל תמיד קרה משהו שקלקל את שמחת הבוקר שלו. כששאל אותי ב' למה קורים לו תמיד כל הדברים האלה, שאלתי אותו על עצמו והבנו שהוא למעשה מאוד כועס על עצמו, על ששנים לא סיים את עבודת הדוקטורט שלו, על שהוא מחליט לעשות דברים ותמיד דוחה הכל, על שהוא נוסע ברכב ישן ולא יכול להרשות לעצמו לקנות את הג'יפ שהוא כל כך חולם עליו. אנשים שלא מסופקים, שלא ממשים את עצמם, שמאוכזבים, שמתוסכלים, בעלי הערכה עצמית נמוכה הם אנשים כועסים. הרבה יותר קשה להתמודד עם כעס על עצמי לכן הם יכעסו על כל העולם. גם אנשים כואבים- כועסים. אנשים שחוו אובדן גדול של מוות, פרידה מבן/בת זוג, פיטורין מעבודה, אובדן של משהו שהיה מאוד יקר להם מנתבים את הכאב לאפיק אחר - אפיק של כעס, במקום לכאוב, לבכות. לכך אין לנו לגיטימציה גם מעצמנו וגם מהסביבה. גם אנשים שלא לוקחים אחריות, שמצפים מהעולם ש"יסדר" עבורם הכל, כועסים. מאחר ואנשים אחרים לא נוהגים בהתאם לציפיות שלהם, האכזבה המרה גוררת כעס, איך זה שלא הבינו אותי, איך זה שלא עשו מה שביקשתי, או אפילו איך לא ניחשו מה אני רוצה. אנשים אלו יפרשו סיטואציות בצורה מעוותת ויגררו לתגובות ללא כל שליטה.
במלחמה דרוכה ופעילה אנו חושבים שאנחנו מגנים על עצמנו מפני כוונות רעות של מישהו אחר, מכך שמישהו ינצל אותנו, מכך שמישהו יפגע בנו...אך בפועל במלחמה כמו במלחמה שני הצדדים מפסידים. אנשים מתרחקים מאנשים כועסים, אנשים לא סומכים על הכועסים שאין לצפות את מצב רוחם ותגובתם. האדם הכועס מבזבז המון אנרגיה, משאבים נפשיים, רגשיים וזמן אמיתי על מחשבות הכעס ובכך טומן עוד זרע למחשבה שלילית ולאנרגיה שלילית שלא מקדמת אותו לעבר מטרותיו בחיים.
עד כמה שזה נשמע מופרך לא פשוט להיפרד מהכעס, כמו ידיד קרוב, הוא שרת אותנו נאמנה לעיתים עשרות שנים, כיצד מסתדרים בלעדיו. היכולת לנהל תגובה היא אחת הטכניקות להתמודד עם הקושי. ברגע שחשים בגוף את אותות הכעס, דפיקות לב מואצות, הזעה, או כל סממן פיזי אחר עושים "סטופ" ובוחנים את הסיטואציה בה נמצאים. מה אני רוצה להשיג, מה מטרתי, מה הדרך האפקטיבית להשיג את מטרתי וכעת לתגובה הרצויה. ככל שנשלוט בכך וננהל את התגובות שלנו, ננהל את הכעס שלנו, נוכל אף לגייס אותו ולהשתמש בו כשנחשוב שהוא מועיל לנו. לנהל תגובה יכול להיות צעד ראשון לניהול חיים ולהגשמת מטרות בחיים.
אני כועס על ילדיי, בן/בת זוגי, עמיתיי לעבודה, ובעצם כולם מרגיזים אותי.
מאת : גלית קדמי ביבר
ב' כעס כל הזמן. כעס על השכנים שהשאירו שקיות זבל ליד דלת ביתם ושכנים אחרים שהתירו לכלב שלהם להשתין במעלית. הוא כעס על הקופאית בסופר שהעמידה אותו בכל פעם לחכות 5 דקות תמימות לבדוק אם יש חפיסת סיגריות מהסוג שרצה, הוא כעס על הוריו שהכריחו אותו לבקר אותם פעם בשבוע לפחות, לא פחות משעתיים, "ותבוא עם חשק אל תעשה לנו טובה", הם הדגישו. גם על אשתו כעס, על בחירתה תמיד במוצרים שעלות העטיפה שלהם מייקרת לעין שיעור את המחיר שלהם, על זה שאף פעם היא לא שמה נייר טואלט חדש כשמסתיים גליל, על כך שהיא עובדת שעות רבות ולא מבלה עם ילדיהם. גם על ילדיו כעס שיכינו את תיק בית הספר בערב שלפני, שיאכלו ארוחת בוקר ולא יחטפו משהו לדרך, שילכו לחוגים ולא יבלו את כל זמנם עם חברים. כך בילה ב' את ימיו בריבים וכעסים על כך שכל הסובבים אותו אינם נוהגים כמונו. כל בוקר הוא התעורר, התקלח בשמחה, נלהב לשתות את הקפה החם של הבוקר ותמיד, אבל תמיד קרה משהו שקלקל את שמחת הבוקר שלו. כששאל אותי ב' למה קורים לו תמיד כל הדברים האלה, שאלתי אותו על עצמו והבנו שהוא למעשה מאוד כועס על עצמו, על ששנים לא סיים את עבודת הדוקטורט שלו, על שהוא מחליט לעשות דברים ותמיד דוחה הכל, על שהוא נוסע ברכב ישן ולא יכול להרשות לעצמו לקנות את הג'יפ שהוא כל כך חולם עליו. אנשים שלא מסופקים, שלא ממשים את עצמם, שמאוכזבים, שמתוסכלים, בעלי הערכה עצמית נמוכה הם אנשים כועסים. הרבה יותר קשה להתמודד עם כעס על עצמי לכן הם יכעסו על כל העולם. גם אנשים כואבים- כועסים. אנשים שחוו אובדן גדול של מוות, פרידה מבן/בת זוג, פיטורין מעבודה, אובדן של משהו שהיה מאוד יקר להם מנתבים את הכאב לאפיק אחר - אפיק של כעס, במקום לכאוב, לבכות. לכך אין לנו לגיטימציה גם מעצמנו וגם מהסביבה. גם אנשים שלא לוקחים אחריות, שמצפים מהעולם ש"יסדר" עבורם הכל, כועסים. מאחר ואנשים אחרים לא נוהגים בהתאם לציפיות שלהם, האכזבה המרה גוררת כעס, איך זה שלא הבינו אותי, איך זה שלא עשו מה שביקשתי, או אפילו איך לא ניחשו מה אני רוצה. אנשים אלו יפרשו סיטואציות בצורה מעוותת ויגררו לתגובות ללא כל שליטה.
במלחמה דרוכה ופעילה אנו חושבים שאנחנו מגנים על עצמנו מפני כוונות רעות של מישהו אחר, מכך שמישהו ינצל אותנו, מכך שמישהו יפגע בנו...אך בפועל במלחמה כמו במלחמה שני הצדדים מפסידים. אנשים מתרחקים מאנשים כועסים, אנשים לא סומכים על הכועסים שאין לצפות את מצב רוחם ותגובתם. האדם הכועס מבזבז המון אנרגיה, משאבים נפשיים, רגשיים וזמן אמיתי על מחשבות הכעס ובכך טומן עוד זרע למחשבה שלילית ולאנרגיה שלילית שלא מקדמת אותו לעבר מטרותיו בחיים.
עד כמה שזה נשמע מופרך לא פשוט להיפרד מהכעס, כמו ידיד קרוב, הוא שרת אותנו נאמנה לעיתים עשרות שנים, כיצד מסתדרים בלעדיו. היכולת לנהל תגובה היא אחת הטכניקות להתמודד עם הקושי. ברגע שחשים בגוף את אותות הכעס, דפיקות לב מואצות, הזעה, או כל סממן פיזי אחר עושים "סטופ" ובוחנים את הסיטואציה בה נמצאים. מה אני רוצה להשיג, מה מטרתי, מה הדרך האפקטיבית להשיג את מטרתי וכעת לתגובה הרצויה. ככל שנשלוט בכך וננהל את התגובות שלנו, ננהל את הכעס שלנו, נוכל אף לגייס אותו ולהשתמש בו כשנחשוב שהוא מועיל לנו. לנהל תגובה יכול להיות צעד ראשון לניהול חיים ולהגשמת מטרות בחיים.
