החזרה התמידית לאורך עשרות מאמרים עיתונאיים, על המילים "התוכנית מאושרת ואין הרבה מה לעשות" בהקשר לתוכניות פיתוח חוף הים, מעלה מיד אצל רבים מאיתנו, את סצנת הפתיחה המגוחכת לסיפורו של דאגלאס אדאמס "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". שם, בולדוזרים הורסים את ביתו של מר ארתור דנט בכדי לבנות כביש מהיר על פי תוכנית שאושרה זה מכבר. מיד אחר כך משמידים את כדור הארץ על פי תוכנית בין גלקטית מאושרת לבניית דרך ראשית בחלל, תוכנית שבני האדם על כדור הארץ לא ידעו עליה כלל, וכיצד יכלו הם לדעת? התוכנית הייתה מאושרת זה מכבר ולא היה לבני אדם, כמו לתושבי תל אביב, מה לעשות בנדון. השמדת חוף הים בעיר תל אביב באמתלה של פיתוח תיירותי וצמיחה כלכלית הוא הנושא שעומד פה לדיון (או במילים אחרות, דיון בסוגיית שימור זכויות התושב). בשביל לדון בסוגיה מורכבת זו עלינו תחילה לשאול את השאלה - כיצד הפך החוף למה שהוא כיום ולבסוף ננסה לשער מה צופן בחובו העתיד.
צפריר רינת (1998) כותבת בעיתון הארץ לפני הבחירות האחרונות "רצועת החוף של תל אביב-יפו והשטחים לה הם אחד מיעדי הנדל"ן המרכזיים של העירייה ושל יזמים שונים, גורלה של רצועת החוף יקבע על ידי ראש העיר הבא זאת מאחר שמועצת העירייה החליטה עקב לחץ ציבורי ותקשורת להקפיא את קידום התוכנית עד לאחר הבחירות ולנסות לגבש בינתיים עקרונות כוללים לפיתוח החופים". בינתיים הסתבר כי אושרה בנית מלון נוסף כדוגמת ,סי אנד סאן" לצידו של ה"מלון" אשר בנייתו הסתיימה. טענת ראש העיר חולדאי כפי שמופיע במאמר של ים יהושע במוסף "זמן של תל אביב" מיוני 1999 היא כי "התוכנית מאושרת ואין מה לעשות".
מחקר זה סם לעצמו כמטרה לבדוק את הדיאלוג התכנוני- תרבותי לאורך 90 שנות קיומה של תל אביב ומתוך ניסיון לנסות ולהסיק ממנו מהם יחסי הגומלים בין הציבור הרחב, היזמים והפוליטיקאים בתכנון לאורך חוף ימה של תל אביב ומתוך כך לנתח את הגורמים השונים שפעלו לאורך התקופה הנחקרת.
בקצרה ניתן לומר, כי מתוך הניתוח שערכנו נראה כי כאשר יזם מעוניין בשטח שנועד לרווחת
האזרח נולד ניגוד אינטרסים ברור ובסיסי בין היזם לאזרח". הפוליטיקאים הזמניים הנמצאים כל הזמן בתווך הם אלו שצריכים להחליט על פתרון הקונפליקט, או במילים אחרות, על פני תקופת זמן כה ארוכה, נמצאו פוליטיקאים שנטו יותר אל עבר טובת אזרחי העיר ורווחת חייהם שחלק בלתי נפרד ממנה הוא חוף הים ופוליטיקאים אחרים שנטו יותר אל עבר פרנסי העיר ולצביון התיירות שלה. הטענה הרווחת בפי הפוליטיקאי הזמני, כי אין בעיר די משאבים כלכליים המאפשרים דאגה לרווחת העיר מן הים ועל כן טוב יעשו אם ישתמשו בכספי יזמים לצורך זה. מנקודת מבטו של הפוליטיקאי הזמני הנוסחה פשוטה - האזרח מותר על מה ממילא ובתמורה היזם משפר את חיי האזרח בדרך מסוימת הנקבעת מראש. העמק השווה הזה, כפי שנראה, הינו רגיש מאוד וצלוי בנטיית ליבו וביכולותיו של הפוליטיקאי.
(1)הביטוי "זכויות התושב" איננו קיים מבחינה משפטית וצריך היה להשתמש בביטוי "זכויות התושבים". אולם, החלטנו לעשות שימוש בביטוי "זכויות התושב על בסיס הביטוי "זכויות האזרח". מתוך עבודה זו עולה כי ראוי שיתקיים ביטוי משפטי שכזה ולכן אין אנו מוצאים פסול בשימוש במושג זה בכותרתזו ולכול אורך העבודה.
2
פוקס אריאל ma
