שלוש המגמות העיקריות שעולות מתוך ניתוח Wתוכנית גדס':
1 . יצירת רצועה ירוקה גדס נחל בהתוויית חגורת ירק פריפריאלית באמצעות שטח ציבורי פתוח לאורך הירקון וחלק משפת הים. הוא העלה את הרעיון לפתח שם נמל ביפו או באזור הדולפינריום היום, אך זה חרג מגבולות התכנית (אלכסנדר, 19979.) בתשריט של גדס לא קיים יעוד קרקע לחוף הים שהיה כלול בתחומי התכנית, המרחב שבין הנמל (היום) ועד לקצה הדרומי של בית הקברות הישן. רובו של אזור זה הוא מצוק כורכר, והוא הוקצה אצל גדס לפארק, (היום 'גן עצמאות או כפי שפעם כונה 'גבעת האהבה'). דרומה לפארק מסתיימות שדרות בן גוריון בשטח שגדס לא הגדיר, היות והיה כבר מחוץ לתכנית, אבל התייחס אליו בדו"ח: "חלק השדרה הקיים רוטשילד) הוא ללא כל ספק סיפור הצלחה עירוני-
5.
מקום מפגש וטיילת פופולאריים - המשכו לכוון צפון לאורך של שני קילומטרים לפי התוכנית הנוכחית (שד' חן ושד' בן גוריון של היום), מן הראוי שיחצה את רחוב אלנבי (בן יהודה של היום) עד למקום שבו נשקף הים. לפני העלייה התלולה) של בית הקברות [היום מאידך בנויה שם כיכר נמיר],... הרחבת העיר מעבר לבית הקברות המוסלמי לכיוון הירקון, מן הראוי שתקבל טיפול שונה, תוך הדגשים מובהקים לנופש ולספורט.
2. תכנון אקולוגי וכלכלי ההתייחסות האקולוגית המרכזית של גדס הייתה לגינון ולכיווני הרוח והשמש ולאו דווקא לחיבור לים. מכאן נובעת ביקורתו על הרחובות היורדים אל הים ממזרח למערב דרומית לרחוב אלנבי. זמן לא רב אחרי אישורה של התכנית ב 1927 החלו לחצים נדל"ניים להוסיף קומות על בתי המגורים שגדס הקצה להם שתי קומות בלבד, וכך קטנה גם זרימת האוויר מן הים - אל הרחובות.
מבחינה כלכלית טען גדס שעיר חוף צריכה להתפתח לאורכו של החוף. מכאן גדס גזר שיש לחבר את יפו צפונה בדרך שתלך לאורך הים. גם מרווחי המגורים שיצר שורטטו כמלבנים שחלקם הארוך הוא בכוון צפון - דרום. התכנון והדו"ח מקדישים תשומת לב רבה לגינון, שבילים,איכות חיים בתוך הדירות ובתוך מרחבי המגורים המלבניים.
לאמור, גדס ייחס חשיבות רבה לאיכות המגורים והחיים אולם איכות חיים זו לא התחברה אצלו עם נוכחותו של הים, גדס מבטל בעצם את מפגש העיר עם הים על ידי הדגשת הרחובות המקבילים לחוף. גדס ראה את החוף בתוך יחידה נפרדת מן העיר המיועדת לפארק גדול ולצירי תנוע ראשיים, מרכזים עירוניים.
3. מרכזים עירוניים מעבר לגבולות התוכנית, גדס התייחס למרכז העירוני של תקופתו - אזור הקזינו ומפגש אלנבי עם הים.גדס התפעל מהאזור וטען כי אין לפגועה בה ויש לפתח אותה כמרכז מגורים ונופש, בעל ערכים עסקיים ותיירותיים. גדס לא יצר מוקדים עירוניים נוספים לאורך החוף, ובמקום זה, כאמור, מתך צירים אורכיים - הרחובות הראשיים המקבילים לים - דיזנגוף ובן יהודה, את הכיכרות ומבני הציבור פיזר באותו הקשר אל פנים העיר ובכך הפכה תכנית גדס את פני העיר פנימה.
לסיכום אף על פי השיטה האקולוגית המובהקת של גדס אין כמעט התייחסות לרווחת תושב תל אביב מן הים, בראיה מחקרית רטרוספקטיבית הרחובות היחידים המהווים כיום "מקום" גיאוגרפי מובהק בקשר העיר תל אביב לים (מרחוב אלנבי ודרומה), אינם מומלצים ודומים להם לא מתכננים בתכנית של גדס. גדס ממליץ על רחובות צפון - דרום והכך מהווה חלק אקטיבי בניתוק העיר מהים. גדס התייחס לצפון החוף, גן העצמאות של היום, כמקור לרווחת התושב כמשב טבעי לשימור. לחלק הדרומי של החוף גדס התייחס כמשאב כלכלי תיירותי ומרחב בעל פוטנציאל תחבורתי כלכלי גבוהה. נראה כי בתקופה של גדס, כפי הנראה גם אחר כך, הים היה עדין סלעי והרחצה בים הייתה קשה.
פוקס אריאל