לפני מספר ימים הובאה בפני וועדת השרים לענייני חקיקה הצעת "חוק האנורקטיות" – הצעת חוק אשר הוגשה ע"י חברת הכנסת רחל אדטו (קדימה),גניקולוגית במקצועה, וח"כ דני דנון (ליכוד). לטענתם, שכיחותן של הפרעות האכילה, ובראשן האנורקסיה והבולמיה, נמצאת בשנים האחרונות במגמת עליה בחברה הישראלית, בעיקר בקרב נערות צעירות, אך גם בקרב נערים צעירים.
ח"כ אדטו מצטטת מחקרים המוכיחים כי אחת הסיבות להפרעות אכילה בקרב צעירים היא השפעת המדיה והפרסום, המציגה מודל חיקוי "מעוות", השואף לרזון מוגזם המסוכן לבריאות, וזאת משיקולים מסחריים וכלכליים זרים. "מודל מעוות"זה של דמות האישה והגבר האידיאליים משפיע באופן שלילי על הסטנדרטים של בני הנוער.
מטרת הצעת החוק היא לאסור על סוכנויות הדוגמניות בישראל להעסיק דוגמניות ודוגמנים רזים מידי, שנמצאים במצב של "תת משקל"[כלומר שמסת הגוף ( BMI -משקל ביחס לגובה ) שלהם נמצאת ברמה הנמוכה מ-18.5 ]. האיסור על הופעת דוגמנים רזים מדי בתשדירי פרסומת אמור למנוע מצעירים ומצעירות להפוך את תת המשקל והשאיפה לרזון למודל לחיקוי. החוק עתיד לאסור גם על שימוש בתוכנות מחשב כמו פוטושופ, כדי להרזות באופן מלאכותי ולהצר את מידותיהם שלהדוגמניות והדוגמנים.
הצעת חוק מבורכת
"חוק האנורקטיות", לדעתי, יביא להביא קצת שפיות לאוכלוסיה. נכון, מצד אחד הוא פוגע בחוק היסוד: חופש העיסוק של דוגמניות ודוגמנים, אך אפשר להסתכל עליו גם כעל חוק שנועד לעצור את המעסיקים: סוכנויות פרסום וצילום, מלגרום לאחוזים גבוהים מהמועסקים שלהם להגיע לתת תזונה רק כדי להתקבל לעבודה. בנוסף תימנע יצירת מודל חיקוי מעוות לבני הנוער שלנו, ולחברה כולה.
רזון הנגרם מהרעבה עצמית ומוצג כמודל חיקוי גורם לנזקים חמורים בקרב האוכלוסייה.
אגב, החוק אינו נגד העסקת דוגמניות רזות, אלא נגד העסקת דוגמניות אנורקטיות, ואיסור שימוש בפוטושופ.
לפני שאתם מתחילים לטעון נגד - הסתכלו סביבכם
כל המתנגדים להצעת חוק מבורכת זו, מוזמנים להתחיל ולהסתכל מסביב. כמה בני נוער, ובעיקר בנות נוער מרעיבים את עצמם כדי להתאים לסטנדרט המעוות הזה? איך מתייחסים בחברה שלנו לנשים מלאות - לא שמנות,מלאות? איך המרוץ להראות רזה מערער את הערך העצמי של כל כך הרבה אנשים. גורם להם להרגיש לא יפים, לא שווים, לא ראויים. לעבודה, זוגיות, אהבה,הצלחה... מה שאתם רוצים.
(למאמרים נוספים: דלית אביטל)
חנויות הבגדים שלנו הפכו לחנויות של מידה אחת. והמידה היא S או P. מידה P לא הייתה קיימת בכלל כשהייתי צעירה.
איפה אותן דוגמניות הנראות כמו נשים? היום לבגדי נשים מדגמנות ילדותבנות 16 – 20, שהופך לאידיאל התדמית הנשית. האם זה שפוי?
אנשים הורסים את הגוף שלהם רק כדי להתאים אותו לסטנדרט בלתי הגיוני,שנראה על גבי הירחונים, הפרסומות, הקולנוע כל כך הגיוני. כי הרי אותם דוגמנים נראים כל כך זוהרים ושמחים.
אנשים המרעיבים את עצמם לא יותר בריאים מאותם אנשים בעלי משקל עודף. גם הם מאד חולים, פיזית ונפשית. בגוף שלהם נמצא כל הזמן בהישרדות, כי הוא לאמקבל את מה שהוא צריך מבחינת תזונה, בנוסף הם כל הזמן במתח לגבי המשקל שלהם,ורמות מתח ממש לא תורמות לבריאות, ולכל אלה תוסיפו גם את הערך העצמי המתנדנד שלהם שתלוי כל כולו במשקל הגוף וביופי כמובן. אגב, תזונה כזו גם גורמת לתהליכי הזדקנות מהירים.
היחידים שמרוויחים מהאופנה הבלתי אפשרית הזו היא תעשיית הדיאטה, המגלגלת מיליארדי דולרים ולכן רוצה גם לשמר את הדברים כמו שהם.
כן, אני מצטרפת למחוקקי החוק, וההסתייגות היחידה שלי ממנו נובעת מכך שעצוב לי לחשוב שצריך בכלל חוק כדי להחזיר אותנו לשפיות.
המאמר התפרסם לראשונה בבלוג של דלית אביטל: הרזיה ללא דיאטה
http://www.dalitavital.com/
