בדיקת מסוגלות הורית: הקשרים, כלים ומשמעות 

בניגוד לנהיגה ברכב, הקמת עסק וייצוג משפטי, הורות לא דורשת רישיון מקדים. כל זוג אנשים שרוצה ומסוגל לכך יכול להקים תא משפחתי ולהביא בני אנוש חדשים וטריים לעולם; ועל אף שהורות היא עבודה קשה ומלאת אחריות, אף אחד לא בוחן לפני כן אם מישהו מבני הזוג אכן יכול לעמוד במטלות ההוריות. הורות נתפסת כזכות טבעית, והמדינה ומנגנוני הרגולציה לא מתערבים בה.

רק בהזדמנות אחת מתערבת המדינה ובוחנת האם הורה אכן כשיר להורות. ההתערבות הזו מתרחשת כאשר יש ערעור על יכולתם של ההורים, או אחד מהם, להיות אחראי על ילדו. פנייה כזו יכולה להגיע מגורמי הרווחה, הנחשפים להזנחה או טיפול לקוי בילד; במקרים אחרים, פנייה כזו יכולה להגיע לאחר גירושין או פרידה בין ההורים, כאשר אחד ההורים מבקש להיות משמורן (בעלת משמורת) בלעדי על הילד, למרות התנגדותו של ההורה השני. לשם כך, נדרש עורך הדין של ההורה המבקש לפנות לבית המשפט ולבקש בחינת מסוגלות הורית להורה השני, או השוואת מסוגלות הורית בין שני ההורים.  

מטרת הבחינה היא הערכת היכולת של כל אחד מההורים לגדל את הילד באופן תקין, מתוך רגישות והתייחסות הולמת לצרכיו הפיסיים והרגשיים. על מנת להעריך משתנה מורכב כל כך, הצוות העוסק בבדיקת המסוגלות הוא רב מקצועי: מומחים בעבודה סוציאלית קלינית, פסיכיאטרים של הילד והמתבגר, פסיכיאטרים של המבוגר ופסיכולוגים – וזאת בהתאם לצרכי המקרה המובא בפני בית המשפט לבדיקה ודיון.

תהליך ההערכה מורכב ממספר שלבים: ראשית, מתבצע עיון בתסקיר של שירותי הרווחה המקומיים ובמכתבים של גורמים משפטיים וטיפוליים. שנית, נערכת בחינה קלינית של הילד או הילדים בעניינם נערך הדיון – ולעתים ייערכו גם מבחנים פסיכולוגיים. שלישית, נערכת בחינה קלינית של כל אחד מן ההורים, ולאחר מכן נערכת בחינת אינטראקציות משפחתיות – מתבצעת תצפית בהתנהגות המשפחה בהרכבים שונים: ההורים לבדם, ההורים עם הילד, כל הורה בנפרד עם הילדים או עם אחד מהם. התצפית מדגישה את העמידה בגבולות שנותנים ההורים ואת התפיסה של ההורים את הילד והרגישות לתפקידיו ולזהותו.

בין נקודות ההתייחסות שבדרך כלל באות לידי ביטוי בבחינת ההורות, ישנן כמה חשובות במיוחד. לדוגמה, בחינת הקונפליקטים המעסיקים את הילד – האם הוא עלול להסתיר או להכחיש התעללות או מצוקה בבית, מתוך פחד או הבעת נאמנות להורה וניסיון לשמר את אהבתו? האם הוא נתון בקונפליקט של נאמנות כפולה בין ההורים הנפרדים? מה איכות הקשר בין ההורים לילד? האם הם מסוגלים לספק לילד סביבה בטוחה פיסית, מאפשרת מבחינה רגשית ורגישה לצרכיו ולהתפתחותו? עד כמה ההורים מכירים את הילד? עד כמה הם לוקחים אחריות על תפקודו והתנהלותו? האם המשמעת בבית מוטלת באופן נוקשה או גמיש? האם קיימים מנגנוני ענישה בבית? האם יש לאחד ההורים מחלה, או מוגבלות שכלית או נפשית המשפיעה על תפקודו?

לאחר בחינת כל הנקודות הללו, נבחנים סיכויי השיפור האפשריים במצב. לאור כל הנתונים הללו, נקבעת הערכת המסוגלות ההורית – הערכה שמשמעותה המשפטית לסמכויות גידול הילד מרחיקות לכת.