חברת נקם 

כמה הערות לחושפי שחיתויות וניפגעי המערכת


לעיתים, כאשר אנו חשים מותשים מול קיר שאין לו מיצרים - אנו נוטים לגלוש למעין ציניות ישומית-פרקטית בנוסח, אינך יכול להם, הצטרף עליהם, או עשה איזו עסקה, במקום לצאת וידיך על ראשך. דברים ברוח זאת נאמרים לא אחת על ידי אנשים שהאכפתיות הרבה שלהם ומסירותם הותירו אותם, תכופות, חבולים כדבעי. כן, הגיל, הניסיון, הותרתך לעיתים עירום מכל, לאחר שנות היגע והכשרון.

אלא שכאן יש לומר משהו אודות ממסדי ניצול יתר, חמס, עריצות שרירותית ורווחי עתק לא מרוסנים כבישראל: הפורע הממסדי תמיד בנה על אשלייתו של הנחמס בעל המעלות, החל מניסיון הונאתו של ג'ורדנו ברונו שעונה והועלה על מוקד על ידי האינקויזיציה ("עשה איתנו עסקה"), המשך ב"הודאות" של נאשמי משפטי מוסקווה (1936) ומשפטי פרג (1953) וכלה בנישול הגדול ועתיר ההונאה של נכסים קרקעיים פלשתינאיים מאז ראשית ההתיישבות היהודית בפלשתין, והפקעת אדמות הבדואים בדרום פלשתין. אלא שברונו הבין היטב שאין לו כל מוצא, שכן הכיר היטב את המנטליות של מעניו, ולכן שמר על מעלותיו וכבודו העצמי עד הסוף.


ובעניין דומה מהותית, כתבה לי נפגעת המערכת: "הייחוס של פרקטיקה נתעבת לתהליכים הסטוריים או כלליים כאלה, היא טשטוש - שנוצר לעיתים על ידי המעוולים עצמם - כדי למסמס את העבירה הפשוטה של אחד (או קבוצה) נגד קורבן". אין טעם לעסוק בזה אלא באנשים ספציפיים.

__

אלא, שבמה מדובר כאן למעשה?

אכן, גם מקרבנים וגם מצטיירים כהוגים הנילחמים בסוגי רשע. זו אמנם גם גישתי, שאינה נוטה לעשות אינטלקטואליזציות ורציונליונליזציות של מעשי פגע, תוך הסחת הדעת הן מהזהות הספציפית של הפוגעים, והן מיחודיות האסון של הנפגע.

עם זאת, מעשי פגע, אנא שימו לב, מתעצמים באקלים חברתי או אירגוני היוצר היתרים, אקלים של סאוב. בין אם ההיתרים גלויים ובין אם לטנטיים, יש לחשוף זאת, אחרת יטענו שאת עוסקת במצוקה אישית דימיונית, או שסתם מדובר בגורל ביש, ומכאן קל לגלוש בהאשמתך במוזרויות למיניהן.

עדיף לדעת שאוגוסטו פינושה עסק בעינויים, בשביל שתהיה קבילות לטענתך שבצ'ילה בתקופה הזאת עברת עינויים, ולעבור את מסך ההכחשה. אם בתקופה שנפגעת אישית, היתה פרקטיקה של פריעה, הדרה, שקר, שחיתות, פעולה בחבורה למטרות שוד, עדיף לחשוף זאת גם במאקרו, כדי שטענתך תהיה קבילה בבית משפט למשל (בישראל או בטריבונל בינ"ל). אחרת יאמרו, אין דברים כאלה בישראל.. ואנונו, יתכן, גם קורבן על ידי גורמי בטחון, אך ללא העניין הכללי, לא היה שום גורם מתייצב לימינו. סבלך יראה כגורל ביש אילולי המימד הכללי של סבל הרבים.


וכך, מעבר לפרטים היחודיים של המקרה הבודד, עולים קווים כלליים של פגע-הרבים השגורים בישראל. הדברים מסואבים מספיק, הרבה מעבר לאשליות אודות אפשרותן של עסקות "הוגנות" באורח כלשהו עם גורמי ממסד או גורמים אחרים המניעים את תהליכי מלקוח-הדרה הללו, ללא שתיפול בפח. למשל, במקרה של הפקעות אדמות הבדואים ליד עומר שבדרום פלשתין, אם תציע לאיזה שייח "לסגור עסקה עם הממסד" הרי הדבר יוביל בהכרח לפיתחון פה מסוג "הבדואים גנבים וחסרי חוט שדרה, שימכרו גם את אמא שלהם"...דבר שישמן את מנגנון רווחי העתק חסרי הרסן של העושק כלפי האוכלוסיה הבדואית ביתר שאת. מדובר בסיסית ברווחי עתק ללא בקרות, המציגים עצמם בריש גלי ככאלה, כחלק ממנגנון הטרור והתשת ההתנגדות הטיבעית, ולכן, עושק ללא מיצרין נעוץ בבסיס המערך הזה כולו. מוכר למשל עוד משנות ה-80 המקרה של מאיה קוך ופרשת השחיתות בתנובה ומקרים נוספים, וגם אם לא מדובר כאן בחושפי שחיתויות, עדיין ניתן להציג את הרכיבים שהיו שגורים כבר אז במקרים רבים מסוגים שונים, של טרור אישי ופסיכולוגי, ובלבול דעתו של אדם עליו, תוך הונאה במחזורי הנעה לפעולה באמצעות ערור תקווה, תוך ניצול הדבר לפגיעה בו.

כיצד תפעל כפרט המגן על האוטונומייה שלו ועל זכויותיו מול דריסה בעלת אפקט משתק, מבלבל תודעה ומתיש? השען על ידע שכבר קיים ונפוץ בישראל אודות איפיוני השחיתות והחמס המערכתיים: נפוטיזם חסר בושה; שחיתות במצח נחושה תוך טרור; פשיעה כלכלית עצימה, קידום עקב התגודדות בקליקות והדרת אינדיוידואלים המשקיעים עמל, כשרון, מסירות; גסות רוח סלקנית; אטימות כבדה וחזירית; פריעות אכזריות באדם; הפקעות שרירותיות, אישפוזים פסיכיאטרים מערכתיים; הדרת וחמס כשרונות על ידי כנופיות זאבים וכך הלאה. והוסיף בתנופה זאת את הקווים היחודיים למקרה הנוכחי. הדברים מסואבים מספיק, ומדובר בשיטות מלקוח והדרה. אל תרתע מלהגיש תלונה פלילית למשטרה או אף לגורם בינ"ל כלשהו העוסק בהיבטים פליליים של עבירות בוטות על כללי הצדק הטיבעי או פשעים כנגד האנושות, וקטלג את ארועי הפגע, הנזק, ההתעמרות, ההונאה והמלקוח במרמה ושלא בדין תחת קטגוריות, במסגרת מאמץ לאירגון שיטתי חדור תבוניות של החומר. פגועי מרמס אנוש נוטים לעיתים לשקוע באקלקטיקה (תפזורתיות) ולאבד את היכולת לפרספקטיבות כלליות, לראיית עיקר מול טפל ובעקר - לאובדן (זמני) של כושר האירגון הגבוה, בפרט ככל שהשרירותיות והאבסורד עצימים יותר. התנגד לשקיעה זאת באובדן עצות הכרתי.

ואל תתן לדברים לחמוק ולהתפוגג להם לאין-סוף. אמנם נכון שאצלנו זה ככה, דברים פשוט ניגרמים להם, ואף אחד לא אשם, ובין לבין תמצא עצמך מקופד ומושבק, אבל מי, מי עשה זאת? דומה שאין כאן, אלא החמקנות שנוכלים קשים ופורעים כבדים במחוזותינו סיגלו כאוריינטצייה קיומית, שמקורה נעוץ, יתכן, בטיפוח אוריינטצייה שרדנית, לעיתים בעלת מימד עברייני, מצד חלקים באוכלוסיה בנסיבות התעמרות, רדיפות והדרה במשך מאות שנים בתקופות ובמקומות שונים באירופה. ואולי גם התפתח לעיתים דפוס של הזדהות עם הכוח העריץ, הדורס והמשמיד - חוקרים זיהו תופעה זאת של "הרעלה חברתית" (או "הזדהות עם התוקפן") העשויה להתפתח בנסיבות מסויימות בקרב אוכלוסיות שהינן קורבן התעמרויות קשות ושיסוי דמים. ובכן, זו החמקנות ומסך ההכחשה של הפרע, אותה ארשת זחוחה, כאילו לא רואים, לא מעורבים, לא שומעים, מי בכלל חשב לו את מה שאתה מייחס להם? אבל בפועל, תכופות אין מעייניהם מוקדשים אלא לרווח הלא מרוסן הקל הכרוך בפרע, ממש אין הם חושבים על כל דבר אחר, אלא רק על ''זה" במלוא חושיהם החדים, הלובשים כלפי חוץ פנים זחוחות. על מה יחשבו, על פילוסופייה?

____

חברת נקם


כללית, מדובר כאן בפיתוח אוריינטציה של הסתמכות על כוח שרירותי, כוח מדכא, ברוטליזציה כדרך הכמעט בלעדית לבוא במגע עם המציאות האנושית. זאת כתחליף לדרכי תבונה ואוריינטציה של אירגון ויצרנות. אני מגדיר דיכוי כבלימת יצרנותו של הזולת. כשהדיכוי נפוץ, היצור והצמיחה הכלכלית יורדים. הממד או ה"שאלה" המרכזית, הראשונית, תחת אוריינטצייה כוחנית ביחס לאחר היא "מה כוחו של שמעון", בדומה לשאלתו של סטלין "כמה דיויזיות יש לאפיפיור". זאת, בניגוד לשאלה שמציגים במערב או בחברות מבוססות אוטונומייה בדרך כלל, מה הם איכויותיו הסגוליות, דהיינו, מה הוא הפוטנציאל היצרני והמארגן של סמואל ובעיקר, כושר יצורו הרעיוני, יצור מושגים ואידאות חדשים ומערכי אירגון. זאת כאשר מושגים זה הבסיס לכל פעולה יוצרת, והיכולת המארגנת הגבוהה מאפיינת את האדם היצרני. בהקשר זה, המשאב האנושי העקרי הוא כושר האירגון. בכל עשייה סביבך קיימת רמה מסויימת (ובישראל - לרוב ירודה) של אירגון, החל מסידור ביתך או חדר העבודה שלך, אירגון היצור במפעל, תהליכי זרימת מידע באירגון היי טק, סידור המושבים ואירגון ההגשה בבית קפה או במסעדה, תחזוקת ואירגון זרימת התעבורה בכבישים וכד'. זהו משאב אנושי טיבעי שאינו מחייב כל הכשרה. מערכים חברתיים/תרבותיים יכולים לעודדו או לדכאו.

אוריינטציית הברוטליזצייה מקורה בפיתוח אופנים של נקם והגברת-יתר של עקרון הכוחניות כתגובה מעוותת לסיטואציה של רדיפות, עלבון קיומי, חוסר אונים והצרת נתיבי פעולה בהיסטוריה של העם היהודי. הגברת-יתר זאת, אינה (לגישתי) תגובה סימטרית של הזדהות עם התוקפן (כפי שגרס תאודור אדורנו למשל), אלא גם פיתוח תפיסה סלקטיבית ומזקקת כלפי הכוח המדביר כיסוד המרכזי בקיום האנושי, ודחיקת רכיבים נוספים מחוץ להכרה. תחושת נקם וברוטליות-יתר זאת, ניצפתה ביד אמן על ידי מתבונן חד עין כשייקספיר במאה ה-16, בדמותו של שיילוק ב"סוחר מוונציה".

האוריינטצייה של הנקם הברוטאלי זכתה לתנופה עם הווצרות מצע חופשי ומשוחרר לכאורה מעכבות ביחס לתפעולה הגורף, מצע הנעוץ בסיטואצייה הקולוניאליסטית של ההתיישבות היהודית בפלסתינה. וכך, דמות הערבי בחברה היהודית בישראל, לובשת תכופות ציביון של "הגוי האנטישמי" "הפורע האוקראיני" "הנאצי" - כל זאת במטרה להכיל כאן את הסכימה והאוריינטצייה של "נקם בגוי הארור". ישראל היא במידה רבה "חברת נקם" והנקם הזה הפך לדיפוזי, גם ביחסי הגומלין הבין מגזריים והבין-מגדריים בישראל. וכך, אין מדובר רק בדיכוי שלטוני, אלא בהשענות אנשים רבים על אקלים של כוחניות וברוטליזצייה היוצר היתרים להפעלת הכוח הגס והשרירותי בקנה מידה נרחב. הכוח, חייב להראות גם כשרירותי ומנוגד לתבונה וליכולת ניבוי מתי יופעל ואיך. וזאת, כאשר שרירותיות הכוח, נועדה להטיל אימה ולשתק את התודעה היוצרת. וכך, בניגוד לכל תוחלת סבירה, כאשר אתה תצפה לתגמול, עקב מעשים טובים ונאמנים ופעולה חרוצה ועתירת כשרון, דווקא אז "תחטוף" בישראל בעיטה בפרצוף, וכאשר אתה מראה חוסר יכולת ובוגדנות ופעולה החדורה בשיפלות בוטה וצורמת, דווקא אז תקבל שכר במקום עונש.

תכופות מתארים את ישראל כמדינה בה "הכל הפוך", דהיינו, היא שדה פעולה של כוח שרירותי וברוטאלי, ולא תבונה. לכן הצמיחה בישראל ניזונה משנונראי ענק של סיוע חוץ, והעושר בישראל - המרוכז אצל קבוצה קטנה, ניזון מהפקעה מסיבית של נכסים קרקעיים פלשתינאים, ושל עושק האוכלוסיה היהודית, בפרט של העמלים ונושאי הפעולה המארגנת והיוצרת ערכים מטריאליים ורוחניים.