ככל שאמצעי התקשורת, בעיקר האלקטרוניים, משתכללים, כך מצטמצם הכפר הגלובלי, הלא הוא העולם המערבי. וכשהעולם נהיה קטן, התקשורת בין תרבויות הופכת לא רק חשובה יותר, אלא גם ממשית ומיידית יותר. הצעירים כיום רוכשים בקלות חברים ברחבי העולם, הן באמצעות האינטרנט, הן באמצעות טיולים מרובים בעולם. רובם ככולם דוברים לפחות שפה זרה אחת - אנגלית - ואין ספק שהם מודעים גם לחשיבותן של שפות זרות נוספות, ככלי לאמצעי תקשורת, להבנת העולם שסביבם ולהעשרת ידע והרחבת השכלה. ורבים הצעירים שמגלים שלא פשוט כלל לרכוש שפות זרות בגיל "מופלג" כמו עשרים או שלושים.
למעשה, בלשנים כיום מאמינים שלכל בני האדם מנגנון קוגניטיבי מולד לרכישת שפות, ושהטמעת שפות זרות בתקופת הילדות היא טבעית ופשוטה, לפעמים בניגוד לתהליך המפרך של רכישתן בתקופת הבגרות. נראה שקיים "חלון הזדמנויות" להטמעת שפות בתקופת הילדות, חלון שהולך ונסגר במהלך העשור הראשון לחיי הילד, פחות או יותר.
אולם אם תרצו שילדכם ירכוש כמה שפות זרות, יהיה עליו להיחשף לשפות הללו באופן רציף ומתמשך, שכן למידת השפה אינה מתרחשת באופן "אקדמי" ומסודר, אלא נקלטת על ידי הילד כאשר הוא חשוף לה בצורתה הטבעית: כשפת אם דבורה ושוטפת. ילדי מהגרים, למשל, שחשופים בביתם לשפת המקור של הוריהם ומחוץ לבית (בין החברים, ברחוב, בבית הספר) לשפת המדינה שבה הם חיים, ירכשו ללא מאמץ את שתי השפות, ועל פי רוב יוכלו לדבר, לכתוב ולקרוא באופן שוטף את שתיהן. כנ"ל ילדים שכל אחד מהוריהם דובר שפה אחרת, בתנאי שכל הורה מקפיד לדבר אליהם בשפתו.
מרתק לראות את הקלילות שבה מתנהלים ילדים כאלה בין שתיים או שלוש שפות, בלי להתבלבל ובלי לטעות. השפות שהם רוכשים בילדותם אינן למעשה "שפות זרות" כי אם שפות אם, שילוו אותם לשארית חייהם - בהנחה שיישארו בשימוש סביר בפיהם ויתורגלו, גם אם לא על בסיס יום-יומי. ילדים שהחמיצו את "חלון ההזדמנויות" יוכלו תמיד לרכוש שפות נוספות באמצעים שונים - מלימודים בבית ספר, דרך צפייה אינטנסיבית בתכניות טלוויזיה ועד סאמר סקול יוקרתי באנגליה - אבל שפתם לעולם לא תהיה טבעית וקולחת כשל מי שרכש שפה זו בילדותו.
