סיפורי השחיתות נצברו אחד אחרי השני. וטרם יבש הדיו על גבי דפוס העיתון, נולד לו סיפור עסיסי חדש, פעם מעילה ברשות המיסים, פעם מופע טראגי של משה קצב נשיא מדינת ישראל החשוד באונס של א ולא מזמן נגזר גורלו הפוליטי של נסיך מפלגת העבודה - חיים רמון שהואשם על כך שאכסן את לשונו בפייה של ה'. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בחזקת חשוד בכל שקשור למידותיו שלו, ובינתיים ממתין עם יריבו הפוליטי, עמיר פרץ, שר הביטחון, עד שוועדת ווינוגרט תחרוץ את גורלם הפוליטי. סיום תפקידו של מפכ"ל המשטרה קארדי לא רק שאינה מוסיפה לתחושת הביטחון האישי והלאומי.יתרה מזו היא מעצימה את תחושת חוסר האונים של הציבור בכל הקשור למנהיגיו בכל הרמות. עניין זה מביא אותי לתפיסתם של אותם מנהיגים את נתיניהם, כך נראה כי ראוי לכנותנו.
לעניין זה ניתן לקשור את מאמרו של מיכאל הרסגור: " שמונה הערות על מנהיגים" שהתפרסם בשנת 1999 בכתב-עת "פנים". המאמר עוסק בטיפוסים שונים של מנהיגים בהיסטוריה ובתוצאות ההרסניות שהביאו על עצמם ועל ההמונים בעקבות התנהגותם חסרת האחריות.
מאמרו של הרסגור מתאר גורמים לתקומתם ולנפילתם של משטרים ומנהיגים, עיוורים ואוליגרכיים מן המחצית השנייה של המאה הקודמת, חלקם זכו מפיו של הרסגור לתואר מנהיגים "מפוברקים"; מנהיגים ומשטרים רחוקים מעט ברצף הזמן וקרובים יותר בדרך התנהלותם למנהיגינו כיום. לעניין זה ראה את תפיסת ערך החיים של נתיניהם.
באחת מהערות על הצבא כותב הרסגור "...יש להבחין בין המפקד-ההוגה בעזרת סטטיסטיקות ומפות, למפקד בשטח, העובד ישירות עם בני האדם. הצד המופשט של פעילות המפקד מביא אותו לא פעם לאשר פעולות שסופן אסון. הטכנולוגיה המודרנית מנתקת את האדם הלוחם, הסובל והנופל, יחד עם מנהיגיו הצבאיים חסרי האונים, מהמפקד הבירוקראטי הרואה אנשים במונחים סטטיסטיים בלבד...".
למקרא שורות אלו, ניתן לרגע לחשוב שהם הועתקו ממאמר דעה שבאחד מעיתוני היום שדיווחו על אירועי מלחמת לבנון השנייה שחלפה לה רק זה עתה. כל זאת נראה למרות שהטקסט נכתב לפני שמונה שנים ואודות משטרים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
הרסגור מתייחס גם ליכולתם של המנהיגים המפוברקים לקיים תדמית שאין בינה ובין המציאות דבר:
"... במחצית השנייה של המאה העשרים הצליחו הטכנולוגיה, היועצים, המומחים לתדמית, ליצור "מנהיגים" וירטואליים מאנשים בינוניים. זאת הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה במאה ה21-. באמצעות סקרים סלקטיביים והרבה כסף, אפשר ליצור דמות מושכת....".
ודמויות פוליטיות מושכות וחסרות תוכן מוכרות לנו היטב, ניבטות אלינו בחיוך זחוח, מידי יום, באמצעי התקשורת, מונחים על ידי יועצי תדמית ממולחים. ובעניין זה אזכיר "נשכחות": מפלגת שינוי של טומי לפיד, שגרפה קרוב לעשרים מנדטים והתנדפה מהמפה הפוליטית בבחירות האחרונות כאלו לא הייתה. גם מפלגת קדימה של אולמרט עומדת על תשעה מנדטים בקושי - אילו היו מתקיימות הבחירות היום. לכאורה, נראה שסופו של דבר שהציבור מתפכח, אך זאת עד למועד שבו ימציאו לנו מנה גדושה וחדשה של מופע פוליטי מאחז עיניים.
כך יוצא שמנהיג שנמצא מסרב לראות מעבר לכסא הקדמי של הוולו מוחלף בידי מי שאינו שונה מאוד ממנו. ונראה שעבורנו מיום ליום ההרגל הופך להיות יותר נוח. ומכך אני מוטרד יותר מכל, מאותה שקיעה באדישות מטמטמת חושים שפשטה בקרב האזרחים / הנתינים.
דרושה, אם כך, מחשבה אחרת בקרבנו, זאת בטרם שוב נצא לחפש לנו את מי להמליך על כס השלטון, שאחרת נמצא לנו שוב אותו כאוס של מידות פסולות.
לעניין זה ניתן לקשור את מאמרו של מיכאל הרסגור: " שמונה הערות על מנהיגים" שהתפרסם בשנת 1999 בכתב-עת "פנים". המאמר עוסק בטיפוסים שונים של מנהיגים בהיסטוריה ובתוצאות ההרסניות שהביאו על עצמם ועל ההמונים בעקבות התנהגותם חסרת האחריות.
מאמרו של הרסגור מתאר גורמים לתקומתם ולנפילתם של משטרים ומנהיגים, עיוורים ואוליגרכיים מן המחצית השנייה של המאה הקודמת, חלקם זכו מפיו של הרסגור לתואר מנהיגים "מפוברקים"; מנהיגים ומשטרים רחוקים מעט ברצף הזמן וקרובים יותר בדרך התנהלותם למנהיגינו כיום. לעניין זה ראה את תפיסת ערך החיים של נתיניהם.
באחת מהערות על הצבא כותב הרסגור "...יש להבחין בין המפקד-ההוגה בעזרת סטטיסטיקות ומפות, למפקד בשטח, העובד ישירות עם בני האדם. הצד המופשט של פעילות המפקד מביא אותו לא פעם לאשר פעולות שסופן אסון. הטכנולוגיה המודרנית מנתקת את האדם הלוחם, הסובל והנופל, יחד עם מנהיגיו הצבאיים חסרי האונים, מהמפקד הבירוקראטי הרואה אנשים במונחים סטטיסטיים בלבד...".
למקרא שורות אלו, ניתן לרגע לחשוב שהם הועתקו ממאמר דעה שבאחד מעיתוני היום שדיווחו על אירועי מלחמת לבנון השנייה שחלפה לה רק זה עתה. כל זאת נראה למרות שהטקסט נכתב לפני שמונה שנים ואודות משטרים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
הרסגור מתייחס גם ליכולתם של המנהיגים המפוברקים לקיים תדמית שאין בינה ובין המציאות דבר:
"... במחצית השנייה של המאה העשרים הצליחו הטכנולוגיה, היועצים, המומחים לתדמית, ליצור "מנהיגים" וירטואליים מאנשים בינוניים. זאת הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה במאה ה21-. באמצעות סקרים סלקטיביים והרבה כסף, אפשר ליצור דמות מושכת....".
ודמויות פוליטיות מושכות וחסרות תוכן מוכרות לנו היטב, ניבטות אלינו בחיוך זחוח, מידי יום, באמצעי התקשורת, מונחים על ידי יועצי תדמית ממולחים. ובעניין זה אזכיר "נשכחות": מפלגת שינוי של טומי לפיד, שגרפה קרוב לעשרים מנדטים והתנדפה מהמפה הפוליטית בבחירות האחרונות כאלו לא הייתה. גם מפלגת קדימה של אולמרט עומדת על תשעה מנדטים בקושי - אילו היו מתקיימות הבחירות היום. לכאורה, נראה שסופו של דבר שהציבור מתפכח, אך זאת עד למועד שבו ימציאו לנו מנה גדושה וחדשה של מופע פוליטי מאחז עיניים.
כך יוצא שמנהיג שנמצא מסרב לראות מעבר לכסא הקדמי של הוולו מוחלף בידי מי שאינו שונה מאוד ממנו. ונראה שעבורנו מיום ליום ההרגל הופך להיות יותר נוח. ומכך אני מוטרד יותר מכל, מאותה שקיעה באדישות מטמטמת חושים שפשטה בקרב האזרחים / הנתינים.
דרושה, אם כך, מחשבה אחרת בקרבנו, זאת בטרם שוב נצא לחפש לנו את מי להמליך על כס השלטון, שאחרת נמצא לנו שוב אותו כאוס של מידות פסולות.
דני אדמסו
מנכ"ל אגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה www.iaej.org.il
מנכ"ל אגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה www.iaej.org.il
