אימון אישי יחודי להקטנת השיפוט העצמי ולקבלה עצמית 

בעולם המערבי התחרותי, רבים מאיתנו חווים העדר ערך עצמי, ביקורת עצמית, בושה ושנאה עצמית במיוחד אם אנו לא עומדים בתחרות או בקריטריונים הברורים שהתרבות שלנו מציבה כמעט בכל תחומי החיים.
כמאמנת אישית ומנחה אני נעזרת בכלי האימון כדי לסייע למתאמנים לשפוט ולבקר את עצמם פחות, וכדי לאפשר להם לקבל את עצמם יותר.
באימון המתאמן נתפס כאדם שלם המומחה לחייו ולכן בתהליך האימון מתמקדים בקיים ופחות בחסר ובלקוי. תפקידו של המאמן לחשוף, להעצים, לעודד ולפתח את הכישורים, המשאבים והיצירתיות שכבר נמצאים אצל המתאמן. אני כמאמנת אישית, מוצאת גישה זו כאופטימית, לא שיפוטית וכמסייעת למתאמנים לקבל את עצמם ולהשלים עם עצמם.

כדי שהאדם יוכל לקבל את עצמו הוא צריך קודם להכיר את עצמו ולהיות מודע לערכיו, חולשותיו, יכולותיו מטרותיו ופעולותיו. וזה בעצם מה שעושים באימון, המתאמן בודק בעזרת המאמן מהם ערכיו, חסמיו (מה חוסם ומכשיל אותו), מהם משאביו וחוזקותיו ומה בעצם הוא רוצה - מה מטרתו, וכיצד הוא הולך לממש אותה. לכן בתהליך האימון המתאמן מקבל תמונה ברורה, ממוקדת ושלמה של מי הוא - על חוזקותיו ועל חולשותיו. בנוסף לבהירות ולמיקוד שהוא משיג, הוא יוצא מהפאזה האוטומטית האופיינית לחלקים מסוימים של חייו, במיוחד לאילו הבעייתיים, הוא הופך למודע לעצמו ולמעשיו ומפעיל שיקול דעת.

בתהליך האימון וההנחיה הייחודי אותו אני מעבירה, אני מוסיפה על כלי האימון - אני מיידעת ומדגישה עקרונות נוספים החשובים בעייני לחיים מודעים:

• רצון ללמוד והבין את המציאות הפנימית והחיצונית.
• מוכנות להתבונן, להפנות קשב, לחשוב ולקחת אחריות.
• התייחסות להוויה, למה שאנו מרגישים עכשיו ללא הסחות דעת.
• הבנה ומודעות לכך שאנו מפרשים את המציאות, והבחנה בין עובדות רגשות ופרשנות.
• לא להתכחש ולהימנע מעובדות מכאיבות, מפחידות או מאיימות.
• נכונות להכיר בטעיות ולתקנן.

עכשיו כשהמתאמן מכיר ומודע לעצמו אפשר לעזור לו לקבל את עצמו. כמאמנת אישית אני מבהירה לו ומחדדת את כלל הזהב: לקבל את עצמי פירושו להיות בעדי - לעמוד לצד עצמי, בלי שנאה או ביטול ערך עצמי. להתייחס לעצמי בכבוד, לעמוד על זכותי להתקיים. אחרי שכלל הזהב הוטמע אני מראה למתאמנים פרשנות אחרת למושג קבלה עצמית, פרשנות לפיה קבלה עצמית היא:

•  קבלת ההנחה שמותר לטעות, זה טבעי.
• השלמה עם העובדות, הרגשות, המחשבות והמעשים (גם עם הדברים השליליים) ללא התכחשות ובריחה. השלמה זו לא מונעת מאיתנו לשאוף לשינויים או שיפורים.
•  קבלה של מציאותן של חולשותיי, שגיאותיי ובעיותיי, אך בעיותיי, שגיאותיי וחולשותיי אינן מגדירות אותי. הן אינן תמצית מהותי.
• התעניינות וחקירת המניעים לפעולות השונות, בעיקר השגויות. כלומר אם עשיתי טעות, אחקור ואנתח, כדי  להבין ולשפר וזאת ברוח טובה לא בהלקאה ובייסורים.

לסיום אני נעזרת בפסיכולוגיה הבודהיסטית ומצטטת את שונריו סוזוקי:
''אתה מושלם בדיוק כמו שאתה... ועדין יש מקום רב לשיפור''.
כלומר, לא מתעלמים מהצורך בשינוי אבל מכירים ביכולת שלנו לראות את הטוב והמיוחד שקיימים בנו, מתייחסים לעצמנו באהבה ובחמלה.
חמלה מוגדרת בבודהיזם - כרטט של הלב למראה כאב, כיכולת לראות את הקשיים שלנו ''בעיניים טובות''.

ולמעוניינים אני מציעה מדיטצית חמלה עצמית:
שבו בדממה ובריכוז. נשמו ברכות וחושו את גופכם, את פעימות ליבכם, את החיים הזורמים בתוככם. חושו כיצד החיים שלכם יקרים לכם איך אתם מגינים על עצמכם מפני רגעי הצער.
חזרו על המשפטים: מי יתן ותעטוף אותי החמלה. מי יתן ויקלו כאבי וצערי. מי יתן ואדע שלווה. נשמו. תנו לנשימה שלכם ולליבכם לשכון בטבעיות בתוככם כמרכז של חמלה לעצמכם ולכל העולם.

עכשיו יש בידי המתאמנים אפשרות לבחור ולהגדיר מחדש מהי קבלה עצמית בעיניהם ויכולת לבצע שינוי מהותי בחייהם.