חובת דיווח על הכנסה והוצאה של כספים מישראל 

עו"ד רועי אזרד, עו"ד גיל נדל

על פי חוק איסור הלבנת הון ותקנות איסור הלבנת הון (דרכי דיווח על כספים בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה), התשס"א - ‎2001, חלה חובת דיווח על הכנסה והוצאה של כספים לישראל.

הסכום החייב בדיווח הינו 90,000 ש"ח ויותר לכל אדם הנכנס ישראל או יוצא  ממנה עם כספים. המונח "כספים" לענייננו כולל: מזומנים, המחאות בנקאיות והמחאות נוסעים.

לעולה חדש, בכניסתו הראשונה לישראל, על פי אשרת עולה לפי חוק השבות, הסכום החייב בדיווח הינו 1,125,000 ש"ח ויותר.

הדיווח יעשה באמצעות טופס מכס 84 "דיווח בדבר כניסה ויציאה של כספים". שאותו ניתן להשיג אצל פקיד המכס או באתר האינטרנט של רשות המיסים.

כאשר הכסף מוכנס או יוצא כמטען נלווה, על הנוסע למלא את טופס הדיווח ולהגישו לפקיד המכס באולם היוצאים, כאשר ביציאות שבהן אין עמדת מכס, על הנוסע למלא את הטופס ולהגישו לפקיד המכס הנמצא בעמדת הכניסה לישראל. בכניסות שבהן נהוגה שיטה דו-מסלולית ("אדום - ירוק") על הנוסע לפנות לפקיד המכס במסלול האדום, למלא ולהגיש את טופס הדיווח.

כאשר הכסף מוכנס באמצעות דואר או בכל דרך אחרת של משלוח, יש להגיש את הטופס לפקיד המכס במקום הקבלה או השיגור של הדואר, ובאין כזה יש לשלחו באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה למוקד הארצי להלבנת הון של המכס (בעת הכנסת כספים לישראל – 72 שעות משעת קבלת המשלוח, בעת הוצאת הכספים מישראל – לפני מועד הוצאת הכספים מרשות השולח).

מי שמפר את חובת הדיווח דינו מאסר שישה חודשים או קנס בשיעור האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין (נכון להיום: 226,000  ש"ח), או פי עשרה מהסכום שלא דווח עליו, הכל לפי הסכום הגבוה יותר. כמו כן, החוק הסמיך שוטרים ופקידי מכס לתפוס את הכספים העולים על הסכום הפטור מדיווח, והסמיך את מנהל המכס להקים ועדה להטלת עיצום כספי בשל הפרה כאמור.

יצוין, כי אין כל נפקא מינא לשאלה האם הכסף עליו לא דווח היה בבעלותו של החייב בדיווח או לא. כך, נקבע בפסיקה כי במקרה בו שלושה חברים נכנסו לישראל כשבבעלותם סכום מסוים שהיה על פי הנטען בבעלותם של השלושה אך לצרכי נוחות בלבד נשאר הסכום של השלושה כולו ברשותו של אחד מהם בלבד – חויב המערער (שנתפס ברשותו הסכום הלא מדווח) בעיצום בהתאם לגובה הסכום שנתפס ברשותו ולא דווח, ולא נתקבלה טענתו כי הסכום אינו בבעלותו, וחלוקתו הקניינית הייתה מובילה אף לסכום הנמוך מהסכום החייב דיווח על פי החוק.

סעיף 15(א) לחוק קובע שניתן להטיל עיצום כספי בשיעור שלא יעלה על מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין או עד פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו, לפי הסכום הגבוה יותר. בתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי), תשס"ב-2001 (להלן-"התקנות") נקבעו הוראות לענין ההליכים להטלת העיצום הכספי וגובהו, ובין היתר נקבעו קריטריונים בהם תתחשב הוועדה, בין היתר, בבואה לקבוע את גובה העיצום הכספי: (1) ההפרה היא הפרה ראשונה; (2) ההפרה היא הפרה חוזרת; (3) היקפה הכספי של ההפרה. המדובר כאמור ברשימה פתוחה של שיקולים, כאשר בפסיקה נקבע כי גם מקור הכסף אף הוא הינו קריטריון לגיטימי בו רשאית להתחשב הוועדה לעניין זה.

כלומר, בידי הרשויות דרכים חלופיות ומקבילות בכל הנוגע להכנסה או הוצאה של כספים: ניתן להעמיד לדין פלילי את המפר לפי סעיף 10 לחוק, או להעמידו בפני ועדת עיצומים לפי סעיף 12 לחוק, כאשר אם האדם ביצע את הפעולה במטרה שלא יהיה דיווח לרשות ניתן גם להעמידו לדין לפי סעיף 3(ב) לחוק.

החוק קובע במפורש כי אם הוטל על אדם עיצום כספי והוא שילם אותו, לא יוגש נגדו כתב אישום בשל הפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי.

על פי הפסיקה, הפרת חובת הדיווח גוררת אחריה סנקציות הקבועות בחוק וכמפורט לעיל, בין אם מקורו של הכסף עליו לא דיווח האדם הוא כשר ובין אם אינו כשר, או "אסור" בלשון החוק.