שלום אהבה חופש 

מתוך המאמר חופש ושלם: "...הרמה הבאה של החופש והאושר היא חיים מתוך ייעוד. אדם צריך להיות מאושר, חופשי ושלם על מנת שיוכל לתת לעולם את הדבר שהוא מצוין בו - הייעוד שלו ! עליו להיות במצב תודעתי של תחושת חופש כדי להיות פנוי לזהות את הייעוד המבוקש..."
חופשי, מאושר ושלם - בהיפוך האדם צריך להרגיש שלמות עם עצמו = לעשות שלום בינו לבין עצמו = להוריד כל שיפוטיות ובקורת עצמית ולהחזיר לעצמו את כול אותם חלקים אנרגטיים מתוך 100% כוח חיות איתם האדם נולד, אותם הוא פיזר ומפזר מתוך "אחריות ומחויבות אישית לסביבה החיצונית" כדי לחוות ולחוש את עצמו "כתורם, נדיב, נאמן, מסור, להרגיש באחדות" עם האנשים סביבו.
כל זמן שהאדם אינו משיג את יעד האחדות אליה הוא שואף, האדם יעסוק בצורך "להשכין שלום" בינו לבין הסביבה החיצונית, משמע בפשטות - השלם של האדם אינו יכול לבוא לידי ביטוי פנימי שיהפוך להוויה, מפני שהאדם נתקל בסיטואציות שהם אינן שלום ויעסוק רוב הזמן במציאת פתרונות וכלים כדי להביא שלום, כדי ליצור את אותה "אחדות" לה הוא שואף כדי להרגיש משפיע. ידיעת השלום הפנימי קיימת אצל כול אדם במצפונו, האדם חותר לשלום משחר ילדותו, זאת היא ידיעה פנימית עמוקה אותה האדם רוצה לממש בתוכו ובמהלך חייו ינסה גם להשכין שלום אצל האחר, כשהוא מזהה שהאחר אינו מקיים בעצמו אהבה עצמית ושלום פנימי, בדרך של נתינת עצות, פתרונות וכו' לאחר, זאת אומרת שהכמיהה לשלום קיימת אצל כול אדם באשר הוא כדי ליצור את אותה אחדות שהיא חלק מהידיעה הפנימית איתה נולד האדם להתאחד עם כמה שיותר בני אדם, עומק הידיעה הזאת היא הרעיון שיצרה האינטליגנציה הגבוהה שיצרה עולם זה, שבני אדם ירצו להתאחד לרמה של שלום ולאחר שהתאחדו לשלום, האדם ירגיש שלם עם עצמו, יקבל ויאהב את עצמו, לא יהיה לו את הצורך לקדם את השלום אלא יופיע בהוויה של שלום. ההבדל בין לקדם את השלום לבין לחיות בהוויה של שלום, הינו משמעותי וחשוב ביותר, עצם הצורך של האדם לקדם את השלום הוא מתוך ראייה שאין שלום, אבל הראייה שאין שלום היא כלפי חוץ, היא לא פנימית, כשהאדם מביט פנימה לתוך עצמו הוא יוכל למצוא את השלום שבו בקלות רבה, לאסוף הוכחות שכל מה שהוא פעל ועשה בחייו גם אם הוא כעס, התעצבן, ניתק קשרים, לחם ועוד הרעיון המקורי, היהלום הוא הרצון להשכין שלום בעצמו ובאחר, להרגיש שהוא תרם והשפיע על האחר להתפתח לממש את עצמו, להגיע לשלום בינו לבין עצמו,בנקודת זמן זאת האדם אינו רואה את עצמו, בטעות הוא חושב שאם הוא יעזור לאחר לעשות שלום בינו לבין עצמו, כך הוא מממש את השלום של עצמו, מכאן האדם מרצה, מקבל ללא תנאי, נדיב ותורם, נאמן, אך הכול כלפי חוץ ולא כלפי עצמו הוא.
נחזור לשלם: האדם נולד עם 100% כוחות חיות, בכוח החיות הזה יש לאדם רמה פוטנציאלית גבוהה מאוד למימוש בעולם הפיזי, במהלך השנים האדם מחלק מכוח החיות שלו לאחרים ונשאר עם אחוזים בודדים של כוח חיות, אותם אחוזים בודדים מספיקים בקושי לקיום הגוף הפיזי ולכן הגוף הפיזי יחווה קושי בדמות השמנה, ומחלות שונות ומשונות, בנוסף נפשו של האדם אינה שקטה מפני שהאדם עסוק באותם חלקים שאינם אצלו, אותם חלקים שנשארו ונשארים אצל אחרים איתם הוא רוצה יחסים ועשיית שלום - זה ילווה ברגשות אשמה, שיפוטיות וביקורת עצמית וחיצונית, רכילות פנימית וחיצונית, כעס, רוגז ועוד, שגורם לאיבוד שליטה על השלם ומתוך כך האדם ינסה לקחת את השליטה כול פעם מחדש כדי להחזיר לעצמו את מאת אחוזי החיות ששייכים לו.
במציאות: קח דמות שאתה כועס ורוגז עליה = אין לך שלום עם אותה הדמות = אתה שופט ומבקר אותה, שופט ומבקר את עצמך, מרכל ועוד וכול זאת כדי להרגיש שאתה צודק, שאתה פעלת נכון, שאתה היית בסדר - כל "הסבל" שאתה מייצר מול אותה דמות, כדי להוכיח לעצמך שאתה שלום, כדי לנקות את מצפונך, בתהליך זה האדם מאבד מהאנרגיה שלו עצמו לטובת החיצוני. (ראה תקשור "מצפון האדם").
כשהאדם אינו שלם במהותו הפנימית הוא ינסה להוכיח לעצמו שהוא שלום ומתוך כך הצורך של האדם בשליטה על כל מה המתרחש וקורה בתוך עצמו וסביבתו כדי להגיע למקום השלם הזה.
זאת אומרת שיש לאדם סימני שאלה על היותו שלום, מכאן יגיעו ספקות, חשד, בדיקה ועוד מתוך פחד נוראי, שייקחו לאדם ושהוא יפר את מעט האחוזים שנשארו לאדם מתוך השלום אותו הוא חילק ומחלק לאחרים.
פלטיאל אריה