השיבוש בו מצוי כיום העולם הערבי / נמרוד נוי
4/6/2010
מסעו של ברק אובמה למצריים ולאסטנבול, תוך עקיפת ירושלים, ודבריו שם על פיום עם הערבים והאיסלם, היה כשלון צורב ועל הממשל האמריקאי להכיר בכך ולשנות מדרכו אם רצונה של ארה"ב להמשיך ולהיות מעצמת על בעולמנו. האיום איננו רק על ישראל. מתפתחת לנגד עינינו מלחמת ציביליזציות ממשית בו קיומו של המערב כולו וערכיו בסכנה קיומית של השתלטות הברבריות הערבית-איסלמית. רק חומה מערבית בצורה אל מול המגמות האלו יעצרו את השטף הפונדמנטליסטי הזה. התנהגותו של ראש ממשלת טורקיה היא פסיכותית לחלוטין ושגעונית ואין צורך לתת לה לגיטימציה משום שהוא איסלמי. יש לקרוא אותו לסדר ומיד. זה תפקידה של ארה"ב ולא מהלכי פיוס תמימים וחסרי ביסוס עם האומה הערבית ועם האיסלם.
לפני כחודשיים התפרסמה, במוסף תרבות וספרות של עיתון הארץ, סיקורת מאת המזרחן עמנואל סיוון לספרו של בריאן ויטאקר - עיתונאי בריטי שלמד שפה וספרות ערבית באוניברסיטה האמריקאית של קהיר, והיה ברוב שנות התשעים כתב ה"גרדיאן" במצרים - "מה באמת השתבש במזרח התיכון".
בניגוד לפועלו ולכתביו של המזרחן הנודע ומומחה האיסלאם ברנרד לואיס, שעסק בהכללות היסטוריות גרופות, כותב סיוון, ויטאקר מתרכז בהסתכלות מפורטת באופן שבו פועלות חברות ערביות מעיראק עד מרוקו - ביחסי הגולמלין בין שליט לנשלטים, בין בני החברה לבין עצמם, ושסעים על פי גיל, מגדר, עדה דתית, מעמד חברתי כלכלי וכו'.
דרך הסתכלות על מאפייני התא המשפחתי בחברה הערבית גוזר מחבר הספר מספר יסודות המשפיעים על החברה כולה ועל הפוליטיקה ומסבירים את השיבוש בו מצוי כיום העולם הערבי. מסקנתו העיקרית היא שהדמוקרטיה בעולם הערבי היא פתרון שטחי ופורמלי. אין כיום בחברה הערבית את אותם ערכים ומרכיבים המאפשרים לקיים חיים דמוקרטיים אמיתיים, ודבר זה נגזר מן המסורת של התא המשפחתי.
הלקח העיקרי שהפקתי מדברים אלו הוא שאפשר להרחיק לכת בהבנה ובניתוח של החברה הערבית גם מבלי שעוסקים באופן ישיר בדת האיסלם ובהכללות היסטוריות גורפות. זו הבחנה מאוד חשובה. דבר זה מאפשר לנו להגיע לתובנות מאוד מעניינות וטובות על החברה הערבית גם מבלי שאנו בקיאים לעומק ביסודות האיסלם.
כישראלים, רבים מאיתנו נחשפים מדי יום לתרבות האיסלם ולערביות אך מעטים בקרבנו הרחיבו את ידיעותיהם והשכילו באשר לאיסלם ובקיאים בו לעומק. אך מנגד, כולנו צופים יום יום באוסף עצום של התנהגויות המאפיינות את העלום הערבי והיכולות לספק הסברים איכותיים להתרחשויות והתפתחויות בחברה הערבית ובפוליטיקה שלה.
אנו חיים היום בכפר בינלאומי שהוא כדור הארץ שלנו, המתאפיין בגלובליזציה גדולה, בתקשורת ובפיתוחים טכנולוגיים מדהימים, בבעיות אקולוגיות וסביבתיות הרות גורל, בעולם של נשק רב עוצמה ושל יכולת גרעינית, בעולם של משאבי טבע וסביבה מוגבלים וכו'. מציאות זו מכתיבה את קיומם של יסודות מאוד חזקים של סולידריות בינלאומית ובמיוחד של אחריות. אתה מסתכל כיום על התנהגותן של הארצות הערביות ונדמה כי הם חיים בכלל בעידן בו מוחמד ויורשיו רכבו על גמלים וסוסים ובידם חרבות וכבשו את מחצית העולם. מן פאנטאזייה כזו על גדולה שהיתה ואבדה. סוג של התנהגות ילדותית אינפנטילית שאיננה מוכנה לקחת אחריות ובאה בטענות כלפי כל העולם. לערבים ארצות משלהם גדולות ונרחבות, משאבים רבים, ואיש לא מונע בעדם לפתח את ארצותיהם ולדאוג לאזרחיהם ובעיקר לשאת באחריות הנדרשת בעולם שהוא כפר בינלאומי קטן.
הגיע הזמן לדרוש זאת מהם. הגיע הזמן שהמערב יפסיק להכנע לעולם הערבי-איסלמי ויציב בפניו את אתגרי ההשתלבות בעולם הגלובלי ובראשם לקיחת אחריות. ההתרחשויות האחרונות באזורינו הם תוצאה מובהקת של מהלכיו השגויים של נשיא ארה"ב ברק אובמה. הטרור והפונדמנטליזם הערבי-איסלמי קורא זאת מיד ומתרגם את החולשה הנגלית של המערב ובראשו ארה"ב לעשייה אסונית, עד כדי קירובם של תרחישים אפוקליפטיים. רבים מאיתנו זוכרים את כשלונה של ארה"ב בנפילת המלוכה של השאח באיראן ועלייתו של חומני, והשאר זה כבר היסטוריה. גם הדרישה האמריקאית לקיומה של דמוקרטיה באזורינו היתה שגויה מן היסוד ואחת התוצאות הרעות שלה הוא הבחירות שהתקיימו ברצועת עזה ועליית החמאס בה.
