גירושין, זה אחד מאותם דברים שאתה בדרך כלל חושב שאתה יודע איך אתה מתחיל או מתחילה וסבור שיש לך מושג איך זה הולך להסתיים. לצערנו נאמר כבר לא פעם אחת שהחיים זה מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות וזה ממש ככה. התחלתי הליך גירושין, ידעתי מה אני רוצה, איך אני רוצה והתחלתי לדמיין את חיי החדשים והנפלאים. לאחר סיום גירושין, הייתי כבר זקן, עייף, תשוש מהחיים ובעיקר תפרן, היות כל הכסף הלך לעורכי דין. אם תכננתי להתחיל את חיי החדשים בטיסה לחו"ל לחגוג את הגירושין, בואו רק נגיד שטסתי עד ההורים שלי בחולון.
בואו ואספר לכם איך הדברים התגלגלו, אולי זה ימנע מכם להתגרש: החיים היו נפלאים בהתחלה הכול, הבעיות התחילו כשנולדו הילדים. האהבה נעלמה, המשיכה נעלמה, נשארה רק השגרה. גם שגרה היא לא דבר רע אם שוברים אותה מדי פעם, אבל גם את זה לא עשינו, למי יש כוח לזה בכלל? כנראה שהכתובת גירושין הייתה על הקיר כל הזמן, רק לא ידענו את זה עדיין. השנים חלפו וכלום לא השתנה. השגרה פשוט שחקה אותנו, אני מניח.
מחשבות על גירושין התחילו, אבל אני מניח שדחיתי אותן למגירות רחוקות, עד כמה שרק יכולתי. הזמן עבר והתסכול רק גדל, עד שלא נותרה ברירה, אלא לעשות זה - להתגרש. הייתי בטוח שזה יהיה מהיר וחלק ללא בעיות ואני אתחיל חיים חדשים, אבל זה ממש לא היה ככה לצערי. העורכי דין נלחמו ונלחמו, עד שכבר הפסקתי להבין על מה בכלל נלחמים. זה לקח שנתיים לא פחות ולא יותר, שנתיים.
כשגירושין הושלמו, כבר הייתי תפרן מריר ומתוסכל מהחיים, כל רוח הקרב יצאה ממני ורק רציתי להתכרבל מתחת לסלע ולמות. נכון שזה סיכום קצר ועלוב של מסע ייסורים ארוך ומתמשך, אבל זה פחות או יותר הסיכום של כל מה שקרה בתהליך הגירושין הארוך והעצוב שלי.
כל מטרתי היא שלפני שתתחילו הליך גירושין, תנסו לחשוב על זה קצת ואולי לא לעשות זה בכלל. אם הצלחתי לעזור אפילו בקצת אני מאוד שמח ומתרגש.
